קרע MM בגוף ובקרן האחורית.

המחשבה העומדת מאחורי חוסר הרצון לנתוח הינה שאם התפקוד תקין - עדיף לשמור את מניסקוס המקורי כמה שיותר ולא להחפז לניתוח חד כיווני וזאת מכיון שהוצאה של חלק מהמניסקוס תביא לנזקים מאוחרים למפרק.
רק במקרה ויופיעו נעילות, כאבים או הפרעה ניכרת בתפקוד תהיה מחשבה לכיוון הפיתרון הניתוחי

צר לי על השאלות הרבות, אך אני נורא מוטרד מהנושא.
1)כלומר נזקים של שחיקת סחוס?
אם כן, בלאו הכי המיניסקוסים אינם מכסים את כל נקודות המפגש בין הTibia לFemur.
2)אמנם זה יגביר את הסיכוים לשחיקה, אך האם זה באחוזים כה גבוהים?
בנוסף כאשר קראתי תשובה באחד הפורומים הבנתי, שגם המצאותו של קרע לא מטופל מגביר את הסיכוים לשחיקת סחוס.3)אם בכל מקרה הסיכון הוא סחוס שחוק.למה לא להטיב את התקופה הנוכחית?
4)במידה והתשובה ל1 היא לא, על איזה נזקים מדובר?

לגבי שאלתי האחרונה מההודעה הקודמת,
5)במידה ואבצע ניתוח יבוצעו, גם תפירה וגם כריתה. איזה סוג פעולה יותר מועדת לפורענות ואיזה מחזיקה יותר יותר זמן?(האם החומר שממנו תופרים עשוי להחזיק מגיל צעיר עד גיל מאוחר מאוד?)

אני רק רוצה לחדד את מצבי ע"מ שאע"פ הנתונים השטחיים, תוכל לתת לי את המלצתך.
כנאמר אינני מרגיש כאב רוב הזמן(עקב נקודתי כרגע בחיים רוב הזמן אני נח)אחרי עמידה מרובה(על אותו מקום בעיקר)קיים כאב קל.
באופן קבוע יש לי הרגשה של משהו מוזר מאחורי הברך(בחלק הפנימי ).
תחושת ריפיון בשעת ניעור הרגל.
6)ע"פ כל הנתונים הנ"ל מה תיהיה המלצתך?
בתודה רבה, משה.