בכי ללא הפסק

לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום
 
  • בכי ללא הפסק
    אפרת
    27/10/2011

    בתי בת חמישה חודשים כמעט. לפני כחודש וחצי אובחנה כסובלת מרפלוקס ושטי, שגרם לה בעיקר לסבל באכילה (פחות לפליטות). האבחנה של הגסטרולוג היתה על סמך התיאור שלי בלבד ולא ע"י בדיקות מיוחדות. מאז אוכלת אנפמיל ומקבלת זנטק, ואכן חל שיפור באכילה שלה.
    איני יודעת אם זה בגלל הרפלוקס, אולי גזים שסבלה מהם או אולי האופי שלה, מאז ומתמיד נטתה לבכות הרבה. בדרך כלל כשניגשים אליה ומתחילים לשחק איתה זה עובר, אך היא אינה מוכנה לשהות לבד אפילו דקה מול המובייל או האוניברסיטה. נדנדה מאז ומתמיד לא אהבה. בשבוע האחרון אני מרגישה שהבכי אף מתחזק, ויש הרגשה שלמעט כשהיא ישנה, היא פשוט לא מפסיקה לבכות.
    אני ממש אובדת עצות, שכן איני יכולה להחזיקה על הידיים כל היום (יש לה אחות קטנטונת נוספת) ויחד עם זאת איני מסוגלת לתת לה לסבול.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה
    בכי ללא הפסק

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • בכי ללא הפסק - תגובה

    ד''ר אבישי קרן
    27/10/2011

    שלום אפרת.
    את מתארת ילדה שנראית סובלת, ובוכה הרבה ובאי שקט, אך כל זה חולף כאשר מעסיקים אותה ומשחקים איתה. נראה לי שזה לא קשור לרפלוקס או לכל מחלה אחרת. הבכי הוא התנהגותי (את כותבת "אופי", וזה אותו דבר) והטיפול בו הוא התנהגותי.
    הייתי ממליץ לא להתרגש מאוד מהבכי, וללמוד לאט לאט מה עושה לה טוב ואיך ניתן להעביר את האי שקט שלה בלי מחיר של להחזיק אותה כל היום על הידיים. פיתרון כמו לשחק איתה, להסב את תשומת ליבה לדברים אחרים - הוא פיתרון טוב. ניתן לחפש עוד פתרונות. במקרים בהם אתם לא מסתדרים לבד, ניתן להיעזר בסדנאות/יעוץ להורים.
    בהצלחה.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום