מחקר חדש: ההפרטה לא טובה לבריאות

מאז 1977 ועד 1995 (אז נערך המחקר האחרון בנושא) נמצא כי תוחלת החיים באוכלוסייה הקיבוצית הקבועה הינה מהגבוהות בעולם וגבוהה בשלוש עד ארבע שנים מזו של היהודים בישראל. אחת הפרשנויות שהוצעה לממצאים אלה נבעה מהיות הקיבוצים קהילות שוויוניות (במימד הסוציו-אקונומי) ברמה קיצונית. אם בעבר אי אפשר היה לבחון פרשנות זאת הרי כיום עם הפרטת חלק מהקיבוצים והישארותם של חלק אחר במתכונת ה"מסורתית" השיתופית, ניתן לבדוק השערה זו.

מחקר חדש שנערך על ידי חגית סלם בהנחייתו של פרופ' אורי לויתן מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה בדק הבדלים ברמת הבריאות וביטויי הרווחה בין חברי/ות בקיבוצים (מגיל 55 ומעלה) שהנהיגו הפרטה לבין חברי/ות בקיבוצים ששומרים על שיתופיות (קיבוצים "מסורתיים"). היינו האם אי השוויון הכלכלי חומרי בין החברים בקיבוץ משפיע על המעורבות החברתית והאמון ההדדי בקיבוץ וכן על מצב בריאותם של החברים.

הושוו שני קיבוצים מופרטים (משנת 2000) לעומת שני קיבוצים "מסורתיים". הקיבוצים נבחרו כך שלכל קיבוץ "מסורתי" היה בן זוג מופרט ושניהם היו דומים בוותק שלהם, גודלם, רמת ההוצאות הכלכליות שלהם, השתייכות תנועתית היסטורית וריקעם של החברים המייסדים. בקיבוצים אלה נדגמה קבוצה של 140 חברים בני 55 ומעלה (כ-35 מכל אחד מארבעת הקיבוצים - כלומר, הושוו כ-70 חברים משני הקיבוצים המופרטים לעומת מספר דומה משני קיבוצים "מסורתיים").

חברי הקיבוץ התבקשו לענות על שאלונים שמתוכם אפשר היה ללמוד על מידת קיומו של הון חברתי פסיכו-חברתי בקיבוץ: רמת הבריאות האישית; עמדות שונות כלפי החיים בקיבוץ. כמו כן, נותחו תיקיהם הרפואיים.

מהממצאים עולה כי: בקיבוצים ה"מסורתיים" רמה גבוהה יותר של שביעות רצון ממידת השוויון בין חברים; בקיבוצים ה"מסורתיים" עושר רב יותר של הון חברתי פסיכו-חברתי, כגון, מפגשים מובנים עם חברים אחרים, יחסים חברתיים חיוביים, תחושת סולידאריות והתחשבות בין חברים, פחות סכסוכים עם חברים אחרים ובין נושאי תפקיד וחברים. לעומת זאת, בעקבות השינויים באורח החיים של חברי הקיבוצים המופרטים, השתנו מידת האמון והעזרה ההדדית שהתקיימו בעבר בקהליה זו. נוצר מצב בו עקב התמעטות האחריות והדאגה של המערכת הקיבוצית כלפי החבר, עולה הצורך של בני המשפחה לדאוג לעצמם; עוד נמצא כי ככל שיש יותר התחשבות, מתקיימים יותר מפגשים חברתיים וקיימת יותר שביעות רצון מהשוויון - עולה רמת הבריאות של החברים.

מבדיקה אובייקטיבית של התיקים הרפואיים של הנחקרים עולה כי חברי הקיבוצים ה"מסורתיים" בריאים יותר מחברי הקיבוצים המופרטים. ניתן להסביר זאת בכך שבחברה בה הפערים גדולים יותר, כמו בחברה הקיבוצית המשתנה, האוכלוסייה נמצאת במצוקה רבה יותר ומידת החברות בין האנשים יורדת. כתוצאה מהמועקה הנגרמת לחברים בקיבוץ המשתנה, עולה בהכרח התחלואה במחלות למיניהן.

מסקנה ברורה מממצאים אלו הינה שהשוויון הסוציו-אקונומי אכן משפיע לטוב על ביטויי הון חברתי וביחד הם משפיעים באופן חיובי על מדדי בריאות למיניהם. מה תהייה השפעת ההתרחקות משיווין זה על תוחלת חיים? התשובה האמפירית לשאלה זאת עדיין צריכה לחכות לזמן שיעבור.

לאתר אוניברסיטת חיפה

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר