פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן ה-11 סובל מ ADD.
האם זה נכון שנטילת אומגה 3 באמת יכולה לסייע בהפרעות ADD?

לילד שלי יש בעיות בעיבוד מידע.
אילו פעילויות ודברים ניתן לעשות איתו על מנת לחזק לו את הליך זה?

יש לי ילדה בת 11 חכמה מאוד עם המון בעיות רגשיות. חרדתיות, בטחון עצמי נמוך, דימוי נמוך, כעס, זעם. לא מצליחה לשכנע אותה לדבר עם איש מקצוע וגם כשניסינו כשהייתה קטנה היא שברה טיפולים באמצע ולא הסכימה שטיפה יחטטו לה בנפש. לא מוכנה לשתף. אין לי דרך לתקשר איתה. מה עושים אם היא לא מוכנה לטיפול?... גם לא למה שנראה כמו חוג או משהו אחר? מה עושים כי מצבה מחמיר

שלום
אני אמא ל-3 ילדים. 2 בנים ובת, גרים בבית 5 חדרים וכרגע לכל ילד יש חדר משלו.
אני עתידה ללדת תאומות.
תכננתי להעביר את הבן הקטן לחדרו של הבן הגדול ובחדר של הקטן להכניס את התאומות.
שאלתי היא, האם זה לא יגרום לבן הקטן למתח ותחושה שלקחו לו את המקום? היות והחדר שלו מלא צעצועים ודברים שהוא אוהב, ומקום להכניס צעצועים לחדר של הבכור מוגבל, כמו כן לשים את התאומות עם הקטן גם לא כל כך טוב מפני שאני בטוחה שעם ההתעוררויות בלילה הוא יתעורר גם ושגרתו תיהרס.
אני בדרך כלל לא מפחדת משינויים כאלה אבל פה יש לי חשש גדול שהקטן שלי יהיה בתחושה של הדחקה הצידה.
אשמח מאוד לדעה מקצועית בנושא.

יש לנו ילד בן 8 (שני מבין 4)
הילד אמר כמה פעמים שרוצה למות ונימק בכך שהוא לא אוהב את החיים. שאלנו אם יש לו תכניות והוא אמר שמתכנן לשכב מתחת למיטה בלי לאכול ולשתות עד שימות.
כמו כן הוא מדבר לא פעם בתקופה האחרונה על "דחף" שיש לו כאשר הוא נתקל בגירויים מסוכנים (מקום גבוה, אש וכדומה) - דחף להסתכן בכך.
מצד שני הוא מדבר על כל הנושא של ה"רצון למות" בצורה די אגבית ומתנהג כרגיל - משחק, צוחק וכו' .

אנו מחפשים כיוון מה לעשות עם זה, למי לפנות - יועצת/פסיכולוג/רווחה/קו חירום

תודה רבה.

שלום יחדה בת 4 וחצי שמאז שנולדה היו לה בעיות שינה לא אהבה ללכת לישון מגיל קטן וגם לא הייתה ישנה בצהרים מאז שנולדה.
אחרי התעייצות עם יועצת שינה הבנתי שיש ילדים כאלה. הבעיה החריפה עם הגיל שמגיל 3 בערך נוסף לשנת הלילה הפחדים מחושך וכל מיני דימיונות , מציינת שהחדר מואר במנורות וגם הדלת פתוחה אך עדיין לא מוכנה לישון לבד בחדר אלא אם יושבים איתה עד שנרדמת.
כאשר נרדמת לרוב שמתעוררת מחלומות עוברת לחדר שלנו כל לילה ולא משנה כמה ניסנו להחזיר אותה לחדר נרדמת חוזרת.
טוענת שמפחדת להיות לבד.
חשבנו שזה הגיל ושזה יעבור אבל כרגע קצת מודאגת כי זה עדיין לא עבר ובנוסף לזה אפילו בבוקר לא מוכנה להיות לבד בבית אם אין מישהו לידה או אני או הבן זוג שלי ,
זאת אומרת שבחיים לא תשחק בסלון עם אני בחדר שלי. או אם נרדמה אצלנו במיטה בבוקר לא תקום לבד ותחכה שמישהו יקום איתה לדוגמא גם אם חייבת דחוף להתפנות.
אפילו שזה בוקר ואין לה ממה לחשוש.
חייבת כל הזמן נוכחות של אחד מההורים .
מציינת שהבית שלנו מאד רגוע ולא היו שינויים בחיים בת יחידה .
אשמח לעצות האם זה משהו שמצריך טיפול? או שזה קשור לגיל.

שלום רב, הבת שלי בת 4 כמעט (עוד חודש וחצי), האמצעית מבין 3 אחיות, הגדולה 6 וחצי והקטנה 10 חודשים. הבת האמצעית מאוד חכמה, בוגרת ומבינה את המציאות והוראות הניתנות לה. ילדה חברותית מאוד, יודעת לעמוד על שלה. היא אמנם קטנה במימדיה, אך חזקה מאוד מבחינה פיזית וגם דעתנית מאוד. יחד עם כל זאת, היא גמולה בערך מגיל שנתיים (קצת לפני) ובחצי השנה הראשונה הלכה לשיורתים והתפנתה בשירותים כמו כולם. לאחר מכן, החלה עליה בתדירות שבה היא מתפנה על עצמה ופחות מתפנה בשירותים. התופעה ניכרת בעיקר בבית, בגן היא בעיקר מתפנה בשירותים. יש לציין שניסינו הרבה שיטות של חיזוק התנהגות חיובית או לחילופין פרס ועונשים ועדיין היא מתנהגת בצורה הזו, למרות שלא נעים לה ולמרות שהיא יודעת ומבינה שהיא צריכה ללכת לשירותים. מה אפשר עוד לעשות כדי שהמצב ייגמר במהרה? תודה

שלום רב
יש לי ילד בן שנתיים שב"ה רץ וקופץ ושובר את כל הבית.
העניין הוא שברגע שמורידים לו חיתול הוא נורא מפחד ללכת. הולך מאוד מאוד לאט ובזהירות כאילו לא מרגיש נוח להיות ערום.
אם הוא עם טיטול ואפילו בלי חולצה רץ ומשתולל אבל אם מורידים לו את הטיטול (נגיד לפני מקלחת) הוא ממש נתקע במקום וכאילו מפחד ללכת ערום.
אשמח להבין מה זו התופעה הזו והאם יש צורך לטפל ואיך?

אהלן
התייעצותכם!
אני נותנת לבתי בת השנתיים, לפעמים, לזמן מוקצב, בסמרטפון לצפות בסרטים מצויירים. מה ההשלכות? יש זמן מומלץ?

שלום,
בני בן שנתיים וחצי. מגיל שנה וקצת, כשהמילים הראשונות שלו היו פרה ואריה, שמנו לב שיש לו אהבה מיוחדת לבעלי חיים והוא מאוד נמשך אליהם. ככל שהזמן עבר העניין התגבר , הוא למד את כל שמות בעלי החיים ואת הקולות שהם עושים , ראה אותם ברחוב, בטלוויזיה ובספרים ונורא התלהב מהם בכל פעם. אנחנו חשבנו שזה נורא מתוק ושמחנו שהוא כזה כי גם אנחנו אוהבים בעלי חיים וזה היה מקסים לראות מהצד. ככל שהזמן עבר והמודעות שלו גברה, האהבה לבעלי חיים הפכה למן אובססיה. אם זה כשליטף כלב בגינה ואז הכלב הלך אז הוא בכה ברמות היסטריות ומאוד מוגזמות והיה נורא קשה להרגיע אותו, אם זה עם המשחקים שלו בבית שהוא מתעניין רק בכאלה המשלבים חיות או בובות של חיות (לא מתעניין בכדור , לא בקוביות, לא במתקנים בגן השעשועים או כל משחק אחר שלא קשור לחיות כמו בני גילו), אם זה כשקוראים לו ספר שלא קשור בכלל לבעלי חיים והוא שם לב לתמונה מזערית של ציפור שיש על הכריכה שלא קשורה לסיפור והשיא הוא שהוא לוקח עצמים שונים ומדמיין שהם בעלי חיים (כמו חגורה של מכנסיים שהוא טוען שהיא נמר וכמו משקפי שמש כחולים שהוא טוען שהם טווס). בעלי חיים הם פשוט כל עולמו וזה נראה כאילו אין מקום לשום דבר אחר, לא ניתן לעניין אותו בשום פעילות שלא קשורה בבעל חיים כזה או אחר, גם כשהוא הולך לגינה הוא מחפש את החתולים או הציפורים ואינו מתעניין במתקנים כמו שאר הילדים שנמצאים שם באותו זמן. הוא יכול במשך שעה רק לרדוף אחרי ציפורים. בשלב הזה של היום זה כבר נורא מעצבן אותנו ואנחנו הרבה פעמים מנסים לקשר אותו חזרה למציאות ולהדגיש שזאת חגורה ולא נמר או שאלה משקפיים! ולא טווס. יש לציין שכאשר אנחנו מדגישים את האמת בפניו, הוא כן מבין אם לא אחרי פעם אחת אז אחרי כמה פעמים. אנחנו מאוד מודאגים ועד היום לא התייעצנו עם אף גורם מקצועי אבל לאור העובדה שהזמן עובר וזה לא משתנה, אנחנו שוקלים כבר כן לעשות זאת. אשמח לחוות דעתך.
תודה רבה .

יש לי ילד מקסים בן 13.5. בן יחיד מאוד קשור אלי . ילד אהוב וטוב לב . כרגע בזמן קורונה הוא מבקש שנישן איתו כי הוא מפחד . גם לפני זה הוא אהב שבערב נעשה שיחה נדבר אבל זה ניהיה אמא תשני איתי אני מפחד . חוץ מי זה הוא כול היום משחק בפיפה אם חברים אני משחררת כי תקופה לא פשוטה לכולם אבל מצד שני הוא לא מסכים לעשות שום דבר אחר . אני מאוד דואגת שזה ממש לא בריא לשבת כל היום . מה עושים . להיות אסרטיביים ולהתעקש או בכל זאת בגלל מצב כדי לשחרר

היי
יש לי ילדה בת חמש וחצי (אני אם יחידנית)
היא מאוד אוהבת ממתקים ולא אוהבת אוכל (בבית שלנו יש הרבה ממתקים וחטיפים כי גם אני אוהבת מאוד) לאחרונה שמתי לב שהיא אוכלת ממתקים בסתר והרבה! גם בבית שלנו וגם אצל סבתא וסבא והיא מחביאה את העטיפות בכל מיני מקומות (מתחת לכריות,מתחת לספות וכו') בנוסף היא גם התחילה לשקר כשאני שואלת אותה למשל האם שטפה ידיים עם סבון אומרת כן וזה לא נכון. שאלתי מספר פעמים אם אכלה ממתקים אמרה לי לא וזה שקר! לאחרונה גם לגבי צחצוח שיניים ועוד הרבה פעמים הסברתי לה שאני לא אוהבת שקרים! ושזה לא מכובד ומעליב והרבה פעמים כעסתי עליה מאוד וגם הענשתי אותה שיום יומיים היא לא תקבל שום ממתק וכאילו כלום.
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה וממש כועסת על עצמי ועל התגובות שלי והמצב מחמיר בזמן הקורונה כל היום בבית כל היום פירות וממתקים (היא לא אוהבת חטיפים מדובר בעיקר על שוקולדים סוכריות גומי וכו') אני מתכוונת להחביא את כל הממתקים וחושבת שגם זה לא דבר כל כך נכון אני אובדת עצות. אשמח לעזרה
תודה רבה

שלום רב
הבן שלי בן 2.2 גדל בבית. הוא קבוע היה רואה את אמא שלי פעמים בשבוע ל6 שעות וגם את אבא שלי היה רואה כמה פעמים בשבוע. הוא מאוד קשור להוריי
בעקבות הקורונה אני חוששת כיצד הדבר ישפיע עכשיו או בעתיד הניתוק הפתאומי הזה?
הוא כן רואה את אבא שלי דרך הווטסאפ אבל את אמא שלי בכלל לא (היא לא בקטע של ווטסאפ)

איזה השלכות נפשיות יכולות להיות? הוא לא נראה עצוב אבל אני כן מרגישה שהוא מתקשה להבין מדוע הוא רואה את אבא שלי רק דרך מסך

בני בכיתה ז
ילד חכם תלמיד מצטיין
אני מתמודדת איתו לבד בכל הקשור לחינוך ללימודים.

לאחרונה החל לזלזל יותר וירד בציונייו. אני מבקשת שילמד ונוא מסרב מה שגורם לי ייסורים וצער .
היום בקשתי שיתרגל מס תרגילים ורק כשראה שיפסיד דבר מה שרצה שאקנה לו פתר מס תרגילים.
ממש התפרקתי ובכיתי כל היום התחננתי והוא סרב.

איך להתמודד עם הזלזול שלו ושלא ארגיש יותר צער וייסורין.
מה עליי לעשות.
הוא מאד חכם ויכול להגיע רחוק וגם חולם להיות מדען.
מה לעשות כדי שלא אחלה מעצבים?

אציין שיש לי ילד בן 6 שעולה לכיתה א ואני כמעט ולא מתייחסת אליו מה שלא מקובל עליי אבל זה מה שקורה .

איך להתמטדד עם הגדול שלא אחטש כאלו ייסורים ושאוכל להתייחס לקטן.

ממש נואשת.
בעלי לא עוזר בכלל

שלום שמי משה,
יש לי בת נהדרת טיפה מעל לגיל שנתיים.
אני ואמה גרושים והתקשורת בנינו לקויה מחוסר שיתוף פעולה מצד האם.
אסביר בתמצות אך בפירוט הרלוונטי,
לבת יש ימים שהיא בעלת תאבון גדול וימים כאשר היא כמעט ללא תאבון, שמתי לב שכאשר הילדה אצלי, היא הרבה פעמים מעדיפה לשחק, להשתולל ולהתרוצץ וכאשר אני מושיב אותה לאכול היא לרוב מקפידה לשחק עם האוכל יותר מאשר לאכול בפועל. (שזה כל קטנטן עושה אך פה יש מציאות של משחק נטו ללא אכילה כלל!)
הילדה חיה עם אמא שלה רוב הזמן ולמיטב ידיעתי שם אין סדר, דין או דיין גם לענייני האוכל. משמע, אין חינוך ש"עכשיו יושבים לאכול כמו שצריך, מסיימים לאכול וממשיכים לשחק"... הדבר בא על חשבון אורך וסדר החיים של הבת.
ברוב הפעמים שהיא אצלי וכאשר היא משחקת עם האוכל וכו'... זה לא פוסק והיא לא מתחילה לאכול כמו שצריך עד שאני לא בא וקובע גבול ברור ב"טון רציני" ואומר "מספיק. עכשיו אוכלים. אין משחקים עכשיו. מי שלא רוצה לאכול נשאר רעב וחבל" ואז היא אוכלת כמו שצריך. לפעמים גם אוכלת ושוב מפסיקה... אני מרגיש שאני צריך פשוט "להלחם" בה על מנת שתאכל כמו שצריך, מילא הייתה אוכלת תוך כדי בלגן, זה קורה וזה בסדר, אבל הבעיה היא שבמצבים האלה היא לא אוכלת בכלל, ביס שניים והיא אומרת "סיימתי". הרושם שלי הוא שמשום מה בבית אמה היא רואה באכילה וגם בשינה סוג על ענישה. יש סיכוי כזה?
גם כאשר מגיע זמן השינה, הילדה "משחקת על זה" המון והרבה פעמים לא רוצה לישון למרות שניכר לכל עין שהיא עייפה ביותר. אז אני מסביר לה שעכשיו הגיע הזמן לישון וכשנקום מחר ליום חדש נמשיך מאיפה שעצרנו במשחקים והיא משתכנעת. גם לעניין האוכל יש קישור לעניין השינה, כיוון שהיא מבינה שעניין האוכל רגיש לי, כאשר אני משכיב אותה לשינה והיא לא רוצה לישון - היא אומרת "לאכול" במטרה שנקום והעיקר לא לישון, למרות שהיא לא רעבה כי כבר אכלה לפני כן או שכאשר "נפלתי" לזה מספר פעמים היא בכלל לא רצתה לאכול - שם שמתי לילדה את הדגש על זה שלא משקרים ולא אומרים סתם שרעבים אם לא רוצים לאכול, והסברתי שעכשיו השעה לישון.

החינוך של הבת מאוד מאוד חשוב לי ומאוד חשוב לי הגבולות שילד ***חייב*** שיציבו לו.

הבעיה היא שאין לי שיתוף פעולה מצד האם אשר מגדלת אותה, לדוגמא עם גמילה אפילו מבקבוק עם פטמה שהאם משום מה מסרבת להעבירה לבקבוק עם קש תואם לגילה (מה שאצלי היא משתמשת כבר מזמן), גמילה מ 3 מוצצים - אחד בפה ועוד שניים בידיים (אצלי היא לא מבקשת בכלל), להתחיל גמילה מטיטולים ועוד ועוד...

האם יש משהו, שאני כאבי הילדה יכול לעשות על מנת להטיב עם הילדה בעניין האוכל כרגע?
מיותר לציין שתמיד, ללא יוצא מן הכלל, אני דואג שיהיה אוכל נגיש לילדה שתוכל גם לקחת ממנו לבד.

איזו שהיא גישה שעליי לנסות? דברים שעליי לומר או לא לומר?
המטרה היא שהיא תבין שלאכול זה חשוב, זמנן אוכל זה אינו זמן למשחקים והכי הכי חשוב - שזה ממש לא עונש. לא אוכל ולא שינה.

לעניין השינה, בבית אמה, האם משכיבה אותה לישון כל יום בסביבות השעה 19:00 - 19:30 היו גם פעמים בשעות לפני 19:00 אפילו... כאשר הילדה עודנה ערנית ורוצה לשחק, על כן אני מסיק שמדובר על מצב שכזה אצל הילדה...
האם מסרבת לשתף איתי פעולה גם כשאני מסביר לה על הקשיים שזה יוצר אצל הילדה במיוחד לעניין ההתפתחות התקינה.... לכן תשובתך, ברשותך, צריכה להתייחס למצב בו אני ואמה גרושים ללא שיתוף פעולה ולתת לי עצות שהן נטו אליי כי אני לבד בעניין הזה...

יודגש שהילדה רואה בי דמות מאוד משמעותית.