ניצולי שואה חיים טוב יותר בישראל מבחו"ל

עם סיום מלחמת העולם השנייה התמלאה אירופה בפליטים רבים, אשר חיפשו מדינה שתסכים לקלוט אותם ולשמש להם בית חדש ובטוח. חלק גדול מן הפליטים הללו היו יהודים, ניצולי שואה, שחוו על בשרם את התופת והבינו כי תחושת השייכות והביטחון בארץ הולדתם התנפצה. בחלק קטן מהמקרים, בעיקר אצל ניצולי שואה מהולנד, צרפת, ובלגיה, העדיפו אותם ניצולי שואה להישאר, למרות הכל, באותו המקום. בשאר המקרים העדיפו הרוב הדומם למצוא לעצמם חיים חדשים במדינה אחרת.

הבעיה הגדולה של ניצולי שואה בסוף מלחמת העולם השנייה היתה העובדה שהם היו חסרי כל. את רוב כספם ורכושם הם איבדו במהלך המלחמה, כך שלא היתה להם האפשרות "לשכנע" מדינות מפותחות לתת להם להיכנס בשעריהן ולהתפתח בהן כאוות נפשם. ארגונים יהודיים שונים, כדוגמת ארגון הג'וינט, הקימו מחנות פליטים מיוחדים ליהודים, בהם ניתנה עזרה בשיקום נפשי, פיזי, ותעסוקתי. באותם מחנות הוקמו בתי ספר יהודיים, מרפאות, ישיבות, תיאטראות ואף עיתונים, מה שנתן לפליטים תחושה כי ניתן "לחזור לחיים".

לשאלות בנושא ניצולי שואה, פסיכולוגיה ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום ביטוח בריאות, ביטוח סיעודי
פורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיה
פורום פסיכיאטריה
פורום חרדות, טראומות, פחדים
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי

חלק גדול מהפליטים ניצולי השואה הביעות את רצונם לעלות לארץ ישראל, אך נתקלו במגבלות הנוקשות שהטיל המנדט הבריטי בארץ. ספינות המעפילים שלא הצליחו לחדור בחשאי לחופי ישראל נשלחו למחנות מעצר בקפריסין ובמקומות אחרים, דבר שהיקשה מאוד על הגשמת חזונם של ניצולי שואה אלה להגשים את החזון הציוני. מכיוון שכך, חלק גדול מהפליטים העדיף שלא להיתקל בקשיים הללו ושם פעמיו אל מעבר לאוקיינוס, במדינות כמו ארה"ב וקנדה, בעוד חלק אחר חזר ליבשת אירופה והשתקע במדינות השונות, באמונה ובתקווה כי הפרעות והשואה שחווה כמה שנים קודם לכן לא יישנו.

ההסתגלות לחיים במדינות המערביות, כדוגמת ארה"ב, היתה קלה יותר מהבחינה הכלכלית. מדינת ישראל, שהוקמה ב-1948, היתה מדינה צעירה ונטולת יכולות כלכליות שיכלו למנף אותה במהירות מעלה, והמלחמות רוויות הדם עם שכנותיה גבו מחיר כבד הם בנפש והן ביכולת ההתפתחות. לאחר זמן מה, כשהחיים בארץ ישראל החלו להסתדר ולהיראות כמו חיים "נורמאליים", זכו ניצולי שואה שהשתקעו בישראל לפיסת חיים רגועה, שלווה ותומכת, באופן יחסי.

נשאלת השאלה "היכן עדיף היה לניצולי השואה להתגורר, בישראל או בחו"ל?". מחקר חדש באוניברסיטת חיפה, שסקר ממצאים של מחקרים קודמים על ניצולי שואה מצא כי ניצולי שואה שחיו בישראל התמודדו טוב יותר עם ההשפעות ארוכות הטווח של השואה מאשר ניצולי שואה שגרו בחו"ל.

מהמחקר עולה כי החיים בישראל, בהשוואה לארצות אחרות, משמשים כגורם מגן עבור הרווחה הפסיכולוגית של ניצולי שואה, כאשר החוקרים השוו בין תוצאות של לא פחות מ-59 מחקרים קודמים. "למרות שעברו יותר מ-60 שנה, קלינאים ואנשי מחקר עדיין חלוקים בדעותיהם לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של אירועי השואה על הניצולים", אמרה ד"ר אפרת בראל, שערכה את המחקר.

במחקר המקיף ביותר מסוגו, אותו ערכה ד"ר בראל בהנחיית פרופ' אבי שגיא-שוורץ, היא בחנה 59 מחקרים, שכללו 71 מדגמים שמנו בסך הכול 12,746 ניצולי שואה, כאשר הקריטריון לשימוש בממצאי המחקר לצורך ההשוואה היה שהמחקר יכיל קבוצת ביקורת של אנשים שלא חוו את השואה.

מן הממצאים עולה תמונה רב ממדית של פגיעוּת לצד חוסן. ככלל, ניצולי שואה מציגים הסתגלות כללית פחות טובה בהיבטים השונים של החיים בגיל מבוגר לעומת אנשים באותו הגיל שלא חוו את השואה. ההסתגלות הכללית מיוחסת לכלל מישורי ההתפתחות כפי שנמדדו במחקר (כגון: בריאות פיזית, רווחה פסיכולוגית, סימפטומים פסיכיאטריים ועוד).

מאמרים נוספים בנושא ניצולי שואה, פסיכולוגיה ועוד:
בנות לניצולות שואה הן בנות טובות יותר
ניצולי שואה: הטראומה עוברת לילדים
האם טראומת השואה עברה לדור הבא?
למאושפזים ניצולי שואה יש נטייה להתאבדות
שלום דיכאון בגיל השלישי, ברוך הבא אושר

בבחינת ההסתגלות במישורי התפתחות ספציפיים הציגו ניצולי השואה שכיחות גבוהה יותר של סימפטומים פסיכיאטריים כמו לחץ פוסט טראומתי, דיכאון וחרדה. עם זאת, במישורי התפתחות אחרים הקשורים לתפקוד, כמו בריאות פיזית, רווחה פסיכולוגית ותפקוד קוגניטיבי לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין ניצולי השואה למי שלא חווה את השואה.

החוקרת ביקשה, כאמור, לבדוק האם ישנם גורמים ממתנים היכולים להסביר הבדלים בתוך קבוצת ניצולי השואה. ד"ר בראל מצאה כי החיים במדינת ישראל, בהשוואה למדינות אחרות, היוו גורם שמיתן את ההשפעות ארוכות הטווח של ניצולי השואה.

"המחקר הנוכחי מראה כי לצד הפגיעות יש גם חוסן גדול בקרב אוכלוסיית ניצולי השואה. הממצאים ביחס לפגיעות מדגישים את הצורך בטיפול מיוחד וייחודי לניצולי שואה, בעיקר עם הגיעם לגיל זקנה. וכן, במישור המחקרי, עולה הצורך להעמיק את המחקר באשר לסוגיות התפתחות שטרם נחקרו בהרחבה במטרה לאתר את הגורמים המעורבים בתוצאות התפתחותיות של חשיפה לטראומה קשה", סיכמה החוקרת.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר