מחלות מין בגיל הנעורים: המדריך המקוצר

מה אתם יודעים על מחלות מין? מסתבר שבני נוער לא יודעים יותר מדי על מחלות מין עד שהם נדבקים במחלה כזו - ומסתבר שרבים הם בני הנוער שנדבקים במחלות מין. עד גיל 25, חצי מהנערים והנערות הפעילים מינית יידבקו בכלמידיה, הרפס או מחלת מין אחרת. חשוב לדעת כיצד ניתן לזהות מחלות מין ואף למנוע אותן מראש. כמו כן, אם נדבקתם במחלות מין, חלקן ניתנות לטיפול תרופתי ונגד אחרות יש חיסונים שמומלץ לעשות עוד בגיל הנעורים.

למידע נוסף על מחלות מין, סקס נוער היכנסו לפורומים:
פורום איידס, HIV
פורום מחלות מין
פורום מחלות עור ומין
פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית
פורום סקס נוער

מחלות מין: כיצד נדבקים בהן?

ניתן להידבק במחלות מין על ידי קיום יחסי מין בלתי מוגנים. הכוונה היא לכל סוג של יחסי מין: מין וגינאלי, מין אוראלי או מין אנאלי. אם באופן עקבי נמנעים משימוש בקנדום במהלך קיום יחסי מין או שלא משתמשים בו נכונה, עולה מאד הסיכוי לחלות במחלת מין כזו או אחרת.

כיצד ניתן לדעת אם בן הזוג חולה במחלת מין?

רבים בני הנוער החושבים שניתן לאבחן מחלות מין אצל בן/בת זוגם על ידי הסתכלות בלבד או מתוך היכרות אתו. אך מחשבה זו בטעות יסודה. מחלות מין הן ברובן א-סימפטומטיות לחלוטין - כלומר, אדם שחולה במחלת מין לרוב אינו מראה שום סימנים חיצוניים שיכולים להעיד על המחלה. הדרך היחידה לדעת אם יש לך מחלת מין היא להיבדק על ידי רופא.

כיצד ניתן לדעת בוודאות שאין לך או לבן/בת הזוג מחלות מין?

הדרך הטובה ביותר לדעת שאין לכם מחלות מין היא, כאמור, להיבדק על ידי רופא. כמו כן, אם אתם חוששים לדבר או להתייעץ ההורים בנוגע למחלות מין, ישנן מרפאות ועמותת המציעות לבני נוער בדיקות וייעוץ באופן דיסקרטי, כמו הועד למלחמה באיידס, 'דלת פתוחה' ועוד.

האם מרפאות בהן נבדקים לגילוי מחלות מין מחויבות לדווח להורים על כך שילדיהם עברו בדיקה?

אחד מהחששות הגדולים ביותר של בני נוער בהקשר של מחלות מין הוא עניין הסודיות. אך חשוב לדעת שהרופאים הבודקים אתכם מחויבים כמו כל רופא אחר לסודיות רפואית בנוגע למטופליהם. כמו כן, המרפאות והעמותות המתמחות בבדיקות וייעוץ לבני נוער בנושא של מחלות מין מודעות לרגישות הנושא ומקפידות על דיסקרטיות הפונים אליהם.

עבור אלו מחלות מין כדאי להיבדק?

עבור נערות, ההמלצה היא שיעברו בדיקה לגילוי מחלת המין כלמידיה מדי שנה. לנערות מומלצת גם בדיקה לגילוי זיבה. כמו כן, לאור החשש מפני וירוס ה-HIV הגורם למחלת האיידס, מומלץ לערוך במהלך הנעורים לפחות בדיקת HIV אחת. בעקבות בדיקה זו, הרופא הבודק יחליט מהו הסיכון לו חשופים הנער/ה וימליץ על בדיקות HIV נוספות בהמשך בהתאם לאופי הפעילות המינית שלהם.

עגבת (סיפיליס) אינה מחלת מין נפוצה בקרב בני נוער, ועל כן אין המלצה להיבדק למחלה כדבר שבשגרה. עם זאת, אם בבדיקה לכלמידיה נמצא שהנער/ה אכן נדבקו במחלה, מומלץ שיערכו בדיקות לגילוי מחלות מין נפוצות נוספות, כמו זיבה, סיפיליס, ו-HIV. אין המלצה לעבור בדיקה ל-HPV (נגיף הפפילומה האנושי) באופן שגרתי. וכמובן, במידה שבן/בת הזוג שלכם נבדקו ונמצאו כנשאים של מחלות מין, גם אתם חייבים להיבדק כי קיים סיכוי שנדבקתם מהם.

כיצד מתבצעות בדיקות לגילוי מחלות מין?

HIV, סיפיליס, הרפס וצהבת מתגלות בבדיקת דם. כדי להיבדק לגילוי כלמידיה או זיבה, בדיקת שתן בדרך כלל מספיקה. אולם, אם נערה אמורה להיבדק למחלות אלו וחלק מהתסמינים שלה כוללים כאבים באגן או הפרשות מהנרתיק, יהיה עליה לעבור בדיקה של איבר המין.

מחלות מין: מהם הטיפולים?

מחלות המין אשר ניתנות לטיפול מטופלות לרוב על ידי אנטיביוטיקה שכן כולן נגרמות על ידי חידקים. כלמידיה היא מחלת המין הנפוצה ביותר. בדרך כלל מטפלים בכלמידיה באמצעות האנטיביוטיקה אזיתרומיצין, אותה ניתן ליטול דרך הפה. תרופה חלופית לכלמידיה היא דוקסיציקלין. התרופה המקובלת לזיבה היא זריקה של תרופה בשם צפטריאקסון. בסיפיליס מטפלים באמצעות זריקת פניצילין.

לרוע המזל, מחלות מין שנגרמות על ידי וירוסים אינן ניתנות לטיפול נכון להיום. אם נדבקתם בהרפס, עליכם לדעת כי זוהי מחלה כרונית הנמשכת לאורך כל החיים. עם זאת, לאנשים הסובלים מהרפס ניתן לתת טיפול תרופתי שיקל על התסמינים, על חומרתם ועל המשך שלהם. טיפול תרופתי להרפס בדרך כלל גם מפחית את רמת ההדבקה של המחלה, כלומר, את היכולת להדביק בה אנשים אחרים.

כיצד ניתן למנוע מחלות מין?

הדרך הטובה ביותר למנוע מחלות מין היא אי קיום יחסי מין. קונדומים הם יעילים מאד במניעת כלמידיה, זיבה, HIV וצהבת מסוג B. לצורך הגברת יעילותם, השתמשו בהם במגע עם כל אזור בו ניתן להיחשף למחלות: הפה, פי הטבעת והנרתיק. כמו כן, היבדקו לעתים קרובות.

דרך יעילה נוספת להימנע ממחלות מין היא להישאר לאורך זמן במערכת יחסים מונוגמית יציבה. מערכת יחסים מונוגמית פירושה שאתם מקיימים יחסי מין רק עם אדם אחד לאורך זמן כאשר גם אדם זה התחייב בפניכם שבמשך יחסיו אתכם הוא מקיים יחסי מין אתכם, ואתכם בלבד.

אם אתם או בני הזוג שלכם אובחנתם כחולים במחלת מין, חובה ששניכם תיבדקו ועליכם לשאול את הרופא כמה זמן עליכם להימנע מקיום יחסי מין עד שהמחלה תעבור. באופן זה, לא ייווצר מצב בו תדביקו אחד את השני במחלה שוב ושוב.

חיסון גם הוא דרך להימנע ממחלות מין. כיום, החיסונים היעילים היחידים כנגד מחלות מין הם חיסונים לצהבת B ולוירוס הפפילומה. מומלץ שנערות יחוסנו נגד וירוס הפפילומה, שכן זנים מסוימים של וירוס זה עלולים לגרום בהמשך לסרטן הרחם. וירוס הפפילומה הוא מאד נפוץ בנערות פעילות מינית, במיוחד אם אלו קיימו יחסי מין עם יותר משני אנשים.

האם כל הקונדומים יעילים במניעת מחלות מין?

קונדומים מהזן ה'טבעי' יכולים להיות עבירים בפני חלק מהוירוסים הגורמים למחלות מין, כך שסוג זה של קונדומים אינו מגן מפני כל המחלות המועברות באמצעות יחסי מין. מומלץ להשתמד תמיד בקונדומים שעשויים מהחומריים לטקס (latex) או פוליאוריטן (polyurethane). קונדומים מפוליאוריטן הם בדרך כלל יקרים יותר אך כדאי להשתמש בהם אם אתם סובלים מאלרגיה ללטקס.

לכתבות נוספות בנושא מחלות מין, סקס נוער:
איידס: נתונים חדשים מעודדים
החיסון נגד פפילומה אושר לנשים עד גיל 45
אמצעי מניעה: מי משתמש במה ומתי?
זיהום בנרתיק, דרכי זיהוי וטיפול
כיצד לדבר עם ילדיכם על יחסי מין?

חשוב להבין שיש לשים את הקונדום ברגע שיש זיקפה, ולא לחכות עד אחרי המשחק המקדים כדי לעשות זאת, שכן גם במהלך המשחק המקדים עשויות להיות פליטות של זרע אשר עשויות לגרום למחלות מין מחד ולהריון בלתי רצוי מאידך. כמו כן, על אף שחשיבות השימוש בקונדום אינה מוטלת בספק, רבים מבני הנוער אינם יודעים להשתמש בו כראוי. מומלץ להתייעץ עם רופאים, מרפאות ומרכזי ייעוץ המיועדים לבני נוער על אופן השימוש בו.