פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי, הילד במרץ יהיה בן 6. הוא גדל עד לפני שבוע כבן יחיד ועכשיו הצטרפה אחות שהוא חיכה לה וביקש ורצינו גם. הוא ילד מאוד וורבלי ומתבטא ממש יפה ושואל למה כולם אוהבים איתה? אם עכשיו היא תקח לו את המשחקים? למה אמא שלו קוראת לה בשם חיבה שהיא קראה גם לו? עוד לפני שנולדה אחות מגיל ממש קטן שנתיים אפילי הוא מרביץ. בועט זורק כועס ומרביץ
גם אם זה ילד וגם למבוגר
שהוא היה קטן אמרו לנו להתעלם שזה יחלוף להעיר ולהמשיך הלאה
היום הוא כבר אוטוטו בן 6 היום הוא שם את הלפטופ על הרצפה ועלה עליו
הוא בועט בדלתות
מרביץ.להורים וחזק לאמא הכי פחות לכל השאר כן לדודים ךאנשים שבאים לבני דודים שלו לחברים
הוא ממש ממש מרביץ חזק וזה נמאס. הפחד שלנו הוא שהוא יתרגל שאנחנו סולחים מהר שהוא מרביץ ואז עושה קוצי מוצי וסולחים לו יש המון וותרנות וגמישית למען השקט וכי הוא מאוד נאהב ועד היום הוא אפיךו ישן עם אבא ואמא על מזרן בחדר למרחת שזה בית ענק עם 5 חדרים ומש לו חדר בול כמי שהוא רצה.
מאוד קשה להגיד לו לא ילרוב הוא שמנ כן. הוא ממש פיקח חד חכם וורבלי ומתוק ואנחנו משפחה מאוד חמה וותרנית
הפחד היא שהוכ יתרגל להרביץ ולהיות מתוק ונסלח ואם עכשיו נעמיש שעכשיו הוא בשלב של משבר כי אחותו נולדה ןנזכרנו להתעורר זה רק יעמיד את התסכול. איזה כלים ניתן לו להתמודד? זה תא העיקר להעניש אנחנו לא יודעים איזה כלים לתת לו ומה בכלל לעשות. מה אתה ממליץ לנו?

שלום,
הבת שלי בת כמעט שמונה,היא יודעת לקרוא מעולה,אבל לא מתעניינת בעלילה של הספר,כשאנחנו הולכות לספריה,אני נותנת לה לבחור ספר,אך היא בבית מאבדת עניין,מביאים לה ספר בבית הספר,והיא קוראת חלק ולא רוצה להמשיך וגם לא מבינה מה קראה. גם כשהיא קוראת חלק קטן. היא לא מרוכזת,כי היא לא באמת מעוניינת לקרוא ולהבין,זה לא מסקרן אותה וזה ככה על כל ספר.אני לא יודעת מה לעשות,אני מאוד אוהבת לקרוא וזה חשוב לי להחדיר לילדה את הקריאה וההנאה שבכך,מה לעשות?
מחכה לתשובה
תודה

אני מנהלת משפחתון.אחת הקטנות,בת שנתיים,בכל פעם שהולכים לישון(שעת השכבה) מתחילה לבכות ומקיאה,או כשאני מעירה אותם מוצאת אותה בשלולית קיא.אני אובדת עצות,במשך היום שמחה וחיונית,משחקת יפה וחייכנית,אוכלת יפה,זו נראית לי בעיה רגשית,היא הסתכלה ונכנסת בשמחה,מה עושים?

בתי ב 4 מכניסה חפצים לאף ולאוזניים
הכניסה אבן לאף, אחר כך הכניסה אבן לאוזן
ועכשיו חרוז לאוזן.. אנחנו כל פעם ניגשים למיון כי אין דרך להוציא את זה
מדוע היא עושה את זה?
איך אפשר להסביר לה שתפסיק עם זה??
אשמח לעזרה

שלום. בני הבכור בן 13. תלמיד מצטיין לומד בכיתת מופ"ת בחטיבת הביניים. מאז שהיה ילד הוא ביישן ומופנם בדרך כלל. יש לו חברים בכיתה . הולך לביתם לעיתים, בעיקר לצרכי לימוד או למשחקי מחשב ( יש קבוצה שהוא נמנה עליה ) . עם זאת ביישן באופן בלתי סביר לדעתי. למשל הוא לא יפנה לחבר בשאלה לימודית הוא לא יציע לצאת יחד הוא לא יילך לקנות משהו בגפו הוא חש ביישנות להרים טלפון לחבר יעדיף ווצאפ. נדיר שיצלצל צריך לשכנע אותו. ביישנות זו היא ביישנות יתר והיא בעוכריו. אני חוששת שמא חסרים לו כישורים חברתיים. א ציין כי אני אמא מאוד מעורבת מעורבות יתר בלימודים שהם כמעט חזות הכל והוא לא אחת מלין על כך בצד היעדרות בי. מה עושים? איך לפתור את ביישנות היתר??!! אני חוששת שמא לא ימצא את דרכו בחיים עם ביישנות כזו

שלום, רציתי לדעת...הילד שלי בן 10 חודשים, מעניין אותי לדעת, מאיזה גיל הילד מרגיש שמי שמרים אותו אבא שלו זה מישהו שבאמת אוהב אותו ויעשה הכל בשבילו, ושזה לא סתם מישהו שמרים אותו ומחבק אותו. אני מניח כשהוא תינוק אז הוא מרגיש את החום של אמא שלו כי היא מניקה אותו, אבל נגיד אני בתור אבא מתי הוא יודע שאני מישהו שאוהב אותו שמביא לו אהבה ולא סתם חושב שהוא חמוד כמו איזה עובר אורח ועושה לו פוצי מוצי
מקווה שהשאלה מובנת ,תודה

שלום רב,
יש לי בת בת 3 אשר נמצאת מתחילת השנה בגן שפתי ובשבועיים האחרונים היא לא מוכנה לאכול את הארוחת העשר שנותנים להם בגן ורק שהיא באה הבייתה היא אוכלת, מה אפשר לעשות במצב כזה

שלום,

הבת שלי בת שנה ו8 חוד'

כשמבוגר או זר פונה או רק מסתכל עליה היא ישר נצמדת אליי או מרכינה את הראש. מחפשת להיצמד אליי.
היא לא תוציא מילה מהפה.
היא נמצאת איתי בבית אבל משתדלת לחשוף אותה מדי יום לפעילויות עם ילדים.
רשומות לגן עם אמא ושם גם בזמן הפעילות עם המדריכה היא דיי קפואה.

ולא תדבר עם המדריכה אם תפנה אליה.

האם זה תקין? זו חרדת זרים?
איך ניתן לעזור לה

שלום
אני אמא לבן 12.
מספר פעמים החל לדבר אליי בזלזול.
לכי מפה
צאי מהבית
תהיי בשקט שתקי.
מצד אחד קשור אליי ופונה אליי כשצריך .
אני זמינה עבורו וכל צהריים גם מחזירה מביהס אוכלים דואגת לעזרה בלימודים
שיחות איתי , הדרכה שלי בנושאים שונים לוקחת לחוגים וכל מה שרוצה עושה בשבילו. ובתמורה מדבר כך (למד מאבא שלו לדבר בזחזול אליי) .
לטיפול לא אלך. לא יבואו.
אז איך עליי להתנהג איתו
כדי שיכבד אותי ??

שלום,
בתי בת ה 8 מצהירה כי בכוונתה להתאבד.
היא מובילה חברתית, מצליחה בלימודים, משתתפת בחוגים ומקבלת תשומת לב מהרבה בני משפחה (המורחבת) וחברים.
באופן כללי היא ילדה שמחה.
ההצהרות האלו מתקיימות תוך כעס כלפינו (תוך כדי או מיד לאחר ויכוח)
הן לא חוזרות בכל ויכוח -אבל מידי פעם.
רמת התיאור עולה (כשאהיה גדולה אשיג נשק ואירה בעצמי, אני אקפוץ מול מכונית נוסעת).
הוויכוחים הם לא חריגים אות עוצמתיים במיוחד (ויכוח על הצורך במקלחת, הפסקת צפייה בטלוויזיה או סדר פעולות)
היא לעולם לא מקבלת את מבוקשה בוויכוח לאחר אמירות אלו - אך הן עדיין חוזרות.
אנחנו מדברים איתה על זה - אבל יש לנו תחושה של ריצוי כאשר היא "מרגיעה אותנו"
אנחנו רוצים ללכת לייעוץ בנושא אבל מפחד שהיא לא תשתף פעולה (נוטה להתבייש מול זרים)
האם תופעה כזאת היא נפוצה וחולפת? (ברור שלא ניתן לקבוע לגביה מבלי לבחון את הנושא לעומק...)

שלום
קוראים לי אלון ואני גרוש עם ילד בן שש וחצי וכל פעם שהילד מגיע אלי הוא לא מפסיק להתחצף אלי ואף בוחן את גבולתי כל פעם מחדש ומכל דבר הכי קטן שאני מעיר לו הוא מתחיל לבכות
אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי

שלום וברכה,
אני גרוש עם ילדה מקסימה בת כשנתיים.
הילדה גדלה בבית אמה ואני פוגש אותה באמצע שבוע ובכל סוף שבוע.
לילדה היה אירוע בגן בו אני ואמה הגענו.

הילדה בכתה המון והיה נראה כי מגיבה לכל דבר בבכי חוסר נינוחות והיצמדות קיצונית מאד לאמה.
זו הפעם הראשונה כי אני מבחין בעניין שכזה וזה קרה בגן הילדה.

ביום רגיל כאשר אני ובתי נפגשים היא רצה אליי בשמחה, אוהבת לבלות איתי, לשחק יחד וללמוד וכאשר ביום יום הדבר הינו הפוך תמידית מסיבה שאינה ברורה לי, הילדה לא רוצה לחזור לאמה ולבית אמה, מסתייגת ממגע ממנה או בוכה ואילו בגן המצב היה הפוך, הרגשתי שהיא חוששת ממשהו, או לא רגועה ומחפשת רק את הרגעת אמה ואת ידייה שתרים אותה.

כאשר אמה הלכה ונשארתי בגן יחד עם הילדה, היא נפתחה מהר מאוד והסכימה לרדת מזרועותיה ולשחק איתי ועם חבריה לגן עד שהלכתי והיא נפרדה ממני יפה ובהבנה כי אני הולך.

יודגש כי ביום ״שגרתי״ החינוך שלי מורכב מהמון אהבה וחום אך מפחות ״פוצי מוצי״ ורחמים לעומת האם, אני יותר מאמין בחינוך שלדוגמא : מנפילה במקום לא ״עושים סיפור״, קמים וממשיכים. כך שהילדה ביום יום לא מחפשת אצלי את הנחמה הזו, הרמה לידיים, ביטוייה עידוד מוגזמים לכל עניין ודבר אך כאשר חוששת ממשהו מיד מחפשת את קרבתי. ועדיין מחפשת את אלו אך באופן מפתיע ביחס לגילה, מחפשת בהמון שיקול לדעת למה ״רציני״ ולמה ״שטויות ממשיכים״.

האם מרבה להגיע לגן על בסיס יומי ולהשאר עם הילדה שם המון ואני כבר מרגיש אותות חזקים של חוסר ביטחון אצל הילדה וחוסר עצמאות כמו לדוגמא חוסר היכולת להתרחק ממני(בזמנים שהיא איתי) למרחק העולה על שני מטרים וגם זאת תוך שמירה על קשר עין (שאני תמיד מקפיד שיהיה כי יש כאן מערכת יחסי אמון ביני ובינה).

מה שמוזר לי ולכן אני פונה כאן,
הוא עצם העובדה שהילדה הייתה במצב שכזה, בכי רב, דריכות, זמנים מסויים של אכפתיות כזו, תגובתיות לכל קול והגבה בבכי יחסית נמרץ ואפילו הייתי אומר מצב של ״סטרס״, אולי מעצם מעמדה כבת יום הולדת והכל היה לכבודה... כך אמה אומרת, אך לי ברור שיש כאן דבר מה עמוק הרבה יותר האפילו מעיד על מצוקה מסויימת.
נוכח המצב הזה ולאור העובדה שביום רגיל הילדה לא רוצה לחזור לאמה ובוכה כשהיא רואה אותה לרוב, האם יש משהו מסויים שאני אמור לחשוב/ לבדוק/ לשנות או לשפר/ להיות מודאג מעל לגבול הסביר ?

מה שמדהים היה לראות מן הצד הוא את התלות של הילדה באמה עד הרגע בה הלכה ומשם ואילך הכל השתחרר ונפתח והילדה הייתה פשוט משוחררת מאוד, שיחקה צחקה איתי ועם חבריה לגן. יחד עם זאת, למה היא בכתה כאשר ראתה אותי מגיע לגן ? פה קבור הכלב עבורי.


אודה לתשובה ברורה ומפורטת, אני כאן על מנת להבין לליבה של בתי היקרה ולהבין אם משהו מקשה עליה בין בגן, בין ע״י האם ובין אם על ידי. המטרה היא להטיב איתה ממקום מושכל, לאבחן נכון או לפחות לקבל אינדיקציה כהתחלה.

שלום יש לי ילד בן שנתיים מתוק וחכם...אך המשחק שלו הוא מאוד מוצמצם אוהב בעיקר בובות(ובעיקר עם פרווה או בובות כפפה) יכול לשחק בעוד משחקים אבל אם יש בובות בחדר זה תמיד תהיה ההעדפה שלו...לא אוהב בכלל כדור/השחלות וכאלה...כן מסכים לבצק וצבעו ידיים..כמו כן מבחינת שפתית יש לו אוצר מילים גדול ובזמן האחרון יש לו קפיצה מבחינת שפתית ואפשר לנהל איתו ממש שיחה אך לפעמים הוא עונה חזרתיות לשאלה לדוגמה:אני שואלת אותו "עם מי שיחקת בגן היום" אז הוא יענה "מי שיחקת בגן היום"...או שאני שואלת מה אכלת היום?אז הוא יענה שם של ילד בגן...הרבה פעמים הוא כן עונה לשאלה באופן מאוד מותאם...חוץ מזה הוא יוצר קשר עין,ילד שמח,בגן אומרים שלפעמים בכדי ליצור קשר עם ילדים הוא נוגע בהם...והוא עושה את זה גם עם אחותו התינוקת...וגם לפעמים נותן לה דברים "קחי " וכאלה ....
אני ממש לחוצה שיש שם קושי יש לנו כבר תור לרופא וגם למרפאה בעיסוק ..
אבל אז אשמח לשמוע את דעתכם
תודה

אני נמצאת בסיטואציה שעברנו דירה עקב הצעת עבודה מפתה לעיר אחרת עם ילד בן 9 וילד בן 3 כרגע רוצים לעזוב כי לא הסתדר . אנחנו רוצים לעבור לעיר שמתאימה לנו כמחייה אך הילד רוצה לחזור לעיר שגדל בה ולא מוכן לעבור . כרגע קשה לו מאוד כי אם אלך עם הבקשה של הילד אנחנו לא נחייה יחד המשפחה כי האבא רוצה לחיות בעיר אחרת. הילד נקרע כמובן בין האבא לכך שרוצה את עיר שבו גדל ובנה לעצמו סביבה וכך גם אני , מה ההמלצות שלך האם זה יכול להוביל או לפגוע בילד אם נעשה לשיקול דעתנו ?

שלום,
אשמח להכוונה בנושא, הבן שלי בן 6.5 שנים. הוא בכיתה א', מבחינת לימודים הוא טוב מאוד אפילו מהמצטיינים, מבחינת התנהגות הוא מאוד בעייתי!! אולי זה נשמע פחות תקין אבל באמת זה המצב, הרבה פעמים עובר על הוראות המורה, לא מתייחס אליה, ועושה מה שבעיניו " נכון ", עובר התקפי זעם בלתי מוסברים ומתחיל לצעוק, לשבור חפצים בכיתה ואפילו להרביץ לתלמידים אחרים, דבר זה מתבטא עם מורים שהדמות שלהם פחות סמכותית ופחות משתלטים על הכיתה, כשהמחנכת מדברת איתו על ההתנהגות הוא פשוט עונה שזה לא בכוונה ואין לו את היכולת להשתלט על עצמו, אציין שישנה תקופה שהוא נרגע לגמרי וזה אחרי שהוא ביקש בעצמו לשיר בבוקר בפני הילדים לפני כניסת התלמידים לכיתות, הוא נהיה ילד רגוע ונהנה מכל דבר בחיים!! אבל לצערי זה נמשך לשבוע וחזרנו על המצב, האמת שאני כל יום שולחת אותו עם יד על הלב שיעבור משהוא לא לפי "הצפיות האישיות" שלו וזה יסתיים בהתקפי זעם ומכות חזקות לילדים אחרים, באמת אינני יכולה להמשיך את החיים כך, מה דעתך בנושא??
אגב המחנכת והמנהלת מודעים למצבו וכולנו יחד מנסים למצוא דרך שתקשר אותנו ותוביל אותו למקום טוב יותר