התפתחות מוקדמת

זה באמת לא נעים לקבל זריקות כל חודש, במיוחד לילדים.

אני הייתי ממליצה לך למרוח לה משחת EMLA באזור ההזרקה לפחות שעה לפני ההזרקה ולעטוף בניילון נצמד. זה יפחית את כאב הדקירה.
אין לי מושג אם החומר בעצמו מכאיב, אבל אם כן - אפשר לשאול את האחיות אם מותר למהול אותו בלידוקאין ולא במים. יש תרופות שמוהלים אותן כך.

מעבר לזה, אני הייתי נותנת לה גם מזרקים לשחק איתם. ככה סתם להתיידד. לא עם מחט, כמובן...
משהו שמשחקים איתו הופך פחות מפחיד. אפשר להשפריץ מים באמבטיה, לשאוב ולשתות דרך המזרק מיץ, או סתם לפרק אותו ולרסק אותו ולהשקיע בו את העצבים שלה מהזריקה.

אפשר לספר לה מה מטרת הזריקות החודשיות. להביע אמפתיה לכאב שלה. להסכים איתה שזה באמת מעצבן ולנסות למצוא את נקודות האור - זה רק פעם בחודש (לעומת, נניח, סכרתיים שמזריקים כמה פעמים ביום), זה לא לכל החיים...

לשבח אותה על הישגים קטנים שעושה בקשר לכך (נניח, התנהגה יפה ולא יללה באוטו בדרך לזריקה...)

להפגיש אותה עם ילדות נוספות שיש להן אותה בעיה, בבחינת "צרת רבים - חצי נחמה".

והכי חשוב - שאת תקחי הרבה אוויר ותהיי רגועה, גם אם היא לא. יש לך רק עוד 3-4 שנים. כמו שירות צבאי :-) תחזיקי מעמד!

אני מאד שמחה על העידוד, אני כן שמה לה את המשחה אבל את יודעת זה ההרגשה לקבל את הזריקה עושה לה לא טוב, אנחנו הגדולים גם לא אוהבים זריקות לא? אני רק מקווה שהתקופה הזאת תעבוא מהר.
שוב תודה על העידוד

אבל אני נתפסת למשהו שאמרת בתגובה שלך.
"את יודעת זה ההרגשה לקבל את הזריקה עושה לה לא טוב, אנחנו הגדולים גם לא אוהבים זריקות לא?"

הרבה פעמים אנחנו משדרים לילדים את התחושות שלנו, וזה משפיע על התנהגותם.
נסי לשכנע את עצמך שזה בסה"כ בסדר. שזריקות זה לא נורא. שהמטרה חיובית. בעיקר בימים שסביב הזריקה שלה :-) ותראי אם זה יעזור. לא מיד, אבל בהדרגה.

כי אם את בחרדה מהזריקה, וחושבת שהיא מסכנה - בטוח שהיא תהיה בחרדה ותחשוב שהיא מסכנה. המון פסיכולוגיה יש כאן.

ואני רוצה לומר לך שאני מדברת מנסיון כפול:
אחד, אני רופאת ילדים, וככזאת אני נוכחת בהמון בדיקות דם/זריקות של ילדים. אני מבטיחה לך שאם ההורה רגוע - הילד הרבה יותר רגוע.
שניים, הבת שלי עוברת בדיקות דם כל 3 חודשים בערך (ותאמיני לי שזה לעיתים הרבה יותר גרוע, כי צריך למצוא ווריד וזה כולל חפירות ארכיאולוגיות כי אין לה וורידים) ולוקחת כדורים יום יום פעמיים -שלוש ביום מגיל חמש. אצלה זה יימשך כל החיים. כך שאני מכירה את המצב. הרבה אוויר צריך לקחת סביב היום של הבדיקה. לאפשר לה לקטר חופשי אבל לא להצטרף להתבכיינות בעצמי. לשדר רוגע. קשה אבל אפשרי!

שמחה אם הצלחתי לעודד במשהו :-)

המון המון תודה

זאת באמת זריקה כואבת. ניתן להפחית הכאב על ידי משחת אמלה. כדאי גם לפצותה על גבורתה במתנה קטנה.

תודה על תשובתך,
יש לי שאלה נוספת,
עד איזה גיל נותנים את הזריקה?,
והאם אחרי כל הזריקות אנחנו צריכים להיות במעקב,
אם כן עד מתי?
שוב תודה

כל עוד רוצים לעכב התבגרות. בד"כ עד גיל 11-12 בערך. זה משתנה לפי החלטת האנדוקרינולוג בשילוב ההורים והילדה.
אחרי שמפסיקים את הזריקות בד"כ מקבלים וסת תוך כמה חודשים.

שמה שכתבתי הוא למיטב ידיעתי, ואני לא אנדוקרינולוגית...

רציתי לדעת אם את מכירה את הזריקה הזאת,
או אולי מכירה את התהליך הזה?