פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

היי לכולם, רציתי לבקש תמיכה נפשית בהתנדבות מאנשי מקצוע בתחום הנפש בזמן קורונה.
למי ניתן לפנות?
תודה ושבוע טוב.

אני רוצה לדעת אם בנאדם שסובל מדיכאון ממש, יכל באמת להתאהב בבנאדם.. לאהוב אותו. ?

שלום, אני סובל מפוסט טראומה. בביקור הרופא כתב לי : פוסט טראומה עם מורכבות חרדתית ודכאונית על גבי ההפרעה.
מה הכוונה "על גבי ההפרעה"?
אשמח למענה. תודה.

בני בן 18, כל היום על המחשב, סובל מעודף משקל קל ומיציבה חלשה.
אם אני אומרת לו שכדאי לעשות פעילות גופנית כל שהיא מתעצבן, ואני מבינה את הכעס שלו כי גם אני לא אוהבת כשמעירים לי על נושאים כאלו.
מצד שני, מפחדת שלא מבין את החשיבות .. מפחדת לעזוב את הנושא לגמרי ואז אולי יגיע למצבים שיהיה לו יותר קשר לצאת מהם.
מה עלי לעשות ?

שלום,
בתי בת 34 בזוגיות מזה מספר שנים . חווה עכשיו חרדה עקב רצון שקיים מזמן, לעזוב את בן הזוג מצד אחד וחשש מהאפשרות שתישאר לבד אם תעשה זאת.
האם כדאי שתטופל בכדורים מסוג ציפרלקס כדי לעבור את התקופה המלחיצה ?האם צפויה לה בעיית גמילה בהמשך?
תודה

אני ובעלי נשואים כבר שנה וחצי וסהכ ביחד 7 שנים. במהלך כל הקשר תמיד היה ביננו חילוקי דעות. אנחנו די הפכים אבל אוהבים מאוד. הבעיה העיקרית שמאוד מעיקה עלינו היא הריבים.
בעת ריב (לא משנה מאיזו סיבה)- בעלי מעדיף לא לדבר ולהירגע- על מנת לא להגיד דברים שהוא לא מתכוון אליהם ולא לדבר איתי שהוא כועס. ואילו אני, בדיוק להפך- חייבת לדבר על נושא הריב מיד שהוא קורה על מנת לגמור את הריב כמה שיותר מהר. ככל שהזמן עובר (בעלי עדיין נרגע)- אני מתחילה לאט לאט להתעצבן ולהתבשל בתוך עצמי ואז שמגיע הרגע שהוא רגוע ורוצה לדבר- אני כועסת מאוד ואי אפשר לנהל שיח ברוגע על הנושא.
נראה ששנינו באותה בעת (שאנחנו עצבניים) לא מצליחים לראות מעבר לכעס.

כמו כן עלה בי החשש (כמובן ששיתפתי אותו) מה יהיה בעתיד שיהיה לנו ילדים? אני טוענת שאי אפשר להקים משפחה כאשר בין בני זוג אין תקשורת תקינה ואילו בעלי טוען שזה רק יעזור כי יהיה לנו מישהו שיותר חשוב לנו (שזה הילד) ואנחנו לא נריב בצורה כזו.

מה אפשר לעשות?

שלום,
בתי בת 21. מוכשרת, סיימה תיכון בהצלחה וכן שירות. לאחרונה נכנסה למצב של דיכאון, מאשימה את כולם ומנותקת מכולם. היא לא מדברת עם אף אחד וסגורה בחדרה. גנזה את כל תכניותיה ללמוד ומרגישה כי אין טעם לחיים. כל ניסיון לתקשר לא מצליח. איך ניתן להתקרב אליה מבלי להלחיץ אותה כדי שנוכל לסייע לה?
(ניסינו והתפרצה שנתרחק ממנה). כועסת על כולם ומסרבת לדבר.
תודה רבה

היי,
אשמח לשתף בתחושותיי ולהתייעץ בנושא.
אני עובדת למעלה מ-4 שנים כמנהלת בכירה.
המנהל שלי הוא סמנכ"ל החברה, דמות מפתח דומיננטית בחברה.
לא עבר הרבה זמן מהרגע שהתחלתי לעבוד בחברה הזו ונוצרה ביני לבינו דינמיקה מדהימה. הוא היה אוזן קשבת עבורי והיו בינינו צחוקים והיה אפילו נדמה להרבה אנשים שיש בינינו משהו מעבר...
אפשר לומר שבשנה האחרונה משהו השתנה. אחת לשבועיים בערך נוצר חיכוך בינינו שרוב הפעמים הוא זה שיצר. כל פעם על משהו אחר, לפעמים על דברים שאני לא מצליחה להבין. בסופו של דבר אני זו שתמיד ניגשת אליו כדי לדבר על הדברים. גם כשהוא טועה הוא אף פעם לא פונה ואף פעם לא יודה בטעות.
יש לציין שאני עושה את עבודתי בצורה מצוינת וכולם יודעים זאת.
מאז מרץ בערך הרגשתי שהחיכוכים בינינו עולים שלב וזה הופך להיות קיצוני יותר ויותר ברמה שאין לי שקט נפשי. אני ממש בחרדות כל הזמן מזה שהוא יחפש אותי. זה ממש מרגיש שלא משנה כמה אנסה להיות מושלמת, הוא יהפוך את הכל וימצא איך אני לא בסדר וזאת על אף עבודתי הטובה.
זה מרגיש לי שזה פוגע בי נפשית. דיברתי איתו על זה כמה וכמה פעמים והסברתי לו כמה שקשה לי ככה וכמה שזה פוגע בי מכל הבחינות. בסופו של יום, הכל חוזר חלילה כל פעם מחדש ואני כבר מיואשת.
בימים האחרונים זה קרה שוב, הוא פשוט האשים אותי שלא ביצעתי משהו מסוים למרות שהוא בוצע. התחושה הזו שעל אף שאני מנהלת בחברה, עובדת ותיקה וטובה, הוא מפקפק בי בצורה הזו גרמה לי להבין שאין לי עם מי לדבר. אני לא יודעת למה הוא טעון כ"כ ומה יושב עליו אבל הגעתי להבנה שאני לא יכולה להמשיך ככה. הוא אף אמר לי במילים אחרות שאני יכולה לקום וללכת.
פניתי למנהל שמעליו והסברתי לו הכל והוא אמר שמעתה ועד הודעה חדשה הוא ינהל אותי. זה מצב הזוי כי זה גורם לכך שיש בינינו כרגע טלפון שבור, יש גורם שמקשר בינינו כדי שלא נהיה באינטרקציה. ברור שזה לא אידיאלי וזה לא הכי נוח אבל מצד שני אני גם מבינה שבמצב הקודם אני לא יכולה להמשיך.
זה מבאס אותי שנקלעתי למצב הזה גם כי בתור עובדת זה לא כייף להרגיש שהמנהל שלך מחפש אותך כל הזמן, מנסה להביא אותך למצב של שבירה, מנסה להפיל עלייך דברים שלא בצדק וגם בפן האישי זה כואב לי שמלהיות בן אדם הכי קרוב אליי בחברה הוא הפך אותי למעין אויבת שלו ולא ברור לי אפילו למה, מאיפה השנאה הזו פתאום...

שלום
אני נמצאת בזוגיות כבר מזה 7 חודשים עם בחור. הוא הציע לי נישואים ואני הסכמתי אבל אני שמה לב הרבה פעמים שהוא לא עומד בהבטחותיו. הוא לא עושה שום צעדים קדימה, לא יוזם שום דבר, לא רוצה לדבר על חתונה, על שום דבר. מספיק לו שהוא הציע לי נישואים מבחינתו. הוא כל הזמן טוען שאני אהבת חייו ושהוא לא צריך יותר שום דבר. אבל לאחרונה במקרה עליתי על תמונותיו עם האקסיות שלו בפלאפון. כשביקשתי שימחק אותן, הוא אמר שיעשה זאת אחר כך ושעכשיו הוא עסוק. בסוף אני יצאתי הלא בסדר. הוא צרח עליי ואמר שאני משוגעת ושאני משפילה אותו.
ושאני שיגעתי אותו. ואחר כך הוא שם קוד גישה לפלאפון. לא נראה לי שאם הוא היה רואה את התמונות שלי עם האקס שלי, הוא היה מתלהב מזה.
אני ממש בשוק מההתנהגות שלו. ציפיתי שהוא יתנצל ושבכלל ימנע מלחשוף אותי לאקסיות שלו. אבל לא. בכלל לא איכפת לו ממה שהרגשתי באותו רגע. הוא נשבע באלוהים שהוא אוהב רק אותי וזהו בזה. אבל המעשים שלו לא נותנים לי להשתכנע בכך. ובכלל יצא לי לתפוס אותו על שקרים..
אך את התמונות הוא עדיין לא מחק.
אודה על עצתכם.

בני בן 14
היה תלמיד מצטיין אבל בשנתיים האחרונות מאז שהגיע לחטיבה(עוד לפני הקורנה) החל לרדת בלימודים ואני מאד מוטרדת שלא יממש את הפוטנציאל שבו.
הוא מעולה במדעים אבל נרתע ממתמטיקה למרות ששולט בחומר כשמחליט ללמוד.
ניסיתי לעזור אז אמר אחכ.
אמרתי לו שיסתדר לבד כי אני סומכת עליו גם המשיך לזלזל ובינתיים יורד בלימודיו.
מה עליי לומר לו כדי שיחזור לתלם.?
שאחריות שלו ללמוד ושאני בטוחה שיצליח?
לשדר שאני מאמינה בו?
בעלי אדיש ואני כבר נופלת מהרגליים ומפחדת שאתמוטט מדיכאון מהמצב.
לי אין אפשרות לעזור לו בלימודיו מפני שהוא חכם מספיק כדי ללמוד לבד. וגם דחה כל הזמן את העזרה שלי.אני ממש מיואשת.

שלום וברכה!
יש לי התיעצות לגבי הקשר שלי עם גיסי

אחותי התחתנה מתי שהיתי ילדה, ואני מכירה הרבה שנים את גיסי ובשבילי הוא כמו עוד אח שלי.
בגלל שיש לי אחות אחת יש לנו קשר טוב, ואנחנו נפגשות הרבה אז גם יוצא לי לפגוש את גיסי הרבה ולצאת איתם ולטייל איתם.
ובגלל זה נוצר של קשר טוב ביני ולבין גיסי, יוצא לנו לשבת לדבר על כל מיני דברים וזה גרם לי לבטוח בו אמון, ולשתף אותו בדברים אישיים ולהתיעץ, אשתו(שזאת אחותי) יודעת שאנחנו מדברים וזה בסדר מבחינתה(היא סומכת עלינו)
לפני שנתיים יצא לנו לשבת לדבר וגיסי אמר לי דברים שהיתי מופתעת
כמו: שהוא מאד קרוב אלי ומרגיש אלי הרבה דברים ומאד רוצה לחבק אותי
כמובן שאני בחיים לא יעשה דבר כזה לאחותי וגם בגלל שאני לא מרגישה מה שהוא מרגיש או שבאלי לחבק אותו.
ומאז הוא קורה לי הרבה נשמה, מתוקה, מאמי וכל מיני דברים. ואני כל פעם מבקשת ממנו שיפסיק והוא באמת משתדל להפסיק לתקופה ואז חוזר על זה עוד פעם.
לפני כמה שבועות הוא ביקש לדבר איתי ואז פתח בפני ממש הכל,
שהוא מרגיש אלי מלא דברים הוא רוצה להשכיב אותי ולהביא אותי לאורגזמה
והוא נמשך אלי מאד, יש פעמים שהוא חייב ללכת לישון ולראות תמונה שלי לפני, היתי בשוק ממש לא חשבתי שעד כדי כך הוא מרגיש אלי או בכלל שהוא רוצה לעשות לי את מה שהוא אמר.
ומאד קשה לו בבית עם אשתו הוא פחות נמשך אליה, ויש להם בעיות באינטמיות ביניהם (הוא לא פרט בדיוק מה)
ושהוא עושה סקס עם אשתו הוא חושב אלי.
באותו רגע אמרתי לו שאני ממש לא רואה אותו ככה, אלה כמו אח גדול לא מעבר.
וזה היה לו מאד קשה שאיך אני לא נמשכת אליו מה אין בו שלכן אני לא מרגישה ככה אליו, כמו שהוא מרגיש.
הוא נמצא במצב לא טוב נפשי, והוא משתף אותי, וגם הוא אמר לי שאם היה קורה לי דבר כזה עם משהי אחרת לא גיסתו אז יש מצב מאד שהוא היה נופל ומקיים יחסיים
אני לא יודעת מה להגיד לו? איך להגיב?
ואיך לגרום למצב ולהשתנות?
שיהיה לו טוב עם אשתו(זאת אחותי וחשוב לי שיהיה לה הכי טוב)
כל המצב הזה גורם לי לא בנוח להיות לידו או בקרבתו .
זאת ההתיעצות שלי
מה לעשות? מה להגיב/להגיד? ואיך להגיב?
תודה רבה על העזרה
מחכה לתשובה

היום התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית אבל היא היתה קצת קרה והכי הציק לי שהיא הכריחה אותי להישאר עם המסכה על הפנים לאורך כל המפגש ובכל פעם שהמסכה החליקה קצת מהאף היא עצרה אותי באמצע הדיבור ואמרה לי להרים את המסכה. חשוב לציין שאנחנו יושבות יחסית רחוק אחת מהשניה.
חבל לי שזה מה שיגרום לי להפסיק את המפגשים איתה. אני לא חושבת שזה היחס שמטופל צריך לקבל. אני בכיתי באמצע הטיפול בעקבות משהו שנזכרתי בו וזה ממש הפריע לי שהדמעות זלגו לתוך המסכה ולא יכלתי לעשות כלום לגבי זה. גם כוס מים התקשתי לשתות.
אשמח לדעתכם. .

הבת שלי בת 11. היא רוצה בכל תוקף לעבור לגור עם אביה. אנחנו גרושים כבר 3 שנים, היחסים תקינים. אני מיואשת!!! הילדה הזאת היא כל חיי! אני מקדישה לה כל רגע ואת כל נשמתי. איך אני מונעת את המעבר הזה? מה לאמר לה? באיזה דרך? אנא עזרה דחוף!!!! תודה מראש.

מאז ומתמיד היה לי קשה לשמר חברויות. אני יכולה להיות בנאדם מאוד כיפי קופצני וחברותי אבל אני נוטה לפתח ציפיות יותר ויותר גבוהות ככל שהחברות שלי עם מישהו או מישהי מתחזקת.
ובסופו של דבר תמיד קורה משהו שמרחיק אותם ממני. פעם הייתי רבה עם חברה או ידיד ואיכשהו היינו בסוף חוזרים לדבר. אבל היום זה כבר הפך למצב שאחרי ריב אחד שלי עם מישהו או מישהי הם פשוט מסרבים לחזור לדבר איתי לא משנה מה. ויותר גרוע מזה- גם כשהם אשמים בריב הם לא מוכנים להודות בזה בטח שלא להתנצל. תמיד אני מוצאת את עצמי מתנצלת בפני חברה או ידיד אחרי ריב (במידה ופגעתי כמובן). אני מודה די מהר בטעויות שלי. אבל עדיין מרגיש לי שאנשים לא רואים את הצד שלי. או שאני מפספסת פה משהו. למה אנשים מוכנים לוותר עליי בכזו קלות? לדוגמה היה לי בתקופה האחרונה חבר טוב שידע שאני בתקופה מאוד דיכאונית בחיים שלי (אני אחרי פרידה מזוגיות של 3 וחצי שנים והיחסים שלי עם אמא שלי ואחיותיי ממש לא בריאים במיוחד מאז שאבא שלי נפטר לפני 5 שנים) והוא ממש תמך בי הוא היה בא אליי היה מזמין לשנינו אוכל או מביא בקבוק אלכוהול היינו יושבים ומפתחים שיחות נפש. והיום היה לנו ריב הכי מפגר על משחק מחשב! ואחרי הריב הזה כתבתי לו שההתנהגות שלו היתה לא בסדר ושאני מצפה להתנצלות. התגובה שלו היתה מאוד תוקפנית ומגעילה. למרות זאת עניתי לו בצורה מתונה וברורה. אחרי שעניתי לו הוא רשם שנמאס לו ממני ושהוא בעצמו כבר לא רוצה את הידידות הזו... אני כבר מיואשת כל כך מבני אדם. אין לי יותר אמון באנשים, אין לי יותר אמון במערכות יחסים- מכל סוג שהוא! בכל פעם שנכנס מישהו חדש לחיי אני מתאכזבת או נפגעת ואני בנאדם מאוד רגיש אז אני לוקחת קשה דברים. ומרגיש לי שלא משנה מה אני עושה- אנשים פשוט לא מבינים אותי. ומוותרים עליי מתוך יאוש. אני מרגישה חסרת כל משמעות ביקום הזה. ובבקשה אל תציעו לי כדורים כי ניסיתי...
מה אתם חושבים שהבעיה שלי יכולה להיות ואיך אני פותרת אותה?? עזרו לי בבקשה

שלום, אני בן 50 סובל מכאב כרוני עצבי שרירי כבר 20 שנה עקב פגיעה נוירולוגית באיזור הצוואר והגב.

בגיל 30 זה היה גורם לי לחרדות ונטיה ללכת לרופאים ובדיקות ולבדוק שוב ושוב, אבל אחרי כמה שנים וגם טיפול פסיכולוגי התנהגותי כשנה הצלחתי לעשות סוויץ' בראש.
בערך מגיל 37 הפסקתי להתעסק עם בריאות לא רוצה לחשוב על זה, נמנע כמה שיותר מללכת לרופאים וגם החרדות ירדו באופן דרמטי מאוד.

מזה כשנה יש לי החמרה בכאבים. עושה הכל לקחת כמה שפחות משככי כאב. באחרונה הציע לי רופא כאב לשקול לקחת קנביס ואולי זה יעזור לי. יכול גם לסייע לי לעלות במשקל שנמוך מדי.
לפני כמה שנים ניסיתי כמה שכטות של קנאביס מחבר וזה גרם לי להתקף חרדה כמה שעות הייתי בלחץ רב ואז במשך כמה ימים הייתי לחוץ והעולם היה "מאיים" עד שזה נרגע.

אני שוקל אם לנסות קנביס רפואי ברישיון לבעיית הכאב (זה אולי עדיף משימוש בתרופות לכאב כרוני כמו ליריקה סימבלטה או טרמדקס וכו') אבל חושש שזה יעורר מחדש את החרדה שהיתה בעבר.

רציתי לשאול האם ניסיון לנסות קצת קנאביס רפואי נניח מאוזן חצי THC חצי CBD עלול לגרום לחזרת החרדה לתקופה ארוכה ושמעכשיו שוב יהיו לי חרדות כל היום וזה יהיה לי קשה מאוד במצבי הרפואי או שהאם זה מקסימום יכול לעשות כמה ימים עם חרדה ואז זה חולף?
אם הסיכון מכמה שכטות של קנאביס הוא רק לטווח קצר כמה ימים אז אולי כדאי לנסות כמו סיכון מתופעת לוואי זמנית של תרופה. אבל האם הסיכון הוא לחזור לחיים של חרדות מעיקות לטווח ארוך אז זה כמובן ממש לא כדאי

תודה רבה