שלשול המטיילים

שלשול המטיילים, מהו? רבים מהמטיילים ממדינות מפותחות למדינות מתפתחות סובלים משלשולים במהלך נסיעתם. התופעה משפיעה על מיליוני אנשים מדי שנה.

הסיכוי ללקות בשל שול נע בין 25-50% בדיווחים שונים. בין הנפגעים, כמעט 30% נאלצים להישאר במיטה ו-40% נוספים נאלצים לשנות את תוכניות הטיול שלהם בעקבות התסמינים.

למזלם של החולים, 90% מהמקרים הנם קצרים וחולפים ללא טיפול. לעומתם, עד 5-10% מהחולים יסבלו מזיהום קשה יותר, וב 1-2% השלשול ימשך יותר מחודש. במקרים מועטים השלשול ממשיך מעבר ל 6 חודשים והופך לבעיה כרונית.

עוד על הנושא, בפורומים:
פורום מחלות זיהומיות רפואת מטיילים
פורום מחלות כבד, גסטרואנטרולוגיה
פורום רפואת משפחה
פורום חיסונים לילדים, מחלות זיהומיות
פורום גסטרואנטרולוגיה ילדים, מחלות כבד ילדים

הגורמים לשלשול. של שול המטיילים הנו סנדרום, כלומר אוסף של תסמינים, ולא מחלה ספציפית. יכולים לגרום לו מספר רב של מזהמים אשר נרכשים דרך המזון והשתייה.

בבדיקות ניתן לזהות את הגורם למחלה ב 60-80% מהמיקרים. הגורם הנפוץ ביותר לשלשול הנו החיידק אשריכיה קולי (E. coli), אשר מתיישב ברירית המעי הדק ומפריש רעלנים הגורמים לשל שול.

חיידקים נוספים אשר עלולים לגרום לזיהום הנם שיגלה, קמפילובקטר, סלמונלה ועוד. גם פרזיטים עלולים לגרום לשל שול , והנפוצים ביותר הם גיארדיה למבליה וקריפטוספורידיום. לעיתים ישנו יותר ממזהם אחד הגורם לשלשול.

מי בסיכון? הסיכון לפתח שלשול תלוי ברגישות המטייל, הרגלי האכילה שלו, אורך השהייה והיעד. מטיילים לדרום אמריקה ומרכזה, המזרח הרחוק ואפריקה נמצאים בסיכון של 40-50% ללקות בשלשול.

במדינות הים התיכון, האיים הקריביים ומזרח אירופה הסיכון הוא בין 10-20%. במדינות צפון אמריקה ומערב אירופה הסיכון הוא פחות מ-8%.

ארץ מוצאו של המטייל משפיעה אף היא על הסיכון ללקות בשל שול; בעוד שמטיילים ממדינות מפותחות נמצאים בסיכון גבוה, חבריהם מהמדינות המתפתחות נהנים מחסינות יחסית.

מטרת הנסיעה וצורת האכילה חשובים אף הם: הסיכון הרב ביותר הוא לתרמילאים, והנמוך ביותר הנו באנשים הנוסעים לביקור קרובים. לאנשים בנסיעת עסקים רמת הסיכון בינונית. הסיכון בצעירים בין הגילאים 20-29 הוא הגבוה ביותר, בעוד לאנשים מעל גיל 55 סיכון נמוך יותר.

היות והזיהום מועבר דרך מזון או משקאות מזוהמים, למט יילים להם מגע רב יותר עם האוכל המקומי סיכון רב יותר.

מט יילים הסועדים בבתים פרטיים נהנים מסיכון נמוך. המאכלים המסוכנים ביותר להדבקה הנם ירקות לא מבושלים, בשר ופרות ים. מי ברז, קרח, חלב בלתי מפוסטר ופרות לא מקולפים מהווים אף הם גורם סיכון.

תסמיני המחלה. לרוב השל שול חולף בעצמו ואינו דורש התערבות רפואית. במקרים בהם המחלה ממושכת או מלווה בחום, יציאות דמיות או כאשר החולה סובל מדיכוי חיסוני יש לגשת לבדיקת רופא.

לרוב המלחה אינה מתחילה מיד עם הנחיתה אלא יומיים-שלושה מאוחר יותר. רוב החולים סובלים מ 3-5 שלשולים ביום, אולם עד 20% עלולים לסבול מ 5-15 יציאות מימיות ביום. זמן המחלה הממוצע הנו בין 1-3 ימים, אולם ישנם מט יילים חסרי מזל אשר יסבלו מהשלשול לאורך כל תקופת הטיול.

שלשול מימי הוא התסמין הנפוץ ביותר, אולם בין 2-10% מהחולים יסבלו מחום ו/או יציאות דמיות. לרוב, ככל שהמחלה קלה יותר היא גם תחלוף מהר יותר . פחות מ 1% מהחולים יזדקקו לאשפוז, והסיכוי לתמותה הנו אפסי. בין 1-3% מהחולים יסבלו משלשול ממושך לאורך חודש או יותר.

טיפול. לרוב המחלה חולפת לאחר טיפול בנוזלים בלבד. ניתן לשתות משקאות מתוך בקבוקים סגורים וכן מרקים. במקרי שלשול חמור ניתן לשתות תמיסות מיוחדות לאיזון המלחים.

יש להימנע מחלב ומוצריו. שיפור בשל שול צפוי תוך 48 שעות. במידה ואין שיפור כזה או מופיעים תסמינים נוספים יש לפנות לעזרה רפואית.

טיפול תרופתי כולל טיפול אנטיביוטי במחולל המחלה ו/או טיפול להפחתת כמות השל שולים. כטיפול להפחתת השל שולים לאימודיום (STOPIT) ישנה השפעה טובה. גם קלבטן הוכח במועיל במקרים קלים שלשל שול (חשוב לדעת - קלבטן משנה את צבע הצואה לשחור! לא להבהל).

הטיפול המשולב באנטיביוטיקה עם טיפול להפחתת השלשול הוא היעיל ביותר. לרוב הטיפול האנטיביוטי כולל תכשירים ממשפחת הפלורוקווינלונים (ציפרוקסין, טריביד וכד') או רספרים (חשוב לדעת - רספרים מכיל סולפה ולכן אסור באנשים הרגישים לתרופה זו. פלורוקווינלונים אסורים בנשים בהריון או בילדים).

ההמלצה העדכנית היא כי בשל שול קל של עד 4 יציאות מימיות ביום ללא חום או דימום ניתן להסתפק באימודיו או קלבטן.

במקרים חמורים יותר הטיפול האופטימלי הנו שילוב של אנטיביוטיקה עם תרופות אלו. בכל מקרה חשוב מאד להיוועץ ברופא טרם התחלת כל טיפול אנטיביוטי.

מניעה. ישנן 2 צורות למניעת השל שול:

הימנעות ממזון ומשקאות שאינם בטוחים. מזון ומשקאות - יש לשתות רק משקאות מתוך בקבוקים סגורים או מים שהורתחו (כגון תה או קפה).

יש להימנע מאכילת מזון ברחוב, ולהעדיף מזון מבושל/מטוגן בטיגון עמוק. עדיף לאכול פרות אשר ניתן לקלף, ואם חייבים לאכול פרות שאינם קלופים יש לחטאם היטב במים ובסבון.

שימוש מניעתי בתרופות - ככלל, אין המלצה לשימוש מניעתי באנטיביוטיקה. יש לשקול טיפול כזה (כמובן לאחר התייעצות ברופא) בחולים הסובלים ממחלת כליות, כבד או לב קשה, חולי סכרת התלויה באינסולין, מחלות מעי דלקתיות, לאחר כריתת קיבה או מעי ובחולים הנוטלים תרופות המדכאות את מערכת החיסון. השימוש בקלבטן כטיפול מניעתי יעיל אף הוא. שימוש בפרוביוטיקה או באימודיום אינו יעיל במניעה.

ולסיכום, שלשול המט יילים הנו לרוב בבחינת לא נעים-לא נורא, חולף מהר וללא טיפול רפואי. במקרים של מחלה קשה או מטייל עם מחלות רקע יש לפנות לעזרה רפואית.

לאתר מכון גסטרו בית החולים שיבא-תל השומר

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר