אמילואידוזיס

עמילואידוזיס הינה מחלה רב-מערכתית המאופיינת בשקיעה חוץ-תאית של חומר דמוי-חלבון במספר איברים, המובילה עם הזמן לתפקוד לקוי שלהם. ישנם מספר סוגי עמילואידוזיס הנקבעים על-פי סוג החלבון השוקע.
הכליה היא האיבר המעורב ביותר בעמילואידוזיס ראשונית ובשניונית כאחד, אך מעורבת רק לעיתים נדירות בצורות השונות של עמילואידוזיס משפחתית.
חלבון בשתן הוא הביטוי השכיח למעורבות כליתית ומוביל לתסמונת נפרוטית (חלבון גבוה בשתן, חלבון נמוך בדם, צבירת נוזלים המתבטאת בעיקר בבצקות וכן עליה בכולסטרול בדם).
פחות שכיח למצוא משקעי עמילואיד הגורמים להפרעה בתפקוד הכלייתי כביטוי ראשוני למחלה.
בצקת בהעדר אי-ספיקת לב הינה מאפיין של תסמונת נפרוטית. אשר-על-כן, בצקת פתאומית או עליה פתאומית ובלתי-מוסברת של כולסטרול בסרום לרמות גבוהות, יש בהן כדי להצביע על הצורך בבדיקת הימצאותו של חלבון בשתן וחיפוש עמילואידוזיס.
מעקב מתבצע אחר הופעת חלבון בשתן והופעת מיקרואלבומין בשתן.
טיפול בקולכיצין צריך למנוע את הסיבוכים של עמילואידוזיס.