טיפול הורמונלי חלופי - כן או לא?

60 אחוזים מהנשים בגילאים 45 עד 55 סובלות מתסמיני גיל המעבר, חלקן לתקופה קצרה בלבד וחלקן יסבלו לאורך זמן. כל המומחים תמימי דעים באשר לחשיבות על שמירה על אורח חיים בריא וכמעט כולם סבורים שטיפול הורמונלי חלופי הוא הטוב ביותר להתמודדות עם תופעות גיל המעבר.

בעקבות פרסום מחקר (מחקר ה-WHI) משנת 2002 נטשו נשים רבות את השימוש בהורמון חלופי. עקב כך חלה עלייה בשעור מחלות הלב אצל נשים אלו ובעיקר בקרב נשים בעלות גורמי סיכון למחלות לב (היסטוריה משפחתית, השמנת יתר, עודף כולסטרול, עישון וכו').

אולם בעקבות מחקרים חדשים התהפך הגלגל ורוח חדשה מנשבת בגב הטיפולים ההורמונליים החליפיים. ד"ר איתן פאר, מנהל מרפאת גיל המעבר בבית החולים רמב"ם ומי שהיה מזכיר האגודה הישראלית לגיל המעבר, לא מופתע מהממצאים: "כשנותנים את התרופה הלא נכונה במינון הלא נכון לנשים הלא נכונות, אין פלא שמקבלים תוצאות לא נכונות".

ההבדלים והטעויות

מתברר שאוכלוסיית הנבדקות במחקר מ-2002 לא יצגה את מרבית הנשים שפונות לקבלת טיפול הורמונלי. 70 אחוזים מהמשתתפות היו בנות 60 ומעלה ו-21 אחוזים מהן אף היו בנות 80-70. במציאות הגיל הממוצע של נשים שמתחילות טיפול הורמונלי הוא 55-45.

ד"ר פאר מסביר על המחקר מ-2002 כי "המחקר בדק 16,000 נשים בגילאי 50 עד 80, מחציתן קיבלו טיפול הורמונלי ומחציתם היוו קבוצת ביקורת.

הסיבה לבחירת נשים גם בגילאים המתקדמים קשור בנוהל שהשתרש בארה"ב להציע טיפול הורמונלי לנשים בכל גיל, כטיפול נגד הזדקנות. את תוצאות המחקר פרסמו כמקשה אחת - כל קבוצת הנשים שלקחו הורמונים לעומת כל הקבוצה שלא לקחה. וכך פורסם שבקבוצה שהשתמשו בטיפול הורמונלי נמצאו יותר מקרים של סרטן שד, התקפי לב וכו'.

כאשר נבדק חתך הגילאים נמצא שנשים שהחלו בטיפול הורמונלי בשלב מוקדם, בד בבד עם הפסקת המחזור, ולפני גיל 60, לא סבלו מעליה בשכיחות סרטן שד וכן נהנו מהפחתה משמעותית באירועי לב וכו'. במחקרים שנעשו מאז נמצאו גם הסיבות להבדלים המשמעותיים כל כך בין להתחיל עם הורמונים מוקדם לאחר הפסקת המחזור ובין להתחיל איתם מאוחר".

לפי ד"ר פאר "המחקרים האחרונים מצביעים על כך שמתן טיפול הורמונלי מוקדם מונע חמצון הכולסטרול הרע ומונע ממנו את היכולת להדבק לדפנות כלי הדם. בכך מונעים ההורמונים את משקעי הכולסטרול ומונעים את הצרות כלי הדם שבלב ובכך מסייעים למניעת התקפי לב.

לעומת זאת, כאשר כבר נוצרו משקעי הארטריוסקלרוזיס (טרשת העורקים) בכלי הדם, מתן אסטרוגן גורם לשחרור אנזים המערער את יציבות הרובד שנוצר כתוצאה ממשקעי הכולסטרול ושולח ממנו תסחיפים למקומות מרוחקים יותר, ובעיקר כלי הדם שבלב. כלי דם אלו נחסמים עקב כך ומקבלים עליה בשכיחות התקפי לב.

נוצר מצב שעקב חסר ידע או בעקבות רצון להטות דעת הקוראות, נהוג בכתבות שונות לצטט רק את ה"עובדה" שבקבוצת המחקר נמצא יותר מקרים של מחלות ותופעות, מבלי לציין שמדובר בשתי תופעות שונות של ההורמונים - השפעתם המיטיבה בגיל הצעיר לעומת השפעתם המזיקה כאשר מתחילים איתם בגיל המבוגר".

אז מה עושים?

המחקרים החדשים הוכיחו כי הפסקת נטילת ההורמונים גרמה לעלייה בשעור מחלות הלב אצל נשים אלו. המחקרים החלו לפני כשנתיים ועתידים להימשך עשר שנים, ורק בעוד כשלוש שנים יפורסמו ממצאיהם הראשוניים. מה עושים בינתיים, האם ליטול הורמונים או לא?

"ההמלצות כיום הן לתת טיפול הורמונלי במינון נמוך ככל האפשר וברצף לכל אישה הסובלת מתסמיני גיל המעבר. יש להתחיל מוקדם ככל האפשר. ניתן לתת טיפול הורמונלי די בבטחה לפחות עד גיל 60.

ניתן להמשיך טיפול הורמונלי גם מעבר לכך, בהתאם לצרכים האינדיבידואליים של כל אישה ואישה. התכשירים ההורמונליים במינונים נמוכים הנמכרים בישראל הם האקטיבל בכדורים ואוורל קונטי במדבקות. תכשיר חדש נוסף לא מזמן לשוק ההורמונים נקרא אנג'ליק".

ד"ר פאר: "המקובל היום לתת טיפול הורמונלי באסטרוגן במינון נמוך, לשם כך חברות התרופות יצאו עם תכשירים חדשניים כגון ה'אקטיבל', בעל מינון נמוך מאוד מאלה שהיו מקובלים בעבר. יש תקופה מסויימת שהיא המתאימה להתחלת טיפול מוצלח, ואם האשה מתחילה את הטיפול במועד זה, התועלת במניעת התופעות הקשות שיכולות לגרום לפחות ל-30 אחוזים מהנשים לעבור גיהנום וחיי סבל, תהייה עצומה".

התאמה אישית

הויכוח העיקרי כיום הוא האם להמליץ לכל הנשים בגיל המעבר או רק לאלה שסובלות מהתסמינים. ובנוסף האם יש להפסיק הטיפול לאחר תקופה או לתת אותו לצמיתות.

פאר עונה: "הגישה כיום מבוססת על התאמה אישית לצרכי האישה. לא עוד טיפול המוני אחיד אלא 'תפירת חליפה' אישית בהתאם לתמהיל התלונות הספציפי של כל אישה ואישה. לדוגמא: לאישה הסובלת בעיקר מיובש בנרתיק וכאבים ביחסי מין אן דליפת שתן ניתן להציע טיפול מקומי נרתיקי בלבד.

בבחירת הטיפול יש לקחת בחשבון היסטוריה משפחתית, מחלות עבר, תוצאות בדיקות כגון שומני דם, צפיפות עצם וממוגרפיה, נטייה לקרישות יתר, הרגלים כגון עישון וכדומה. לא לכל אישה נציע טיפול. בכל מקרה יש תמיד לשתף את האישה בשיקולי הבעד והנגד לגבי בחירת סוג הטיפול".

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר