פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בנותיי תאומות זהות בנות 4.9, מזה תקופה ארוכה אינן רוצות ללכת לגן. הגן נהדר ואין שום חשש להתנהלות לא תקינה. אני חושדים כי הבעיה מקורה בבילויים של סופי שבוע...אנחנו מרבים לנסוע לבילויים כגון לונה פארק, קניית מתנות שהן מאוד אוהבות.. בכל בוקר הן שואלות איזה יום היום ועצובות לשמוע דלא דידי או שבת. גם כאשר חולות מאוד שמחות לנסוע לסבתא וקוראות לזה "יום כיף". האם עלינו לחיות חיי שגרה עם פחות בילויים? האם מדי פעם לאפשר יום עם אמא בהית או שאני רק מחמירה את הבעיה? לאחרונה זה מחמיר ובערב יש בכי ארוך לגבי יום המחר. כל יום מנסות לשכנע שמחר לא ילכו לגן...

הבת שלי מסרבת לכל דבר: אוכל חדש מקובעת ל5 מאכלים , להסתרק, ללמוד ולעשות שיעורי בית, להיפגש עם חברות, לישון בזמן, להתקלח . מפוזרת ולא מסודרת כתב יד לא קריא, עקשנית ומדברי המורה בכיתה נמצאת בעולם משלה .
אני מתלבטת באיזה טיפול להתחיל איתה

שלום רב, בני הבכור בן 3.4 שנים.
בכל פעם שאנו לוקחים אותו למקום עם המון אנשים (כמו הופעות / הצגות לילדים , טיולים ..) או במפגשים עם אנשים חדשים או שלא ראה הרבה זמן הוא מתחיל לבכות בקיצוניות ורוצה לחזור הבייתה..מרגיש שיש לו חרדה כלשהי מהמפגשים הללו ולא ברור לנו למה ..היינו שמחים לקבל עזרה מקצועית..לא זוכרת להצביע במדוייק מתי התרחש השינוי הזה אצלו. נולד לו אח לפני חודשיים יכול להיות שזה גם משפיע על ההתנהגות ויכול להוביל למצבים כאלה ?

שלום רב,
אני אמא לילד בגן טרום טרום חובה (גילאי 3-4).
אני לוקחת את ילדי בכל בוקר לגן. כשאני מגיעים הוא נצמד אליי ולכן אני יושבת איתו מעט ליד שולחן מנסה להכניס אותו למשחק ושיחה עם חברים וברגע שאני שמה לב שהילד מתרחק ממני מעט אני אומרת לו שלום ויוצאת. גננת הגן מבקשת ממני לקצר את השהיה בגן (לשים אותו ולצאת) ואני מתקשה לקבל את זה.
אשמח לדעתך בעניין

שלום רב,
בחודשיים האחרונים בני בן השנה ו8 מראה פחד רב כמעט מכל רעש - משאית שעוברת, מקדחה שקודחת, מטוס שעובר מרחוק ועוד.. לפני כן כמעט ולא היה מראה פחד מרעשים כאלה..
כשהוא מפחד הוא שם יד על הלב ואומר אואואו ומנסה להבין מאיפה הרעש..
אנחנו ההורים כמובן מרגיעים ומחבקים ומסבירים שזו רק משאית/מטוס ועוד..
האם יש צורך לדאגה והאם אתה ממליץ לטפל בכך באיזשהי צורה?

לפני כחצי שנה נפטרה גיסתי בגיל צעיר, נותרו אחי ושני ילדים קטנים שהפכו לחלק מאוד משמעותי בחיים שלנו לאור הנסיבות.
דאז הבת שלי הגיבה לזה די בקלילות, היא הכירה כבר את המושג של מוות כי שנה קודם נפטרה סבתא שלה מצד האבא שלה ...אמרה אמירות כמו "נתגעגע אליה אבל אין מה לדאוג היא כל הזמן בלב שלנו וכאלה"...בימים אלו הפחד צף, היא מדברת על זה שהיא מפחדת למות או שאני ואבא שלה (אנחנו גרושים) נמות.
היא גם מפחדת על סבתא שלה (אמא שלי) שיקרה לה משהו כי לאחרונה אמא שלי לא מרגישה טוב, עברה ניתוח לב וכאלה וזה נצרב בזכרונה כחוויה קשה.
לא משנה כמה אני מנסה להרגיע אותה זה ממשיך להטריד אותה וזה גורם לה כל הזמן להצמד אלי - כל הזמן מחבקת חזק ואומרת שהיא מתגעגעת אלי גם כשאני ממש לידה.
אני מרגישה חסרת אונים בסיטואציה כי כל מה שאני מנסה לא עוזר או מסייע.
אשמח להכוונה או לסיוע האם עלי לפנות למשהו?
האם זה טבעי?...בקיצור אשמח לקבל עצה בעניין
לקבל כיוון

שלום רב,
ביתי בת ה-7 מביעה מדי פעם רצון להיות בן. אומרת :"אני רוצה להיות בן כי אז לא יצחקו עלי שאני אוהבת כדורגל". הילדה אכן אוהבת כדורגל,לא אוהבת ללבוש שמלות אבל יש לה חברות בנות שאיתן היא משחקת מקסים. האם יש מקום לדאגה ומה עלינו לעשות?

בת 6 בכיתה א. בגיל 3 הוריה התגרשו. האם עברה להתגורר במרחק של 50 ד נסיעה.הילדה מטורטרת בנסיעות מגיל 3. אני דודה מצד האב.יש לה תופעות של בכי וכאבי בטן , געגוע לאמא . כאשר רגועה חייכנית, מדברת,חכמה, משחקת,יצירתית,אוכלת,ישנה.עלתה לכיתה א,האמא עובדת נביאה טותה בבוקר משאירה אותה והולכת.הילדה חצי שעה לבד בבית ספר.בוכה לא רוצה להכנס לכיתה.ככה כבר חודש.לפעמים הכבכ בא להיות איתה .הילדה חצי לומדת וחצי לא.מזל שהיא חכמה .מה לעשות?

שלום רב,
אני אמא לילדה בת שנתיים ו-10.
חיים בארצות הברית.
וברצוני לדעת, מהו מצב תקין בגיל הזה להבעת רגשות בעזרת חיבוקים ונשיקות ואמירות אני אוהבת אותך.
מרגישה שבתי מביעה זאת באופן מוגזם, בגן מחבקת את הגננת בהגזמה ואף אומרת לה אני אוהבת אותך.. כול פעם שבאים לקחת אותה מהגן חייבת לעשות סבב חיבוקים ונשיקות עם כול אנשי הצוות בגן, וגם בבית כול פעם שכועסים עלייה מבקשת להרגע עם חיבוק. בראש השנה עשינו חג עם חברים, שם בתי נפגש עם דמות חדשה עבורה ובסיום הערב חיבקה ונשקה כמו משהו שמכירה הרבה זמן.. מה שאני בעצם מעוניינת לדעת האם הבעת הרגשות הללו שציינתי , זה מרגיש מוגזם? או זה חלק התפתחותי תקיןן בגיל הזה?

הי
ביתי בת 7 חברתית היא לא בחובורת בנות המוהילה(לעיתים משחקת איתן ולעיתים כן ניפגשת איתן אך יחסית פחות מובילה
יש ילדה נוספת שאינה מחוברת לאף בת (די אוטסיידרית לא כי מחרימים כי היא פחות מפותחת חברתיתי כניראה)והן חברות
ביתי אפילו מחשביה אותה כחברה הכי טובה שלה
אין לי בעיה שישחקו אך חוששת שאם היא תהיה איתה כל הזמן הקשר עם הבנות השניות יעלם לגמרי
מה עלי לעשות ? לשחחר ולתת לה להיות במקום שהיא רוצה או להיתערב ולמנן את המיפגשים.אני ממש חוששת שהן בסוף יהיו שתיהן לבד בלי קשר עם הבנות האחרות
תודה

אני ואב הילד לא גרים יחד אך האב רואה אותו סדיר, הילד שלי בשבוע וחצי האחרונים יותר צמוד אליו אל האב לפני שבוע וחצי הוא היה עם הסבתא מצד האב במושב והם הלכו לטייל ברגל ואז הילד ראה מישהו זר במדרכה השנייה והילד לא היה מוכן להמשיך ללכת וסובב את הסבתא לחזור על עקבייהם.
החג הילד היה אצלי ויינו אצל דודה שלי והיו הרבה אנשים והילד לא היה מוכן לזוז ממני עד כדי בכי נוראי. גם כשהייתי איתו לבד בבוקר אצל הדודה הוא לא היה מוכן לשחק בחצר רק אם אני איתו ונותנת לו יד למרות שהייתי לידו.
אשמח לדעת ממה זה נובע? חרדת נטישה? האם מישהו זר עשה לו משהו לא טוב? או שפשוט הוא לא מכיר את האנשים ולכן חשש? אהה רק להזכיר שבסוף החג היו פחות אנשים והילד הרגיש יותר פתוח לשחק עם מי שהיה שם, אולי בגלל שכבר התרגל אליהם?
אשמח לתשובה :)

יש לי יחסים לא פשוטים עם הבעל מאוד קשים וחסרי בטחון. המון ריבים ולצערי תמיד רב לפהי הילדים. הילדה בת 4 שמעה אותו עוםמאחד בזמן ריב מסלק אותי מהבית והתארגנתי ללכת איתם. העניין נרגע מאז )עדיין זוגעות קשה שבה אני בעצמי לא בטוחה שנשאר יחד) והילדה נראית מוטרדת מזה לפעמים מעלה את זה בצורת שאלה או בארוחה אחרת אומרת אמא אני אוכל איתך לא עם אבא אמרתי לה שגם אבא אוכל אמרה בפליאה גדולה מה כולנו יחד? כל המשפחה? יש עוד אחים אמרתי כן שאלה שוב בפליאה מה אבא לא מסלק אותך וכל מיני סיטואציות דומות נורא קשה לי וכואב לי בגללה מאוד רוצה להעניק לה בטחון אבל לא רוצה להבטיח דברים לא נכונים שאולי אוטוטו כן נפרד איך אני מרגיעה את הילדה איך גורמת לה להפסיק לחשוב על זה שאולי אבא מסלק אותי מהבית?( לפחות רק עד שאם זה יקרה)?

הבן שלי בן 4, הוא הולך לגן ויש לו הרבה מרץ... יש לו שני אחים גדולים די רגועים והוא ממש צריך לפרוק אנרגיה בכל שלב של היום ללא הפסקה. בחודשים האחרונים פריקת האנרגיה שלו מתגלגלת באופן ישיר להתנהגות די אלימה, הגבלנו כבר לפני שנה את הצפייה שלו בתכנים אלימים והוא אינו צופה עם אחיו הגדול בטלויזיה. גם בטלפון במידה ומבקש לשחק זה רק מבחשקים נטולי אלימות. הוא לא מקבל את הגבולות שאנחנו שמים לו ומיד בוחר באלימות כשלא מקבל את מה שמבקש, מה אני יכולה לעשות? כל מה שאנחנו מנסים לא עובד...

בתי בת שנתיים מתנהגת בימים האחרונים בצורה שונה היא מכה אותי בכל הזדמנות לא מתייחסת למה שאני אומרת המצב לא נעים מפחדת שהיא לוקחת את אהבתי כמובן מאליו ומרשה לעצמה להתנהג אלי כך. מה אני יכולה לעשות כדי למנוע את זה?

במקרה נתקלתי בביקורת מלפני 10שנים על סבטלנה אוריה המתמחה בייעוץ פסיכולוגי ואנליטיקא. האמת היחיד פה שסבטלנה עובדת עם ישראלים דוברי רוסית...

הגעתי לגברת אוריה בהמלצת חברים שקיבלו עזרה מקצועית מסבטלנה. מאז אני פונה לסבטלנה לפי הצורך וממשיכה להתייעץ עד היום.

אני מצטערת לשמוע שטניה לא השיגה את התוצאה מהתייעצות עם סבטלנה. אבל אני רואה צורך להדגיש שסבטלנה היא בעלת השכלה גבוהה והתמחות רחבה ורשמית.

בפורומים קבוצות בשפה רוסית יש ביקורות רבות וטובות על סבטלנה.
ולגבי רישיון י-
בפרופיל ייעוץ אחר, בו אין צורך ברישיון, מספיק לגליזציה של השכלה אקדמאית שיש לסבטלנה.
לפעמים אנו מתבלבלים בין פסיכולוגיה, פסיכיאטריה וייעוץ. חשוב למצוא את הדלת הנכונה כדי להשיג את הנדרש.