ניתוח לתפירת רצועה צולבת.

לא מדוייק לחלק את השיטות לארופאית ואמריקאית. בארה"ב שתי השיטות נהוגות וכנ"ל גם באירופה ובארץ. באופן כללי בדור הראשון של הניתוחים עד לפני כ- 15 שנה, אולי מעט יותר, כמעט כולם השתמשו בגיד הפיקה (מה שקראת השיטה האמריקאית). הגיד נמצא בין החלק התחתון של הפיקה לבין השוק ומחבר את הפיקה לשוק בקדמת הברך. . לקחו רצועה אורכית מאמצע הגיד כולל בצד אחד חתיכת עצם של הפיקה ובצד שני גוש עצם של השוק. בצורה זאת קבלנו גיד שמשני קצותיו הוא עדיין מחובר לעצם. בתוך הברך מכינים תעלות מתאימות שלתוכם מכניסים את קצות העצם של הגיד שלקחנו ומקבלים רצועה מתוחה בנתיב בו הלכה הרצועה המקורית. בצעתי בעצמי בזמנו מספר ניתוחים כאלה. תאמין לי זה לא כיף למנתח וובמקרים מסויימים זה גם לא כיף למנותח גם בטווח הארוך. הסיבה העיקרית היא שלוקחים גיד פיקה בריא ופיקה בריאה ו"מקלקלים" אותם קצת לטובת משהוא אחר. הבעייה העיקרית ממנה סבלו חולים אלה, כמובן חלק קטן מהם, היא כאבים בקדמת הברך מתחת לפיקה. כיוון שבעייה זו מתעוררת רק בחלק קטן של המנותחים יש מנתחים שעדיין מבצעים זאת וזו גם אופציה כשאין ברירה אחרת. השיטה השנייה היא לקחת שני גידים מהירך ולהשתמש בהם. לדעתי שיטה פחות תוקפנית לחולה הנותנת תוצאות טובות. כעקרון יש אם כך שתי מקורות ללקיחת רצועה חליפית בכל רגל. כיוון שלרובנו יש שתי רגליים - יחד אפשרות לעבור 4 שחזורים. נדיר מאד מאד שמנצלים את כל הארבע.

ד"ר ליברטי תודה על התגובה המהירה , שאלה אחרונה שברצוני לשאול.
האם עלי לבקש טיפולים מסויים במהלך השיקום ( טיפולים הידרופילים ,וכדומה ) ?
במה בדיוק עלי להתמקד.
אבקש לציין שאת השיקום אני אבצע בוינגייט עם הנבחרת הפאראולימפית תחת השגחה צמודה.
אבל בכל זאת הדבר מעלה חששות לא קלים.
כמו כן , נאמר לי שאחרי 4 עד 5 חודשים אני אהיה "כמו חדש" ואוכל לבצע פעולות ואימונים ספורטיבים, האם הדבר ריאלי ?