סכיזופרניה הינה מחלת נפש המסווגת תחת קטגורית המחלות הפסיכוטיות, אשר אחראיות לפירוש שגוי או מוטה של המציאות. מקור השם סכיזופרניה (בעברית – שסעת) הוא מיוונית מהמילים "סכיזו" שפירושו חצוי ו"פרנום" שפירושו נפש, והכוונה היא לאי תאימות של התנהגות, רגש ומחשבה שחש ומבטא חולה סכיזופרניה. המונח סכיזופרניה נטבע על ידי הפסיכיאטר אויגן בלוילר ועד אז המחלה כונתה "דמנצית נערות".

מדובר במחלה כרונית, המאופיינת בתקופות שקטות וכביכול "נורמאליות" בצמוד להתפרצויות אגרסיביות ופסיכוטיות. כאמור, סכיזופרניה פוגעת בפן הרגשי, בפן הקוגניטיבי ובפן ההתנהגותי של החולה בה והיא מאופיינת בדלוזיות (קרי, מחשבות שווא) פרנואידיות לרוב, הלוצינאציות (הזיות, חזיונות שווא) תואמות לדלוזיות, דיבור חסר היגיון, חוסר יכולת לעקוב אחר חוט מחשבה ועוד. נהוג לחלק את תסמיני סכיזופרניה לתסמינים שליליים (המאופיינים בחסר של רגש, התנהגות וכו') ולתסמינים חיוביים (המאופיינים בעודף של פעילות, אמוציות, מחשבות ועוד).

סכיזופרניה מופיעה בקרב 1.5% מבין האוכלוסייה, עם מעט הבדלים בין שני המינים: בקרב גברים סכיזופרניה פורצת בגילאי 15 עד 25 והיא מאופיינת בעיקר בתסמינים שליליים, לעומת זאת בקרב הנשים המחלה פורצת מאוחר יותר בגילאי 25 עד 35 והן נוטות לפתח תסמינים חיוביים. בישראל ישנם כיום כ-80 אלף חולי סכיזופרניה.

במחקרים שעסקו בהתנהגות והתנהלות חולי סכיזופרניה במהלך תקופת הילדות והבחרות, נמצא כי היו אלה ילדים שקטים ומופנים לרוב. אין זה אומר כמובן, שכל ילד שקט ילקה בסכיזופרניה.

להתפרצות הראשונה של סכיזופרניה קודמת "תקופות הפרודום", תקופה זו מאופיינת בהתנהגות קצת "מוזרה" מצד החולה לעתיד – ישנה התעניינות ומשיכה לרעיונות שנראים לסביבה בלתי רגילים ואף מוזרים במקצת, נראה כי התגובות הרגשיות לא תמיד תואמות את הסיטואציה, דיבור חסר היגיון לעתים, בעיות בתפקוד בחיי היומיום מבחינה תעסוקתית וכו'.

סכיזופרניה מתחילה רשמית עם ההתפרצות הראשונית של המחלה. עדיין לא ברור מה גורם לאותה התפרצות פתאומית באדם שעל פני השטח נראה והנהג לפני כן בצורה רגילה אם כי מוזרה במקצת. החולה שחווה את התפרצות הסכיזופרניה לא מרגיש שמשהו השתנה אצלו.

סכיזופרניה תורשה

לאורך השנים בוצעו מחקרים רבים על מנת לבדוק האם ניתן לייחס חלק מן האחריות על סכיזופרניה לתורשה. ממצאי המחקרים עולה כי לתורשה אכן יש תפקיד פעיל, כך למשל בקרב תאומים זהים, אם האחד לוקה במחלה, לשני יש סיכון גבוה פי 47 מאשר לכלל האוכלוסייה ללקות במחלה גם כן, זאת לעומת אח לחולה סכיזופרניה – לו יש סיכון הגבוה פי שמונה מאשר לכלל האוכלוסייה.

אולם, תורשה אינה הסיבה היחידה לסכיזופרניה. גורמים נוספים בעלי השפעה הינם:

עונת לידה.

נמצא כי מבין הסכיזופרנים יש אחוז גבוה יותר של חולים שנולדו בחורף או באביב. מעריכים כי הדבר נובע מכך שבעונות הקרות קל יותר לאשה ההרה להידבק בווירוס, אשר חודר למוחו של העובר וגורם בסופו של דבר לסכיזופרניה.

אזור.

נמצא כי ככל שמדובר באזור קר יותר, כך הסיכון ללקות בסכיזופרניה הוא גבוה יותר. גם במקרה הזה מעריכים כי הדבר גורם מנגיף.

השערת דחק.

השערה זו טוענת כי אנשים בעלי נטיה מוקדמת למחלה, מסיבות גנטיות למשל, יטו ללקות בה עקב מצבי דחק גופניים בצורת מחלה למשל, או נפשיים כגון פרידה כואבת, מוות של אדם קרוב ועוד.

עודף פעילות הנוירוטרנסמיטר (קרי, מוליך עצבי) דופמין במוח.

השערה זו מתבססת על כך שמתן דופמין למטופלים עשויה לגרום לפסיכוזה שמאפיינת את חולי סכיזופרניה. ההשערה שואבת ביסוס נוסף גם מהעובדה כי חולי סכיזופרניה שנוטלים תרופות שחוסמות את קליטת דופמין במוח (ובכך לא מאפשרות לו להשפיע) מרגישים שיפור במצבם.

סכיזופרניה סימפטומים

הבעייתיות שבאבחון נכון של סכיזופרניה נובעת מכך שהסימפטומים המאפיינים את המחלה אינם ייחודיים רק לה, אלא יכולים להיות משותפים לשלל מחלות אחרות. בעיה נוספת נובעת מכך שסימפטומים מסוימים אצל אותו חולה עלולים לחלוף או להשתנות במהלך הזמן.

כאמור, נהוג לחלק את תסמיני המחלה לשליליים וחיוביים, על סמך חלוקה זו נהוג לשייך את חולי הסכיזופרניה כשייכים לסוג ראשון, שני או שלישי.

תסמינים חיוביים.

מאופיינים דלוזיות שדרך כלל קשורות בפרנויה או בשיגעון גדלות (כלומר, החולה יכול לחשוב שהממשלה עוקבת אחריו, או להיות בטוח שהוא המלך שלמה בכבודו ובעצמו), ובהלוצינאציות (הזיות) – שלרוב קשורות לחוש הראייה, השמיעה, המגע או הריח (כך למשל, חולה סכיזופרניה יכול לשמוע מישהו מדבר אליו ומצווה עליו לעשות דבר מה, או להריח ריח מסוים וכו'). חולה סכיזופרניה שרוב תסמיניו הם חיוביים, לוקה בסכיזופרניה מסוג ראשון ויגיב טוב יותר לטיפול.

תסמינים שליליים.

כאמור, תסמינים אלה מאופיינים בחסר, הם כוללים השטחה של רגשות, חוסר הנאה, אלוגיה (חוסר יכולת לדבר בצורה שוטפת), הגיינה ירודה ועוד. חולה סכיזופרניה שתסמיניו שליליים ברובם, ישתייך לסכיזופרניה מסוג שני ויגיב פחות טוב לטיפול.

מעבר לחלוקה זו, נהוג לחלק גם את סוגי ההפרעות שחווה חולה סכיזופרניה:

הפרעות אפקט (של רגש) ותחושה.

סכיזופרניה מאופיינת ברגשות שאינם תואמים את הסיטואציה הספציפית או את המציאות בכלל, חוסר הנאה כללי, חוסר תחושה או טווח מאוד מצומצם של תחושות מצד אחד ותחושת כל יכולות מצד שני.

הפרעות תפישה.

אלו הן ההלוצינאציות שחווים חולי סכיזופרניה, כפי שפורט מעלה.

הפרעות מחשבה.

הפרעות אלו נחשבות לליבת המחלה. מדובר בדלוזיות מסוגים שונים ומגוונים, כגון, דת, אהבה, מחשבות בנושא הגוף וקנאה, כאשר שני הסוגים העיקריים הם כאמור מחשבות גדלות ופרנויה. נהוג להתייחס למצב זה כ"איבוד גבולות האגו", שמתייחס לחוסר יכולת של חולה סכיזופרניה להבדיל בין המציאות האובייקטיבית ל"מציאות" שנמצאת אצלו בראש, או במילים אחרות – חוסר יכולת להבין מתי הוא מסתיים ומתחיל העולם.

סוגי סכיזופרניה

סכיזופרניה פרנואידית.

כל התנהלות החולה תהיה לרוב סביב דלוזיה מסוימת של גדלות או רדיפה שתלווה בהלוצינאציות שמיעתיות. היות וכך, החולה ינהג בחשדנות ובחלק מן המקרים יקפיד להתנהג "כראוי" בציבור, מה שיקשה על האבחון. סכיזופרניה פרנואידית לרוב פורצת בשלבים מאוחרים יותר של החיים.

סכיזופרניה הבפרנית (בלתי מאורגנת).

כשמה כן היא – תתאפיין בחוסר ארגון בדיבור, בהתנהגות וברגש, שלעתים קרובות יהיה לא תואם לסיטואציה או בעל טווח מאוד צר. חוסר הארגון יתבטא גם בקשר של החולה למציאות – שיהיה קלוש במקרה הטוב. סכיזופרניה הבפרנית מתפרצת לרוב לפני גיל 25.

סכיזופרניה קטטונית.

מתאפיינת בהפרעות תנועה של החולה, שנעות בין קטטוניה (חוסר תנועה) מוחלט, כאשר החולה נשאר ללא תזוזה בתנוחה מסוימת לאורך שעות ארוכות, לבין עודף פעילות לא מאורגנת וחסרת הגיון. המעברים בין שני המצבים יכולים להיות מאוד פתאומיים ובלתי צפויים, מה שהופך את החולה בסכיזופרניה קטטונית למסוכן לעצמו ולסביבתו ומצריך השגחה צמודה. לעתים מתלווה לכך סוג של חקיינות – של תנועותיו או מילותיו של האחר, מנגד יכולה להופיע אילמות.

סכיזופרניה רזידואלית (השארתית).

מתאפיינת בתסמינים שליליים בעיקר או במעט מאוד תסמינים חיוביים. מדובר בחולים כרוניים, שחדלים לאחר זמן מה לחוות התקפים פסיכוטיים ועם זאת נשארת הפגיעה הרגשית והקגניטיבית.

סכיזופרניה בלתי מובחנת.

מדובר בחולים שהינם בבירור חולי סכיזופרניה, אולם לא ניתן להתאימם לאף אחד מהסוגים הנ"ל.

אבחון סכיזופרניה

האבחנה המקובלת כיום היא לפי DSM IV (ספר אבחון פסיכיאטרי אמריקאי) ולפיו צריכים להופיע שניים או יותר מהתסמינים הבאים במשך שישה חודשים לפחות ותסמינים שליליים במשך חודש רצוף:

דלוזיות

הלוצינאציות מרובות חושים

חוסר ארגון בולט בהתנהגות ובדיבור

תסמינים שליליים

בעיות נרחבות ברוב תחומי החיים מאז הופעת הסימפטומים

בנוסף, האבחנה של סכיזופרניה נעשית רק לאחר שנשללו הפרעות אחרות (התפתחותיות או אחרות) וכן שימוש בתרופות או סמים, אשר יכולים להסביר את המצב.

סכיזופרניה טיפול

הטיפול כיום מתרכז בעיקר בטיפול תרופתי, שמסייע לכ-20% מבין חולי הסכיזופרניה, בשילוב עם טיפול פסיכולוגי והתנהגותי שאחראיים לשיפור נוסף בקרב חלק מהחולים. במקרים חמורים וכן לעתים בעת התקפי פסיכוזה אלימים במיוחד, יש צורך באשפוז החולה. מחקרים שבוצעו בתחום הראו כי החולים מפיקים את מירב התועלת מאשפוזים קצרי טווח, שלאחריהם הם יכולים לנסות לחזור לתפקוד נורמאלי.

סכיזופרניה אצל ילדים

הופעת סכיזופרניה אצל ילדים בגילאי 12 ומטה הינה נדירה, אבל אפשרית. התסמינים של ילדים חולי סכיזופרניה יהיו דומים לאלה של המבוגרים אבל לא זהים. אבחנה מהירה וטיפול כמה שיותר מוקדם, חשובים במיוחד בקרב ילדים חולי סכיזופרניה.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר