נכים בישראל: המצב מדרדר

היום חל יום המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלות, ונציבות השוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים פירסמה את הדו"ח השנתי על מצבם בישראל וזה לא נראה טוב.

מהדו"ח עולה כי מצבם הכלכלי הדרדר בשנים האחרונות והוא הקשה ביותר מבין מדינות המערב, רוב המעסיקים אינם לוקחים לעבודה אנשים עם מוגבלות, ומכאן הכנסתם הנמוכה ביחס לשאר האוכלוסיה.

הכנסתם הממוצעת של אנשים עם מוגבלות בישראל מהווה פחות מ-70% מההכנסה הממוצעת של אנשים ללא מוגבלות על פני השנים 2002-2005.

שעור המועסקים מקרב האוכלוסיה בעלת מוגבלות חמורה מהווה רק מעט יותר מ-40%, לעומת המועסקים מקרב האוכלוסיה ללא מוגבלות.

בהשוואה לאנשים עם מוגבלות מתונה השיעור עומד על פחות מ- 80%. מבין האנשים עם מוגבלות חמורה בגיל עבודה, קרוב ל-70 אלף אינם מועסקים ואינם מקבלים כלל קצבה מהביטוח הלאומי.

נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות יזמה בעקבות הדו"ח סקר מעסיקים. מהסקר עולה כי 85% מהמעסיקים הישראלים אינם מעסיקים אנשים עם מוגבלות וכי כמעט רבע (23%) מהמעסיקים הישראלים לא מעוניינים בעובדים עם מוגבלות.

למידע נוסף בנושא היכנסו לפורומים:
פורום נכויות, מחלות כרוניות
פורום זכויות רפואיות
פורום רפואת משפחה
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום תמיכה נפשית

ממצא קשה נוסף מהדו"ח הנו הריכוז הגדול של אנשים עם מוגבלות ברמות השכלה נמוכות: 50% מבין האנשים עם מוגבלות חמורה לא סיימו בית ספר תיכון ו-33% מבין אלה עם מוגבלות מתונה לא סיימו תיכון לעומת 15% בקרב אנשים ללא מוגבלות.

ד"ר דינה פלדמן, נציבת השוויון לאנשים עם מוגבלות, מסבירה כי "לממצאים חמורים אלו השלכות מרחיקות לכת לא רק על חייו של האדם הפרטי ועל משפחתו, אלא על החברה הישראלית כולה. צריך לזכור שמדובר בקבוצה של אנשים המהווה כרבע מאזרחי מדינת ישראל, שהם 1.36 מיליון איש, מהם 40% עם מוגבלות חמורה".

"רבים מהם נתונים לקיפוח בשל מוצאם, מקום מגוריהם, גילם או המגדר אליו משתייכים" אומרת פלדמן, "מדינת ישראל חייבת לעשות תפנית באופן הטיפול בנושא - להגביר את רמת ההשכלה וההכשרה המקצועית של אנשים עם מוגבלות, לעודד מעסיקים לקלוט מועסקים עם מוגבלות ולחלץ את המועסקים עם מוגבלות מהמעגל של הקצבאות וההשכלה הנמוכה".

"מצד השני יש להבטיח רשת ראויה של ביטחון סוציאלי לאלה שאינם יכולים להשתלב בשוק העבודה עקב לקותם, למרות ההתאמות, היכולת והנכונות לעבוד. האתגר הוא גדול מאוד דווקא משום שמדובר בצורך למקד את המאמץ במה שנחשב כפריפריה חברתית וגיאוגרפית".

הדו"ח מבוסס על נתונים שנאספו בישראל במסגרת הסקר החברתי שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנים 2002-2005 ונתונים מארצות מערביות שנאספו במדינות הקהילה האירופית והארגון לשיתוף כלכלי ופיתוח (OECD).

לכתבות נוספות בנושא:
תאונות ומחלות - האם יש קשר?
"הפכתי לנכה בגלל רשלנות רפואית"
תביעה: "גופי הושחת בניתוחים פלסטיים"
"האם הבת שלי תוכל ללכת?"
בוטוקס לטיפול בשיתוק מוחי אצל ילדים

מספרם של האנשים עם מוגבלות נמצא בעלייה מתמשכת. אנשים עם מוגבלות מהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה הישראלית - בשנת 2005 יותר ממיליון ישראלים בוגרים, מעל גיל 20, דיווחו על מוגבלות. מתוכם, 440 אלף אנשים הם אנשים עם מוגבלות חמורה.

חלקם הגדול מתקשה לבצע פעולות בסיסיות ביותר, כמו ללכת מחוץ לבית, או לנוע בתוך הבית, או אפילו להתרחץ ולהתלבש. מספר האנשים המדווחים על מוגבלות, עלה מעבר לגידול שנרשם בכלל האוכלוסייה מ-23% בשנת 2002 ל-25% ב-2005.

במגזר הערבי שיעור האנשים המדווחים על מוגבלות חמורה כפול מזה שבמגזר היהודי. שעור האנשים עם מוגבלות חמורה או מתונה, בקרב האוכלוסייה הערבית עלה ב-4.9% מ-26.2% ב-2002 ל-31.3% ב-2005. הפער בין המגזרים החריף בשנים האחרונות ונותר גבוה מאוד בכל קבוצות הגיל.

מקור הגידול הוא בעלייה בשיעור האנשים עם מוגבלות חמורה במגזר הערבי מ-13.6% ב-2002 ל-19.5% ב-2005. יותר מ-50% מהאנשים עם בעיית בריאות כרונית מדווחים על עצמם כאנשים עם מוגבלות חמורה במגזר הערבי לעומת פחות מ-25% במגזר היהודי.

לעולים חדשים שעלו משנת 1991, שיעורי מוגבלות גבוהים יותר מאשר אצל האוכלוסייה היהודית הותיקה. בדיקה על פני השנים 2002-2005 מראה כי הפער הגבוה נשמר על פני ארבע השנים.

ישנם ריכוזים גדולים יותר של אנשים עם מוגבלות במחוזות הצפון והדרום, לעומת שיעורים קטנים באיזור המרכז, במיוחד באיזור ירושלים וביישובים היהודים באיו"ש ועזה. הפער נשמר על פני השנים 2002-2005.

בצפון, הדרום וחיפה מתגוררים 55% מכלל האנשים עם מוגבלות חמורה, בזמן שחלקם של מחוזות אלה בכלל אוכלוסיית המדינה הוא רק 43%. סביר להניח כי הפערים בין המחוזות קשורים למצב סוציו כלכלי של האוכלוסייה שמתגוררת במחוזות הפריפריאליים, ובמיוחד במחוז הדרום.

בצפון שיעור האנשים עם מוגבלות חמורה הוא גבוה במיוחד בהשוואה לשעור האנשים עם מוגבלות מתונה, וזאת בגלל שדפוס זה מאפיין את האוכלוסייה הערבית שמרוכזת יותר במחוזות אלה.

במרכז ובתל אביב שיעורי המוגבלות החמורה הם נמוכים יחסית לשעורי מוגבלות מתונה. גם דפוסים אלה ניתן לקשור למאפיינים הסוציו כלכליים של האוכלוסייה, אוכלוסיות יותר חלשות הן גם בעלות שיעורי מוגבלות חמורה יחסית לאוכלוסיות יותר מבוססות המרוכזת יותר במחוזות מרכז המדינה.

מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלות בישראל הידרדר במהלך השנים האחרונות. שעורים גבוהים ממספר האנשים עם מוגבלות דיווחו על כך שמצבם הכלכלי קשה וגרוע יותר ממצבם בהיותם ילדים ושחלה הידרדרות במצבם מלפני חמש שנים.

יותר מ-30% מקרב האנשים עם מוגבלות חמורה ו-21% מקרב האנשים עם מוגבלות מתונה מדווחים על תחושת עוני, שהיא ביטוי למצבם הכלכלי, לעומת פחות מ- 10% שחשו כך בקרב האנשים ללא מוגבלות.

גם בנוגע להכנסות מעבודה של אנשים עם מוגבלות שעובדים לפרנסתם, יש בישראל פער גדול לעומת אנשים ללא מוגבלות, אולם פער זה דומה לממוצע שנמצא בארצות המערב שנבדקו.

הבעיה המרכזית נמצאת ברמת ההכנסות האחרות של אנשים עם מוגבלות בישראל שהן בעיקר הכנסות שמקורן בתשלומי העברה וקצבאות למיניהן.

נתגלה פער גדול בין הצהרה על מוגבלות לבין קבלת קצבאות מביטוח לאומי. מתברר כי רק חלק קטן, 40% מהאנשים עם מוגבלות חמורה מקבלים קצבה מביטוח לאומי, ורק 25% מתוכם מקבלים קצבת נכות כללית.

מן הצד השני, באופן מפתיע, אנשים עם מוגבלות חמורה מהווים בקושי 50% מכלל האנשים המקבלים קצבת נכות כללית, כאשר יותר מ-20% מהמקבלים קצבה זו לא רואים עצמם מוגבלים בכלל. פער דומה מדווח גם ביתר הארצות המערביות.

ישראל חריגה מכל ארצות המערב בכך שרבים מבין האנשים עם מוגבלות מקבלים קצבה אחרת מאשר קצבת נכות. ממצא זה יכול להצביע על כך שבישראל הקריטריונים לקבלת קצבת נכות קשיחים יותר מאשר במרבית הארצות שנבדקו.

קיים ריכוז גבוה במיוחד של אנשים עם מוגבלות בין כלל בעלי ההשכלה הנמוכה. ריכוז שנותר ללא שיפור משנת 2002 עד שנת 2005. הפערים ברמת ההשכלה גדולים הנם גם בין אנשים עם מוגבלות חמורה לאנשים ללא מוגבלות וגם בין אלה ואנשים עם מוגבלות מתונה.

הפערים גדולים במיוחד בגילים היותר צעירים, כאשר שעורי המוגבלות החמורה של בעלי השכלה נמוכה גבוהים פי ארבע בממוצע, מהשעורים בקרב בעלי השכלה גבוהה יותר ולמרות שהפערים מצטמצמים בגילאי הזקנה, מעל גיל 65 השעורים עדיין כפולים בין בעלי השכלה נמוכה.

ממצאים אלו יכולים להצביע על כשל של המערכת החברתית הישראלית בשילובם של אנשים עם מוגבלות במערכת החינוך וההשכלה, שהיא מקפצה קריטית להשתלבותם ביתר תחומי החיים.

ומכאן, ניתן להניח שהחברה הישראלית לא עושה מספיק למען שילובם של אנשים עם מוגבלות במערכת ההשכלה בפרט ובחברה בכלל.

במהלך השנים 2002 ל-2005 חל שיפור בשיעור המועסקים בין אנשים עם מוגבלות. יותר אנשים עם מוגבלות השתלבו בכוח העבודה. בעיקר בין אלה עם מוגבלות חמורה, מ-36% מועסקים בשנת 2002 ל-42% בשנת 2005.

בשנים 2002-2005 שיעור המועסקים של אנשים עם מוגבלות חמורה הווה רק מעט יותר מ-40% משעור המועסקים לבין אנשים ללא מוגבלות, כאשר אנשים עם מוגבלות מתונה היוו פחות מ-80%. מצב תעסוקתי קשה במיוחד הוא נחלתם של אנשים עם מוגבלות בגילים מבוגרים יותר (50-64).

בסקר שבחן את עמדות ותפיסות המעסיקים בנושא העסקת אנשים עם מוגבלות, שביצע מכון גיאוקטוגרפיה עבור נציבות השוויון.נבדקו הכרות וחשיפה של מעסיקים לאנשים עם מוגבלויות, שיעור העסקה של עובדים עם מוגבלות ועוד.

74% מציבור המעסיקים מכירים אנשים עם מוגבלות פיזית, נפשית או שכלית. החשיפה והמודעות לנכויות פיזיות היא הבולטת ביותר (67%) כשליש ציינו גם חשיפה לאנשים עם מוגבלות נפשית ושכלית, אנשים עיוורים אנשים עם לקויות למידה.

85% מהמעסיקים בישראל אינם מעסיקים אנשים עם מוגבלות. בעסקים עם מספר מועסקים עד 9 עובדים - שעור העסקים שאינם מעסיקים אנשים עם מוגבלות עומד על כ-90%. בעסקים עם 10 עד 19 עובדים - 83% ואילו בעסקים גדולים המעסיקים למעלה מ-20 עובדים למעלה מ-67%.

למעלה מ-50% מהמועסקים הינם עם מוגבלות פיזית או מתניידים עם כסא גלגלים, כ-25% הינם עם מוגבלות נפשית ו-כ-25% עם מוגבלות שכלית או שמיעה. רק בעסקים גדולים עם 20 עובדים ומעלה הממוצע הנו של יותר מעובד אחד עם מוגבלות.

כרבע מהמעסיקים ציינו כי הם בוודאות או חושבים שלא יהיו מוכנים לגייס אדם עם מוגבלות לעסק שלהם. מעסיקים שאינם מכירים אנשים עם מוגבלות ציינו פחות (21%) מאלה המכירים (38%) שהם יהיו מעוניינים להעסיק עובדים עם מוגבלות.

53% מהמעסיקים כיום אנשים עם מוגבלות ציינו שלא יהיו מוכנים להעסיק יותר עובדים עם מוגבלות. כ-33% מהמעסיקים הודו שהם שקלו להעסיק עובדים עם מוגבלות אך לא רוצים להסתבך איתם. 36% מהמעסיקים סבורים שעובדים עם מוגבלות מפריעים לעסק ונותנים תפוקה נמוכה יותר מעובדים אחרים.

43% מהמעוניינים לשלב עובדים עם מוגבלות אינם יודעים לאן לפנות כדי לגייסם. 39% מהמעסיקים אינם סבורים שהעסקת עובדים עם מוגבלות יכולה לתרום לעסק שלהם. רוב רובם של המעסיקים ציינו כי, במידה ועובד שלהם יהפוך למוגבל הם יעשו כל שניתן כדי שימשיך לעבוד אצלם.

לטענתה של ד"ר פלדמן, "הממצאים מראים כי אין די בחקיקה ובפעילות ציבורית, אלא ישנה חשיבות רבה בגיבוש מדיניות אמיתית ופרקטית, שתסייע לאנשים עם מוגבלות להיחלץ ממעגל הבערות והעוני ותאפשר להם להשתלב בעולם ההשכלה והתעסוקה".

יש לבצע מסע הסברה לשינוי עמדות בקרב המעסיקים, להעניק להם כתובת ברורה ולסייע להם להגיע אל עובדים עם מוגבלות ולהעסיק אותם. מבלי שיפור משמעותי בתחום התעסוקה ימשיך מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלות להידרדר", מסכמת ד"ר פלדמן.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר