מי לא שוטף ידיים לפני הטיפול?

היגיינת ידיים ידועה כאחת הדרכים החשובות ביותר למניעת התפתחות זיהומים נרכשים בבתי חולים. מהספרות עולה כי למרות מידע זה ולמרות העלייה בשיעור הזיהומים הנרכשים על רקע חיידקים עמידים, שעור ההיענות בקרב המטפלים נותר עדיין נמוך ועומד על 40% בממוצע.

טובה נתיב, אחות במרכז הרפואי 'בני ציון' בחיפה ערכה מחקר בשם "היגיינת ידיים" - המציאות והחלום בקרב צוותים מטפלים בבית חולים.

מטרת העבודה היתה לאמוד את שעור נטילת הידיים בקרב הצוותים הרפואיים בבתי החולים כדי להביא לשיפור היענות הצוותים המטפלים להיגיינת ידיים בבית החולים.

כדי לבחון את רמת ההיגיינה של הצוותים הרפואיים נערכו תצפיות החשאיות על ידי 'נאמנות זיהומים' שבחנו את תפקוד הרופאים, האחיות וכוחות העזר במחלקות השונות בית החולים. תקופת המחקר היתה בין פברואר 2004 - אפריל 2006.

בסקר ראשון נערכו 439 תצפיות במחלקות בית החולים, בסקר שני 440 תצפיות שנערכו כחודש אחרי התערבות ראשונה שכללה הסברה, מבדקי ידע ומשובים.

בסקר שלישי בוצעו 540 תצפיות שנערכו כשנתיים לאחר ההתערבות השנייה. בשלב זה הוכנסו מתקני חיטוי ידיים על מיטות בית החולים ומכוכן ניתנה הסברה מורחבת, ימי עיון, בשיתוף ועדת איכות של בית החולים ומשובים חוזרים.

מממצאי המחקר עולה כי בסקר הראשון ממוצע ההיענות להיגיינת הידיים בקרב הצוותים המטפלים היה בשעור % 49.8. בסקר השני, נצפתה ירידה ל-31%, ואילו בסקר השלישי שיעור ההיענות עלה ל-55%.

במהלך התצפיות נצפו הבדלים משמעותיים בקרב הסקטורים השונים. השיפור הממוצע בקרב הרופאים עלה מ-34.6% ל-42.18%, בקרב כוחות העזר מ-47.9% ל-65.7% ובקרב האחיות מ-59.0% בסקר הראשון ל-62.1%, בסקר השלישי.

מסקנות המחקר היו כי שעור היגיינת הידיים תואם את הספרות, ולוקה בחסר. לפי עורכת המחקר יש להגביר את המודעות לנושא נטילת הידיים על ידי הסברה, שיווק, מבדקים ומשובים לזמן קצר בלבד לא תורמים לשיפור.

השיפור המשמעותי נצפה לאחר ההתערבות השנייה שכללה תקופה ארוכה של התערבויות, העלאת מודעות ושיתוף הצוותים בהתערבויות, תוך הצבת מיכלי ספטול על כל מיטות החולים (בכל מחלקות בית החולים פרט למחלקות הילדים , שם נמצאו פיתרונות שטח בטוחים יותר).

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר