פורום נוירולוגיה, שבץ מוחי, אירוע מוחי - יש לך שאלה?

אני מניח כי אביך מטופל באספירין במינון נמוך למרות אירוע הדמם מאחר ועבר גם מספר אוטמים מוחיים. ההחלטה בדבר הטיפול צריכה להינתן על ידי הנוירולוג המטפל . נובו-7 עדיין משמש לטיפול בחולי המופיליה לאחר טראומה אולם לא מהווה כיום טיפול מוכח או מקובל בדמם תוך מוחי. ההחלטה לגבי טיסות ממושכות צריכה להינתן על ידי הרופא המטפל בהתאם לנטיה של החולה ליצור קרישי דם. בחולים מסוימים נהוג לתת זריקה של תרופה נוגדת קרישה לפני הטיסה. חשש נוסף בנוגע לטיסות קשור לסיכון לפתח התקף כיפיוני לאחר שבץ מוח.

אכן שבץ מוחי או אירוע מוחי חולף מהווים גורם סיכון לאירוע נוסף. לאחר האירוע הראשון יש צורך לערוך בירור וסקולרי מקיף כולל הערכה של המוח, הלב ועורקי התרדמה בצוואר, להתחיל טיפול בנוגדי צימות טסיות או בתכשירים אחרים לפי ההתויה הקלינית ולאזן את גורמי הסיכון הוסקולרים ובכללם יתר לחץ דם, סוכרת,יתר שומנים בדם, משקל עודף ,עישון ועוד. רק כך ניתן להוריד את הסיכון ,באופן משמעותי, להישנות של האירוע.

אלכוהוליזם אכן גורם נזק ישיר למוח ומהווה גורם סיכון למחלות וסקולריות של הלב והמוח וכן למחלתו כבד ותחלואים נוספים. הפסקה פתאומית של שתיית אלכוהול כרונית עלולה לגרום להתקפים כיפיוניים. אני מציע לרשום את אביך לתוכנית גמילה מסודרת.

קיימות תרופות רבות שעלולות להעלות באופן עקיף סיכון לשבץ מוח על ידי גורמי סיכון קרדיו וסקולרים .סטרואידים,לדוגמא, גורמים לעליה בערכי לחץ דם וסוכרות. תרופות ממשפחת האמפטמינים ומעכבי האנזים מונו אמין אוקסידז עלולות,במצבים מסוימים, להעלות את ערכי לחץ הדם בצורה קיצונית וכך לגרום לשבץ דימומי. תרופות כמותרפיות מסוימות,כגון אספרגינז ,מעלות אף הן את הסיכון לשבץ מוחי. לגבי שאלתך השניה ,לא כל שבץמוחי משאיר נזק נוירולוגי לצמיתות. למזלנו, לרקמת המוח שלא נפגעה קיימת יכולת גבוהה לפצות על הפגיעה התפקודית שנגרמה. הנזק השאריתי שיגרם תלוי במספר רב של גורמים בכללם גודלו של השבץ,הטריטוריה שנפגעה,מצבו הבסיסי של החולה, אינטנסיביות הפיזיותרפיה והשיקום ועוד.

אכן מנגנון הפעולה של קומדין הינו עיכוב הפעולה של ויטמין K המהוה קופקטור חשוב במערכת הקרישה. במידה ואכן קיימת הפרעה משפחתית של קרישיות יתר כדאי לאבחנה ולטפל בה באופן מסודר ולא בצורה שתיארת. הקפדה על דיאטה דלת שומנים רוויים,סוכרים ומלחים,פעילות גופנית ,הפסקת עישון ואיזון גורמי סיכון וסקולרים היא הדרך המיטיבית להפחית סיכון לאירועים לבביים או מוחיים.

יתכן והסיבה לסחרחורת בזמן הליכה הינה נפילת לחץ דם (אורטוסטטיזם). כדאי לבדוק לחצי דם בשכיבה ולאחר חמש דקות של עמידה. במידה ומדובר אכן בסחרחורת סיבובית אמיתית-ורטיגו המקור עלול להיות באוזן הפנימית או במוח ולכן יש מקום להערכת רופא א.א.ג או נוירולוג. לא ידוע לי כי רעידות בפנים הינם סימן לאלצהיימר אולם יש לברר מה מקורן. מאחר ואת מתארת תלונות רבות ולא ברורות אני מציע לפנות להערכה נוירולוגית מסודרת ומקיפה. הינך מוזמת גם לפנות למרפאה הנוירולוגית במרכז הרפואי תל אביב.

ניתן לברר בחברות כח האדם או בקופות החולים.

התעמלות אירובית ותזונה נכונה מורידות ללא ספק את הסיכון לשבץ מוח וכן לאירועים לבביים. חשוב מאוד לנטר ולאזן גורמי סיכון וסקולרים כגון יתר לחץ דם,סוכרת ויתר שומנים בדם,ובמידת הצורך גם לטפל באופן תרופתי שכן התעמלות ותזונה נכונה אינם תמיד מספקים.

לא ככל הידוע לי.

כשלושים אחוז מהחולים לאחר שבץ מוח יסבלו משיטיון (דמנציה),כלומר מהפרעות שכליות שיכללו ירידה בזיכרון, ריכוז , שינויים בהתנהגות ועוד. השיטיון שכיח בעיקר בחולים לאחר מספר אוטמים אולם גם שבץ בודד באיזור "אסטרטגי" מבחינה קוגנטיבית עלול להוביל לשיטיון על רקע מחלת כלי דם מוחית. חשוב לאבחן גם דיכאון לאחר שבץ מוח שעלול לתת תמונה דומה לשיטיון אולם ניתן לטפל בו בצורה יעילה יחסית באופן תרופתי.

לדאבוני אין טיפולים מוכחים אחרים מעבר לפזיותרפיה מוקדמת ואינטנסיבית עד כמה שניתן. חשוב לזהות גם דיכאון לאחר שבץ מוח העלול לפגוע בפוטנציאל השיקומי ולטפל בו. האפשרויות המוגבלות העומדות לרשותנו בטיפול בניכות הניגרמת משבץ מוח מעלות את הצורך באיבחון ובטיפול בשלב בחריף של השבץ.

ודאי שקיים סיכוי לשיקום אולם קייימים פרמטרים רבים בנוגע לסיכויי הצלחתו. אחד הפרמטרים החשובים הינו מידת ההבנה של החולה. חולים לאחר שבץ המערב את האונה הרקתית בהמיספרה הדומיננטית, השמאלית ברוב האוכלוסיה, סובלים לעיתים מהפרעות קשות בהבנה ולכן אינם מסוגלים כלל לשתף פעולה כך שהפוטנציאל השיקומי הינו מזערי. היבטים נוספים שיש להביא בחשבון הינם מידת החוסר המוטורי ,דהיינו חולשת צד מול שיתוק מלא, גילו ומצבו הגופני הכללי של החולה,מצבו הנפשי ועוד.

קיימות מחלות תורשתיות נדירות ביותר העלולות לגרום לשבץ מוח בגיל צעיר -MELAS,CADASIL,FABRY ועוד. קיימות גם הפרעות גנטיות המטולוגיות הגורמות למצבים של קרישיות יתר שעלולות להתבטא גם בשבץ מוח. כמובן שקיים אספקט גנטי לגורמי סיכון וסקולרים כגון יתר לחץ דם,יתר שומנים בדם וסוכרת . גם סיפור משפחתי של שבץ מוח או מחלות טרומבטיות אחרות מהווה גורם סיכון.

ההחלטה הפרטנית לגבי הטיסה של סבתך צריכה בסופו של דבר להינתן על ידי הרופא המטפל. מכל מקום, טיסות ארוכות אכן טומנות בחובן סכנה לפקקת בורידים העמוקים של הרגל העלולה לשלוח תסחיף לריאות ולגרום לקיפוח נשימתי קשה. כדי להקטין את הסיכון מומלץ לפסוע כמה שיותר במעבר בזמן הטיסה, ניתן גם לרכוש מכשיר מיוחד להפעלת שרירי הרגליים בזמן הטיסה. אוכלוסיה בסיכון מיוחד יכולה,,בהתאם להמלצת הרופא המטפל, לקחת זריקה תת עורית של תרופה נוגדת קרישה לפני הטיסה. לגבי חולים לאחר שבץ מוח יש להביא בחשבון את הסכנה לפרכוס כיפיוני לאחר שבץ בזמן טיסה.

פרפור פרוזדורים או עליות הינה הפרעת קצב שכיחה המעלה את הסיכון לשבץ מוח פי 5-6. הטיפול , מעבר לטיפול הלבבי, בחולים מבוגרים עם פרפור עליות הינו תרופה נוגדת קרישה בשם קומדין עם ערכי מטרה של INR בבדיקות מעבדה סביב 2.5. למרות שטיפול בקומדין עלול להעלות בשיעור נמוך את הסיכון לדמם מוחי,הוכח מעל לכל ספק כי הוא טיפול הבחירה ונמצא כי הוא מוריד את הסיכון לשבץ מוח בכ 67% באוכלוסיה זו. אני ממליץ לשכנע את אביך לשמוע להמלצות הרופאים כיון שאספירין ,למרות יעילותו ,איננו טיפול מספק במצב זה. כאמור יש לנטר את רמת פעילות התרופה-INR באופן סדיר בקופת החולים.