פורום פוריות, פריון, הפריה חוץ גופית, IVF - יש לך שאלה?

להלן מספר עובדות בקשר עם רירית הרחם :
חלון ההזדמנויות להשתרשות העובר ברירית הרחם מתקיים בין הימים 19-23 במחזור סדיר, בן 28 ימים. תזמון הפרשת ההורמונים ושיתוף הפעולה בין גורמים המשפיעים על מבנה התאים ברירית הרחם מביאים להתפתחות מתאימה שלה ומכשירים אותה לקלוט את הביצית המופרית (בלסטוציסט).

רירית הרחם מתחילה לצמוח ולהתעבות מיד עם קבלת המחזור ובהמשך השלב הפוליקולרי (החלק הראשון של המחזור, שלב ההתפתחות של הזקיק, שנמשך עד הביוץ), בהשפעת האסטרוגן. לאחר הביוץ, בעקבות הפרשת הפרוגסטרון, רקמת רירית הרחם נעשית צפופה ואחידה יותר.

התחדשות רירית הרחם בכל מחזור תלויה באספקת הדם דרך רשת כלי הדם שבשכבה הבסיסית שלה, הנושרת בכל מחזור עם קבלת הווסת. רשת כלי הדם ברירית חושפת אותה לחמצן בלחץ חלקי גבוה. יחד עם צמיחת הרירית הפונקציונלית על גבי שכבת רירית הרחם הבסיסית, יורד לחץ החמצן בצורה משמעותית ומאפשר את השתרשות העובר. אולם כשרירית הרחם נשארת דקה והלחץ החלקי של החמצן בשכבת הרירית הפונקציונלית נשאר גבוה, נמנעת הפרשת גורם הקרוי VEGF (או vascular endothelial growth factor). האחראי להתפתחות כלי הדם של הרירית, וכתוצאה מכך ישנה התפתחות דלה של רירית הרחם ונוצרים רדיקלים חופשיים הפוגעים בעובר ומונעים את השתרשותו.

אפשר להעריך את מצב רירית הרחם, כגון עובי ומבנה התאים, וכן זרימת הדם בתוכה לקראת מועד ההשתרשות, בעזרת אולטרסאונד וגינלי (מתבצע על ידי מתמר דק מיוחד דרך הנרתיק).
העובי המינימלי של רירית הרחם שנדרש להשתרשות תקינה של העובר הוא בסביבות 7 מ"מ, למרות שדווחו הריונות גם כשעובי רירית הרחם היה 4 מ"מ בלבד. ראוי לציין ששיעור ההשתרשות עולה משמעותית כשעובי רירית הרחם גדול מ-9 מ"מ.

ישנם מספר מצבים המשפיעים על עובי רירית הרחם ועלולים לפגום בהתעבותה:
1. רמות נמוכות של אסטרוגן
בריאות רירית הרחם ותקינות המחזור בכלל תלויות ברמות מספיקות של אסטרוגן. אצל נשים שסובלות מאל-וסת (חוסר במחזור בגיל פוריות) גם רירית הרחם תהיה דקה יותר בשל רמות נמוכות של הורמון האסטרוגן.

הטיפול: מתן אסטרוגן לבד או בשילוב עם הורמונים אחרים ובדיקת התגובה של רירית הרחם. אם הטיפול אינו יעיל, יתכן שישנה בעיה באספקת הדם לרירית הרחם או שקיים נזק לרקמת הרירית.
2. בריאות לקויה של הרחם
נזקים בעקבות פעולות כירורגיות בחלל הרחם (כמו גרידה, ניתוחי פוליפים ברחם, תיקון מחיצות, ניתוח קיסרי), זיהומים כרוניים, מחלות מין או מחלות דלקתיות של האגן (שפוגעות בחצוצרות, שחלות או הרחם) עלולים להוביל לירידה באספקת הדם לרירית הרחם ולגרום לנזק רקמתי (לפעמים גם לשכבת הרירית הבסיסית) ולצלקות ברחם,הפוגעים בתפקודו וביכולת השתרשות העובר.
לפעמים הנזק נרחב כל כך עד שהוא גורם להידבקויות תוך רחמיות ומצריך ניתוח. במצב של הידבקויות בתוך הרחם יינתן למטופלת אסטרוגן בטבליות לבליעה או דרך הנרתיק למשך מספר שבועות, לפני ואחרי הניתוח, לצורך הכנת רירית הרחם.
3. אספקת דם לקויה לרירית הרחם
בעיות באספקת הדם לרירית הרחם עלולות לפגוע בהתפתחותה, העיבוי שלה ושל בלוטות המרכיבות אותה, ולגרום לה להישאר דקה, כך שלא תוכל לקלוט את הביצית המופרית. ישנן סיבות שונות לירידה באספקת הדם לרחם:כמו במצב של שרירני רחם: השרירנים עצמם, ההסתיידות שלהם, או הטיפול בהם עלולים ליצור לחץ על כלי דם המזינים את רירית הרחם, ולשבש את אספקת הדם לאזורים מסוימים של הרחם.
4. שימוש באיקקלומין
לאיקקלומין (כלומיפן) יש אפקט אנטי-אסטרוגני והוא מוביל להגברת הפרשה -ראה המשך

4.לאיקקלומין (כלומיפן) יש אפקט אנטי-אסטרוגני והוא מוביל להגברת הפרשה של ההורמונים GnRH ו- FSH, בתקווה להביא בסופו של דבר לביוץ. אך שימוש חוזר במספר מחזורי טיפול באיקקלומין גורם להצטברות אחת הנגזרות שלו בגוף ועלול להפחית את יכולת האסטרוגן לעודד את התעבות רירית הרחם עד שישה שבועות לאחר סיום הטיפול.
5. חשיפה ממושכת לגלולות או לפרוגסטרון
שימוש ממושך בתכשירי פרוגסטרון או נטילת גלולות למניעת היריון עם ריכוז פרוגסטרון גבוה קשורים להתנוונות רירית הרחם. ככל שהאישה השתמשה בתכשירים אלו זמן רב יותר, כך הסיכון לרירית רחם דקה גדול יותר.
6. רקע בלתי מוסבר
ייתכנו מקרים של רירית רחם דקה באופן כרוני על רקע בלתי מוסבר.

מטרת הטיפול הינה הגברת זרימת הדם לרירית הרחם באופן ישיר או עקיף, במטרה להביא לשיפור איכות רירית הרחם ועובייה. הדבר נעשה בעזרת חומרים הבאים:
1. אספירין במינון נמוך (אם כי סקירת מחקרים עדכניים מצאה כי לשיטה זו אין עדיפות מבחינת שיעור ההשתרשות).
2. פנטוקסיפילין שמשפר את זרימת הדם, עם או בלי ויטמין E, עשוי לשפר את הצמיחה של רירית הרחם ואת שיעור ההשתרשות.
3. סילדנפיל (כן, החומר הפעיל של ויאגרה!), תרופה המרחיבה כלי דם וכך משפרת את אספקת הדם לאברי הרבייה והרחם. טיפול זה יעיל גם לאחר ניתוח להפרדת הידבקויות תוך רחמיות.
4. הוספת ויטמין E (עם או בלי ארגינין) משפרת את תגובת האפיתל הבלותי של רירית הרחם ומעודדת יצירת כלי הדם המזינים את הרירית.

מחקרים עדכניים מצביעים על אמצעים חדישים לשיפור התפקוד של רירית הרחם, שלא הגיבה לטיפולים הקודמים:
1. עירויים חוזרים לרירית הרחם עם G-CSF - Granulocyte colony-stimulating factor: מדובר בחומר שיכול לגייס תאי אב לאזור הפגוע ברירית הרחם ולעבות אותה. הוא ניתן ביום מתן זריקת הביוץ (HCG) ויומיים מאוחר יותר, לפני החזרת העוברים לרחם. הזלפה איטית של החומר לרחם עשויה לשפר את התגובה של רירית הרחם ולסייע להליך ההשתרשות.
2. שימוש בתאי אב (stem cells): שימוש בתאי אב ממקור עוברי או מרקמה כלשהי בגוף עשוי להביא להתמיינות תאי האב המושתלים ברירית הרחם לתאי רירית רחם. טיפול זה עשוי להצמיח רירית תקינה באזור הפגוע, למשל לאחר גרידה או ניתוחים, ובכך לאפשר עיבוי טוב יותר של רירית הרחם ולשפר את שיעור ההריונות המתקבלים במצבים של רירית פגועה ודקה.
מספר עבודות מדעיות שהופיעו לאחרונה מצביעות על הפוטנציאל הטמון בשימוש בתאי אב ממוח העצם למשל BMSC (או bone marrow mesenchymal stem cells).

מקור השכיח ביותר לתופעת המיקרוכימריזם הוא היריון.סביר להניח שבמהלך ההיריון ישנו מעבר תאים מהאם לעובר ותאים מהעובר אל האם. באופן רגיל מהווה השליה מחסום טבעי בין האם לעובר, היא מאפשרת מעבר חומרי הזנה, תרופות, חמצן,ומצד שני חוסמת מעבר תאי דם ותאים אחרים, כך שנמנע מעבר של חומר גנטי,אולם מנגנון זה אינו אבסולוטי ובפועל מתרחשת תופעה של מעבר חומר גנטי בשני הכיוונים,המעבר מהעובר לאם שכיח יותראולם מתקיים מעבר תאים מן האם לעובר, ובמעבר זה עובר גם חומר גנטיDNA.
מחקרים מורים שהתינוק הנולד עשוי לקבל תכונות גנטיות מסוימות מן האם הנושאת אותו ברחמה, ולא רק מן הזרע והביצית(למשל מתרומת ביציות) מהם נוצר.
במחקר נוסף נמצא כי מי השפיר יכולים להכיל חומר גנטי של האם,והתינוקות עשויים לספוג את המידע הגנטי הזה.
במידה ותאים וחומרים אלה נאחזים ומשולבים בעובר, מתקיימת התופעה המוכרת ככימריזם עובר-אם fetomaternal chimerism או מיקרוכימריזם microchimerism.
למרות המספר זעיר של תאים אלו ביחס לכלל התאים, כמות זו של חומר גנטי מספיקהעל מנת ליצור השפעה על הגנטיקה והמערכת האימונית של העובר.
שם מוכר יותר לתופעה , הוא אפיגנטיקה epigenetics,
מידע תאי נרכש,עשוי להפוך למורש לדורות הבאים, מידע זה אינו מקודד ברצף ה-DNA של התא, אלא הינו תוצאה של שינוי תאי/כרומוזומלית בעת חלוקת התא בהשפעת סביבת החיים.
נראה שהמטבוליזם האמהי משפיע על התכנות האפיגנטי של העובר,במילים אחרות כלומר- אורח חייה של האשה הנושאת את העובר, התזונה שלה, החשיפה שלה להשפעות סביבתיות ישפיעו על תכונותיו של העובר, ועל חייו לאחר הלידה, ואולי אף על הדורות הבאים ,השינוי המוטבע בעובר,מועבר בירושה, למרות שאינו מצוי ברצף הדי אן איי.

מקור השכיח ביותר לתופעת המיקרוכימריזם הוא היריון.סביר להניח שבמהלך ההיריון ישנו מעבר תאים מהאם לעובר ותאים מהעובר אל האם. באופן רגיל מהווה השליה מחסום טבעי בין האם לעובר, היא מאפשרת מעבר חומרי הזנה, תרופות, חמצן,ומצד שני חוסמת מעבר תאי דם ותאים אחרים, כך שנמנע מעבר של חומר גנטי,אולם מנגנון זה אינו אבסולוטי ובפועל מתרחשת תופעה של מעבר חומר גנטי בשני הכיוונים,המעבר מהעובר לאם שכיח יותראולם מתקיים מעבר תאים מן האם לעובר, ובמעבר זה עובר גם חומר
גנטי-DNA. מחקרים מורים שהתינוק הנולד עשוי לקבל תכונות גנטיות מסוימות מן האם הנושאת אותו ברחמה, ולא רק מן הזרע והביצית(למשל מתרומת ביציות) מהם נוצר העובר,במחקר נוסף נמצא כי מי השפיר יכולים להכיל חומר גנטי של האם,והתינוקות עשויים לספוג את המידע הגנטי הזה.
במידה ותאים וחומרים אלה נאחזים ומשולבים בעובר, מתקיימת התופעה המוכרת ככימריזם עובר-אם למרות המספר זעיר של תאים אלו ביחס לכלל התאים, כמות זו של חומר גנטי מספיק על מנת ליצור השפעה על הגנטיקה והמערכת האימונית של העובר.
שם מוכר יותר לתופעה , הוא אפיגנטיקה-זהו מידע תאי נרכש,עשוי להפוך למורש לדורות הבאים, מידע זה אינו מקודד ברצף ה-DNA של התא, אלא הינו תוצאה של שינוי תאי/כרומוזומלית בעת חלוקת התא בהשפעת סביבת החיים.
נראה שהמטבוליזם האמהי משפיע על התכנות האפיגנטי של העובר,במילים אחרות אורח חייה של האשה הנושאת את העובר, התזונה שלה, החשיפה שלה להשפעות סביבתיות ישפיעו על תכונותיו של העובר, ועל חייו לאחר הלידה, ואולי אף על הדורות הבאים.
,השינוי המוטבע בעובר,מועבר בירושה, למרות שאינו מצוי ברצף ה-DNA