בלוטת תריס

להכנס בקישור.אז העתקתי הכול:
עמידות להורמון בלוטת התריס, אשר תואר לראשונה ב-1967 על ידי רפטוף (Refetoff) ‏[1] היא סוג של הפרעה בתגובת הגוף לפעילות בלוטת התריס. זהו סינדרום נדיר בו קיימת תגובה לא מספקת של תאי הגוף להורמון בלוטת התריס, אשר לרוב מיוצר ומופרש בצורה תקינה. העמידות יכולה להיות גם ברקמות ההיקפיות וגם בבלוטת יותרת המוח (עמידות גלובלית בכל הגוף), או רק בבלוטת יותרת המוח, או רק ברקמות הגוף.

הלוקים בתסמונת בדרך כלל בעלי פעילות מטבולית תקינה, לעתים בעלי זפקת. בדרך כלל רואים רמות גבוהות של T4 ו-T3, פעילות תקינה של בלוטת התריס, ורמות הורמון TSH תקינות. באנשים אלה נמצא שקיימת רמה משתנה של התפתחות עצם לא תקינה, פגיעה מוחית, הפרעות למידה, ובעיות בשמיעה. התסמונת נפוצה באופן שווה בגברים ובנשים, ונובעת כנראה ממוטציה גנטית אחת או יותר.

הגורמים לעמידות יכולים להיות שונים ממקרה למקרה, ויכולים לנבוע מפגיעה ברצפטור של הורמוני בלוטת התריס, או משלב לא מזוהה בפעילות ההורמונים. לא מוסכם מהו הטיפול הנכון במקרה זה, אך יש להימנע מכל טיפול הנועד להוריד את הרמות הגבוהות של ההורמונים (כגון טיפול ב-PTU), משום שזוהי אשליה המתקבלת מכך שהרקמות אינן קולטות את ההורמונים כנדרש.[2]

הסינדרום יכול לגרום לדיכאון במקרים מסוימים, ובמקרה אחד נמצא שחולה שסבל מדיכאון עקב עמידות להורמון בלוטת התריס, נרפא בטיפול על ידי מינונים גבוהים של T3‏. [3]

קשה לאבחן את הסינדרום, משום שתוצאות בדיקות הדם האופייניות שלו יכולות להופיע גם במקרים אחרים, כגון גידול בבלוטת יותרת המוח או הפרעות אחרות בה. כדי לאבחן באופן ודאי יש לזהות מוטציה בקולטן של הורמון בלוטת התריס, אשר מופיע ב-85% מהמקרים. [4] עם זאת, אם לא מוצאים את המוטציה המתאימה אין הדבר אומר בהכרח שניתן לשלול את הסינדרום, כי לא כל המוטציות הגורמות לו ידועות. [5]

הוצעה תאוריה לפיה קיים קשר בין הסינדרום לבין תסמונת הפיברומיאלגיה, לפיה התסמונת נובעת למעשה מעמידות להורמון בלוטת התריס, שקשה לאבחנה. לפי התאוריה, זהו בעצם הגורם המרכזי לפיברומיאלגיה, ומשום שקשה לזהות את הסינדרום, החולים אינם מטופלים כנדרש. הוצע לטפל בתסמונת במינונים גבוהים של הורמון בלוטת התריס. בטיפולים אלה, אף על פי שתמונת בדיקות הדם לאחר נטילת מינונים גבוהים של הורמונים תעיד על יתר-פעילות של בלוטת התריס, אין בכך סכנה ובדרך כלל לא נצפים כלל סימפטומים של יתר פעילות עד להגעה למינונים מאוד גבוהים. במינונים אלה ניתן להפחית מעט את המינון כדי להגיע למינון אופטימלי. עקב העמידות להורמונים, גם כאשר זורמת בדם כמות גבוהה מאוד של הורמונים, הם אינם נקלטים בתאים בקצב מספק כדי להגיע ליתר פעילות של הבלוטה. [6] [7] [8]

יש ניתונים בעניין והיו מחקרים שבהם מתן מנה קטנה של טירוקסין הטיבה לחולים עם דכאון וינש תוכנית למחקר במוסדנו לבחון אפקט דומה בפיברומיאלגיה אך עדיין הדבר בשלב התיכנון