פעילות יתר של שלפוחית השתן

רוצים להבין מה זו תסמונת "פעילות יתר של שלפוחית השתן"? לפני כן עליכם להבין את האנטומיה והתהליכים המתרחשים במערכת השתן התחתונה של האדם.

המערכת בה מתבצעים תהליכי אגירת השתן וריקונו בנויה משתי יחידות: שלפוחית השתן שהיא מעין כיס שרירי, והשופכה שהוא ה"צינור" דרכו זורם השתן מהשלפוחית אל מחוץ לגוף.

על שני איברים אלו שולטת מערכת העצבים המרכזית שמתאמת פעילות מנוגדת שלהם: בשלב מילוי השלפוחית (שלב האגירה), המתחיל מייד לאחר ריקונה, שריר השלפוחית רפוי לחלוטין ומאפשר מילוי ללא כל מתח בדופן. בשלב זה, מערכת הסוגר של השופכה שומרת על מתח ("לחץ") גבוה, והשתן נאגר ואינו נפלט.

בשלב ריקון השלפוחית (שלב ההשתנה), כאשר נפח גדול של שתן מצוי בחלל השלפוחית, מתכווץ שריר הדופן, ותוך כדי כך מעלה את הלחץ בחלל השלפוחית.

לשאלות בנושא, היכנסו לפורומים:
פורום רצפת האגן בריחת שתן
פורום אורולוגיה, אימפוטנציה
פורום רפואת משפחה
פורום אחרי לידה
פורום סרטן הערמונית - תמיכה

מערכת הסוגר של השופכה נעשית רפויה, והשתן זורם אל מחוץ לגוף. מערכת העצבים המרכזית מקבלת מידע רציף על הלחץ בשלפוחית, דרך מוח השדרה, מגופי קליטה זעירים בדופן, ודואגת לשמור על תקינותם של שני השלבים, תוך דיכוי עליית לחץ בדופן השלפוחית במהלך המילוי.

ד"ר מיקי גרוס מבית חולים רמב"ם מציין כי בישראל בין 150 ל-250 אלף איש הסובלים מפעילות יתר של שלפוחית השתן, אך פחות מ-30 אלף מטופלים בשנה בישראל. כמו כן, בישראל סובלים מהתופעה 16% מבני 40 ומעלה ושכיחות התופעה עולה עם הגיל.

פרופ' ואן קרברוק מבית החולים האוניברסיטאי של מסטריכט, הולנד, אורולוג ומומחה בעל שם עולמי לטיפול בבעיית דליפת שתן של שלפוחית השתן מציין כי תסמונת פעילות יתר של שלפוחית השתן, Over Active Bladder - OAB, הינה בעיה מורכבת המתבטאת בסימפטומים רבים.

מנגנון הפעולה של שלפוחית השתן מופרע, כמו במקרי פעילות היתר של שריר השלפוחית. במקרה זה הבקרה העצבית המרכזית נעלמת ואין יותר דיכוי של גלי לחץ בדופן השלפוחית. גלי לחץ הנוצרים באופן ספונטני בדופן, יגרמו להופעת "תסמונת הדחיפות".

הסיבה לפעילות יתר של שלפוחית השתן לרוב אינה ידועה. באחוזים בודדים אצל גברים נובעת ההפרעה מפגיעה בבלוטת הערמונית. אצל נשים התופעה שכיחה יותר לאחר גיל המעבר או לאחר לידה. המצבים בהם קיימת שכיחות יתר של התסמונת הם:

לאחר ניתוחים באגן - כנראה עקב הפרעה לזרימת השתן.

זיהומים בדרכי השתן התחתונות - מצב שכיח המאופיין בתכיפות ובדחיפות בהשתנה ולעתים גם בדליפת שתן.

מצבים נפשיים שונים - החל ממתח נפשי ועד מחלות נפש מטופלות.

מקרים של חסימת השופכה והפרעה לזרימת השתן - גורם זה שכיח יותר אצל גברים בעלי הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית.

נשים לאחר לידה - נשים רבות סובלות לאחר לידה מצניחה של איברי רצפת האגן. צניחת רצפת האגן עלולה לקרות בעיקר במקרים בהם הלידה הייתה ארוכה וקשה, משקל התינוק היה גדול, הלידה הייתה מכשירנית (ואקום, מלקחיים) וכו'.

הסיבה העיקרית לפגיעה האנטומית נובעת מהריונות ולידות אשר גורמות ללחץ התוך בטני ולמתח רב על הרקמות הרכות ב רצפת האגן על כל מרכיביה.

מחלות עצביות שונות - חבלות בעמוד השדרה ובגולגולת, מחלות התנוונות של מערכת העצבים המרכזית.

על מנת לטפל היטב בתסמונת ה-OAB חשוב להבין את ההבדל בסימפטומים. המאפיין המרכזי של תסמונת הוא הדחיפות אשר פירושה הוא דחף כמעט בלתי נשלט להתפנות.

הדחיפות יכולה להוביל לתדירות גבוהה במתן שתן, כאשר ההגדרה הרפואית היא שמונה התרוקנויות ומעלה ב-24 שעות, וכן לבריחת שתן ואף למתן שתן בתדירות גבוהה במשך הלילה (נוקטוריה). את תחושת הדחיפות בצורך למתן שתן לא ניתן להפסיק ללא טיפול מתאים.

אי שליטה במתן שתן הינה תופעה שכיחה אצל גברים ונשים והיא משפיעה על איכות החיים במספר מובנים: הגבלות גופניות בשל התחושה הכמעט תמידית בצורך למתן שתן בדחיפות, הימנעות מפעילות גופנית שיכולה לגרום לדליפת שתן, השפעה על חיי המין בשל החשש המתמיד לדליפת שתן בעת האקט המיני, והפרעה למהלך העבודה בשל הצורך לקום מדי רבע שעה להתפנות.

ואן קרברוק מציין כי קיימת הבחנה בין הקבוצה אשר סובלת מדחף בלתי נשלט להטלת שתן ומבריחת שתן (הקבוצה הרטובה - 37% מכלל החולים) לבין הקבוצה שסובלת רק מדחף בלתי נשלט להטלת שתן (הקבוצה היבשה - 63%). כל אחת מקבוצות המטופלים דורשת גישה שונה בטיפול בהן.

הגישה הראשונה לטיפול בתסמונת ה-OAB היא הגישה ההתנהגותית לפני הגישה הפרמקולוגית. פסיכולוגים טוענים כי תסמונת OAB היא לא מקרה רפואי אלא מקרה התנהגותי - התנהגות א-נורמאלית ועל כן יש לדעת לשלוט בהרגלים ובמינון הפנייה לשירותים.

האלמנט השני הוא פיזיותרפיה של רצפת האגן שהיא האיבר המשפיע ביותר על מערכת השתן התחתונה. אימון של רצפת האגן יכול לסייע בתפקוד לקוי של האיבר ולהקל על הסימפטומים.

עוד על אי שליטה במתן שתן:
וידאו: על רצפת האגן ובריחת שתן
מניעת דליפת שתן אחרי לידה
הכל על אי שליטה בשתן אצל נשים
רצפת האגן לאחר הלידה. על צרכים ותרגילים
אי שליטה על מתן שתן - טיפות של בושה

אימון וחיזוק שרירי רצפת האגן יכול לטפל ב-40% מהלוקים בתסמונת. ה-60% הנותרים יטופלו באמצעות טיפול תרופתי.

מבחינה פרמקולוגית, התרופות לטיפול בתסמונת מחולקות לשני סוגים: טיפול בדחיפות למתן שתן - תרופות המפחיתות את התכווצויות שריר שלפוחית השתן (תרופות אנטימוסקוריניות) וטיפול בלחץ (סטרס) הגורם לדליפת שתן בלתי רצונית.

השימוש בתרופות האנטימוסקוריניות הוא המקובל ביותר (התרופות האנטימוסקוריניות הן תת קבוצה בתוך התרופות האנטיכולינרגיות).

הן גורמות להרפיית השרירים סביב שלפוחית השתן, מעכבות התכווצות לא רצונית ולכן יכולת אגירת השתן על ידי השלפוחית גדלה.

המידע באדיבות חברת כצט



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר