"בתי חולים הם מקום מסוכן"

האם הפכו בתי החולים למקום מסוכן עבור הציבור? התשובה היא לא, מאחר ובתי החולים הינם מקום מסוכן למאושפזים בדרך קבע. פרופ' מיכאל דן, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים 'וולפסון', מסביר כי קשיי התקציב והצפיפות במחלקות הם שהופכים את ההתמודדות השגרתית מול החיידקים לקשה יותר, אבל מרגיע את הציבור הרחב: "הבעיה היא של חולים מאושפזים בלבד. יש כאן בעיה ישנה עם סוג חדש של חיידק"
 מערכת BeOK
מאת מערכת BeOK
| 07/03/2007 |
צפיות: 3,883
הגילוי הטרי אודות החיידק האלים, ה'קלבסיאלה', הותיר בוודאי רבים מאיתנו מבולבלים - האם החיידק מסוכן לציבור? האם בתי החולים שלנו בטוחים? איך, מצד אחד, ישנם דיווחים על מאות אנשים שנפטרו מהחיידק ומצד שני מדווח משרד הבריאות על התמודדות שגרתית של בתי החולים?

פרופ' מיכאל דן, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים 'וולפסון' מסביר מספר דברים חשובים ועונה על שאלות אודות הנושא.

יש דיווחים על כך שילדים ונשים פגיעים יותר. האם זה נכון? "בהחלט לא נכון. רק אנשים מונשמים נמצאים בסכנה. עם זאת, אנו יודעים כי ככל שאנשים יותר זקנים הם פגיעים יותר לזיהומים".

מה הקשר בין הצפיפות במחלקות בבתי החולים להתפשטות החיידק? "החיידק יכול להגיע מהחולה עצמו, כאשר החיידק עובר מהמעיים למקומות כמו הריאות או מערכת הדם או השתן ומביא לזיהום.

לעתים הוא עלול לעבור לחולה סמוך, כאשר נושא רחצת הידיים וחיטוי הציוד של הצוות הרפואי. ככל שיש יותר עומס עבודה ומצוקת צוותים, כך גוברים הסיכויים שחיידקים יתפשטו. בגלל העומס הרב שיש על הצוותים הרפואיים, לעתים נוצר מצב שהצוות הרפואי לא מקפיד על התנהגות מונעת, ניקיון וחיטוי של מכשירים שבהם מטופלים מספר חולים, וכך הסבירות להתפשטות הזיהום עולה".

רק כדי להדגיש את הבעייתיות בתחום המניעה והחיטוי בארץ - מציג מחקר שערך בבית החולים בני ציון נתונים לפיהם רק מחצית מהצוותים הרפואיים (הכוללים רופאים, אחיות וכוחות עזר) שוטפים את ידיהם בין טיפול לטיפול. שעור היגיינת הידיים, אגב, תואם את הנתונים שיש בספרות, ולוקה בחסר. המסקנה: הבעיה ידועה, רק שהטיפול בה כושל.

האם לבתי החולים חסרות היכולות להתמודד עם בעיות מסוג זה ברמת התפקוד השוטף בעקבות בעיות תקציביות? "בהרבה תחומים אין למדינה תקציב, ואנחנו חלק מהמערכת. בהחלט יש תת תקצוב, בתי החולים תת מתוקצבים וצריך לרעות בשדות זרים בנושא התקציבי. אני צריך לעסוק במניעה וגם לעסוק בהתפרצויות - אם היה לי עוד רופא או שניים היה לי הרבה יותר קל. המצוקה הכלכלית פוגעת בנו ונושא התקצוב מוביל לפגיעה ביכולת המניעה של הצוותים הרפואיים מהסיבות שפורטו קודם".

האם אפשר לעשות סדר בהנחיות ולהגיד לציבור מה כן מותר לו ומה לא? "לאנשים אין מה להיות מבוהלים, יש כאן דרמטיזציה של הנושא. הבעיה היא של חולים מאושפזים בלבד. יש כאן בעיה ישנה עם סוג חדש של חיידק. חולים נחשפים כל הזמן לזיהומים. תמיד יהיו זיהומים, אבל אם יהיו יותר אמצעים יהיו פחות זיהומים. המצב כאן שונה כי יכולות הטיפול שלנו פוחתות כאשר מדובר בחייזק עמיד. החיידק אומנם היה ידוע כבר מספר שנים, אולם
תבנית העמידות שלו התשתנתה.

לא קרה שום דבר יוצא דופן, אנחנו כל הזמן מתמודדים עם חיידקים אלימים ואנשים נפטרים כל הזמן מזיהומים. שוב, מה שקרה חדש זה הופעת הזן הזה, שאפשרויות הטיפול בו מצומצמות יותר ואני די בטוח שנצליח להתמודד עימו. אף אחד לא יופתע אם יגיע חיידק אחר שעמיד לטיפול אנטיביוטי. זה משהו שחיים אתו יום יום, זה לא נושא בלתי מוכר".

האם בתי החולים הפכו לסכנה לציבור? האם צריך לחשוש מביקור בהם? "הציבור צריך לחשוש מביקור בבתי חולים כדרך קבע. אם אתה לא חייב להיות שם, אם אתה יכול לקבל טיפול במסגרת הקהילה - אל תתאשפז. בתי חולים הם מקום מסוכן לחולים. ככל שהאשפוז מתארך וככל שנותנים יותר אנטיביוטיקה גובר הסיכוי לפגיעה מחיידקים. אבל הדבר נכון למאשופזים ולא למבקרים. זה נכון רק למי שמשך השהייה שלו מתארך, ומטבע הדברים מדובר באנשים שבריאותם לקוייה גם כך".

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר