מחלת הנשיקה (מונונוקליאוזיס זיהומי - Infectious mononucleosis) הינה מחלה זיהומית-ויראלית נפוצה. שלושת הסימנים הקלאסיים של המחלה הם חום, הגדלת בלוטות לימפה ודלקת גרון. סימנים אלו יכולים להמשך תקופה של שבוע עד חודש. למחלת הנשיקה יכולים לגרום שני וירוסים שונים מקבוצת הרפס: וירוס אפשטיין-בר (EBV) או וירוס ציטומגלווירוס (CMV).

מחלת הנשיקה: וירוס EBV

את וירוס ה-EBV גילו שלושה חוקרים: אפשטיין, בר ואקונג והוא נקרא על שם שניים מהם. EBV הוא וירוס בן למשפחת וירוסים מחוללי ההרפס (herpesvirus), והוא אחד מן הווירוסים הנפוצים בעולם, אשר תוקפים בני אדם. הווירוס נפוץ בכל רחבי העולם, והוא תוקף את מרבית בני האדם, בשלב זה או אחר במהלך חייהם. בארצות הברית למשל, 95% מן הבוגרים בין הגילאים 35-40 כבר נדבקו בווירוס בעבר.

מחלת הנשיקה: וירוס CMV

ציטומגלווירוס (שם מדעי: Cytomegalovirus או CMV) הוא נגיף הגורם למחלה המסכנת אוכלוסיות בעלות מערכת חיסון פגועה ועוברים. ההידבקות נגרמת כתוצאה ממגע עם הפרשות של אדם הנגוע בנגיף זה. הידבקות בנגיף CMV ניתנת לאבחון באמצעות בדיקת דם. על פי נתונים שנאספו בארצות הברית, כ-50% עד 80% מבני האדם נדבקים בנגיף זה. בדרך כלל הנגיף גורם למחלה קלה עם סימפטומים קלים של מחלת הנשיקה או סימפטומים הדומים לאלו של התקררות.

מחלת הנשיקה: סימפטומים

מחלת הנשיקה פוגעת בעיקר באנשים צעירים ובילדים. אצל ילדים עד גיל חמש לא ניתן למצוא סימפטומים מיוחדים למחלת הנשיקה. אצל המבוגרים לעומת זאת, התסמינים כוללים: עייפות ממושכת וחולשה, חום, דלקת גרון, נפיחות בבלוטות הלימפה, חוסר תיאבון ובחילות והגדלת הטחול. עייפות ממושכת היא אחד הסימנים הראשונים למחלת הנשיקה והעיקרי שבהם. סימפטום זה ממשיך להופיע אצל החולה, גם לאחר ששאר הסימפטומים פוסקים (לאחר תקופה של כחודש מהופעתם).

מחלת הנשיקה: הדבקה

למרות שמה, מחלת הנשיקה אינה מועברת רק באמצעות נשיקה, אלא בכל דרך אחרת שבה רוק של אדם אחד עובר לאדם אחר. מחלת הנשיקה יכולה לעבור משתייה מאותה הכוס, מנגיסה במזון שמישהו כבר נגס בו, שימוש באותה מברשת שיניים ועוד. כמו כן, מחלת הנשיקה יכולה לעבור בקיום יחסי מין. מרגע ההדבקות במחלת הנשיקה ועד להופעת הסימפטומים הראשונים של המחלה, עובר בדרך כלל כחודש, תקופה זו מכונה "תקופת דגירה". מחלת הנשיקה הופכת למדבקת מרגע תחילת תקופת הדגירה, כלומר מרגע ההדבקות. המחלה ממשיכה להיות מדבקת במהלך הופעת הסימפטומים וכן חודשים ארוכים אחרי הפסקתם.

מחלת הנשיקה: בדיקת דם

כדי לקבוע את האבחנה של מחלת הנשיקה, הרופא נעזר בבדיקה גופנית הכוללת בדיקת גרון, חום, בדיקה למציאת בלוטות לימפה נפוחות ועוד. בנוסף, הרופא מבצע בדיקות דם. אם הבדיקה תראה המצאות של תאי דם לבנים, בדגש על תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים ובמיוחד הימצאות תת-קבוצה של לימפוציטים המכונים לימפוציטים א-טיפיים (המאפיינים את מחלת הנשיקה), אז ניתן יהיה לקבוע חד משמעית כי המטופל חולה במחלת הנשיקה.

מחלת הנשיקה: ילדים

מחלת הנשיקה בקרב ילדים ברוב המקרים חולפת ללא כל טיפול. מחלת הנשיקה מועברת מילד חולה לילד בריא באמצעות רוק והפרשות מדרכי הנשימה ומהלוע, וגם באמצעות עיטוש, שיעול ומגע אחר עם הפרשות דרכי הנשימה של הילד החולה. מחלת הנשיקה נפוצה יותר בילדים בגיל בית ספר ובבני נוער מאשר בתינוקות. בימים הראשונים למחלה מתלונן הילד על כאבי ראש, עייפות ותחושה כללית לא נעימה. בהמשך מופיעים כאבי גרון, אודם בלוע וחום גבוה. החום נמשך עד עשרה ימים ברצף ובהמשך יורד בהדרגה, לעיתים תוך כמה ימים ולעיתים תוך כמה שבועות. בחלק מהילדים החולים במחלת הנשיקה מופיעה פריחה אדמדמה על העור, אך זה אינו סימן הכרחי למחלת הנשיקה. אצל ילדים החולים במחלת הנשיקה יש להוריד את החום ולהקפיד על מנוחה ועל הימנעות מספורט כחודש לאחר ההבראה. החום יורד בהדרגה, ורק לאחר מכן נעלמים סימני העייפות והחולשה.

טיפול במחלת הנשיקה

הטיפול המומלץ למחלת הנשיקה הוא מנוחה ונטילת משככי כאבים. היות ומדובר במחלה זיהומית-ויראלית, לא ניתן להיעזר בטיפול אנטיביוטי שתוקף חיידקים בלבד ולא וירוסים. המנוחה היא אחת התרופות החיוניות ביותר לחולים במחלת הנשיקה, כדי לצבור כמה שיותר כוח שיעזור למערכת החיסון להילחם במחלה. על פי הרפואה המשלימה, הטיפול במחלת הנשיקה הוא תזונה נכונה, הפחתת מתחים, טיפול בעזרת צמחי מרפא, ניקוי רעלים, תוספי מזון מיוחדים ותבלינים.

במידה ומחלת הנשיקה אינה חולפת תוך כמה שבועות, חשוב לפנות לרופא כדי לבדוק שלא התפתחו סיבוכים מהמחלה. הסיבוכים האפשריים הם זיהומים שנוצרים כתוצאה מהמצאות החיידקים על השקדים ובמערות האף (במקרה זה נוקטים בטיפול אנטיביוטי) או התנפחות השקדים עד כדי הפרעה לדרכי הנשימה (אז נוקטים בטיפול סטרואידי כדי להפחית את הנפיחות).

לאדם החולה במחלת הנשיקה מומלץ להימנע מאלכוהול שפוגע בכבד, להימנע מפעילות גופנית שגורמת להגדלת הטחול – דבר הנגרם גם כך על ידי מחלת הנשיקה, ומומלץ לשמור על היגיינה על מנת לא להדביק אנשים אחרים, על כן מומלץ, למשל, לאכול מכלי אוכל אישיים וכן הלאה.

מחלת הנשיקה בהריון

לאישה שנדבקה בנגיף CMV מומלץ להמתין כשישה חדשים לאחר ההדבקה לפני שהיא תיכנס להריון. עם זאת, חשוב להבין שמחלת הנשיקה, עקרונית, אינה מסוכנת בהריון ובעיקר כאשר מדובר בהדבקה בנגיף ה- EBV. אולם הדבקה בנגיף ה- CMVבשליש הראשון של ההריון עלולה להיות קשה יותר ויכולה להדביק גם את העובר. ובאחוז קטן מהמקרים העובר יכול להידבק במחלה שתתבטא בדלקת בכבד, בירידה במספר הטסיות, בפריחה ובדימומים על-פני העור ובפגיעה מוחית המתאפיינת בעיקר בפגיעה בעצב השמע. במקרים מסוימים ההדבקה עלולה להתבטא גם בפגיעה ברשתית העין. ולכן כאשר מדובר בנשים הרות יש לנקוט באמצעי זהירות ועדיף, אם אפשר, להיבדק עוד לפני הכניסה להריון.

מחלת הנשיקה תינוקות

תינוקות עלולים להידבק במחלת הנשיקה כאשר מתפוגגת מהם הגנת מערכת החיסון של האם. אך כמו הרבה מחלות ויראליות, כאשר תינוקות נדבקים, חומרת המחלה והסימפטומים הרבה יותר קלים, או שלא יהיו סימפטומים בכלל. כאשר תינוקות נדבקים במחלת הנשיקה הטיפול תלוי במצבם. התרופה בה משתמשים לטיפול בתינוקות שנדבקו במחלת הנשיקה היא Ganciclovir, והיא יעילה בטיפול בנגיף CMV. זהו הטיפול הנפוץ ביותר והמתאים ביותר, כפי שהוכח במספר מחקרים גדול במשך השנים האחרונות ברחבי העולם. התרופה ניתנת לתינוק תחילה בטיפול של כחודש דרך הווריד, ואחריו בטיפול לתקופה שבין חודשיים לשנה דרך הפה. משך הטיפול תלוי מאוד במצב התינוק ובמדדים אחרים שיש לעקוב אחריהם, כמו ספירות דם ותפקודי כבד וכליות. כל תינוק שמקבל טיפול כזה חייב להיות במעקב של רופא ילדים.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר