פריצת דרך בזיהוי מוקדם של מגיפות

פרופ' לואי סטון, ד"ר עמית הופרט וד"ר רונן אולינקי, מהמחלקה לזואולוגיה ובית הספר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב, הצליחו לפתח שיטה לחיזוי התפרצויות של מגיפות עונתיות, ולשפר את ההערכה של עוצמת המחלה בכל שנה.

לכלים אלו חשיבות מכרעת בקביעת מדיניות החיסונים וההערכות הרפואה הציבורית מבעוד מועד, וביכולת לצמצם באופן דרסטי את מספר הנפגעים במגיפה.

המחלות הזיהומיות אחראיות לכ-15% מכלל התמותה האנושית העולמית. מטבען, מחלות אלו מדבקות ביותר, ומאופיינות בדגם התפרצות עונתי, הקשור לדינמיקה של מערכות בטבע והאוכלוסיות שלהן, לרבות יחסי טפיל-פונדקאי.

על אלו משפיעים, במקרים רבים, אופיים העונתי של קשרים חברתיים. למשל: בכל הנוגע למחלות ילדים מדבקות, נמצא קשר הדוק בין מאפייני המגיפה למידת צפיפות הילדים, ומכאן - ללוח החופשות בשנת הלימודים.

החוקרים הצליחו להגדיר ערך סף של פגיעות באוכלוסיה, אשר יכול לשמש כקריטריון לניבוי מגיפה עתידית ולהערכת היקפה. ערך זה מביא לתוצאות טובות יותר מכל מה שהיה מקובל עד היום בתיאוריה האפידמיולוגית הקלאסית.

החוקרים חילקו את האוכלוסיה לשלושה סוגי אנשים: חולים, מחוסנים ומוּעדים. ה"מוּעדים" הם אלו שעשויים לקבל את המחלה, ומוקד המחקר עומד על הדרך בה משפיעה העונתיות על רמת ה"מוּעדות".

עוד על מגיפות:
"62 מיליון איש ימותו משפעת"
איידס המגיפה של הודו
"לא הסתרנו מידע על הנגיף"
שפעת העופות - ההיסטריה העולמית
העולם לא מוכן לשפעת

לדברי החוקרים, מגיפות שמגיעות לשיא בשלב מאוחר בעונה, לא מצליחות להגיע לשיא הפוטנציאל שלהן, וגוועות באחת עם חילופי העונות (למשל: כשהילדים יוצאים לחופשות).

מגיפות מאוחרות אלו מותירות אחריהן אוכלוסיות גדולות במצב מוּעדות, מה שמגדיל את ההסתברות להתפרצות גדולה יותר בשנים העוקבות.

לעומתן, למגיפות שפורצות בתחילת העונה יש מספיק זמן לממש את הפוטנציאל המלא של האוכלוסיה המועדת, ועל כן מספר המוּעדים מצטמצם והסיכוי להתפרצות חוזרת בשנים הקרובות - קטֵן. עקרונות אלו מסייעים בניבוי מחלות מחזוריות, המבוקרות על ידי כוחות עונתיים.

לחיזוי המגיפה מבעוד מועד יש חשיבות מכרעת, כמובן, ביכולת להֵיערך לקראתה. ואמנם, על אף שרבות ממחלות אלו מדבקות ביותר, ידוע כי לרבות מהן נמצאים חיסונים פשוטים ומספקים (גם אם יקרים, שאחרת לא היה טעם לחסוך בהם), היכולים להעביר את האוכלוסיה ממצב של "מוּעדים" למצב של "מחוסנים", ולצמצם באופן דרסטי את מידת פגיעה של המגיפה.

נקודת המבחן של המחקר המדובר היתה, כמובן, לבדוק את מידת ההתאמה של מודל החיזוי על נתוני מחלות מהעולם האמיתי.

לשם כך, נעזרו החוקרים בנתונים קיימים על התפרצויות של מחלת ילדים מוכרות: חצבת, במשך עשרות שנים בשתי ערים גדולות - לונדון וניו יורק.

נמצא כי המודל של החוקרים חפף את הדינמיקה של המגיפות בפועל, וכי בדיקת ערכי הסף והיחס בין ההתפרצויות העוקבות הינם מדדים ראויים לחיזוי והֵערכות בעתיד.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר