פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום רב, אני נשואה + 2 , גדלתי במשפחה בת 4 נפשות, אמא אבא ואחות ואני, כאשר אני הקטנה.הקשר המשפחתי ביני לבין משפחתי ובין כולנו הוא קשר חסר קשר, כלומר, אימי היא אישה מאוד דומיננטית,ביקורתית, ושתלטנית, לעומת זאת אבי הוא אדם מאוד מופנם,סגור, אף פעם בילדות לא הרגשתי את נוכחותו כלל, ממעט לדבר או שאפילו לא היה מדבר כלל מלבד עם אימי. אחותי ירשה מאבי את האופי. מה שכן אימי שולטת בהכל, היא בקשר איתי לוחוד, עם אחותי לחוד ועם אבי לחוד, לעומת זאת אין קשר כלל ביני לבין אחותי ולבין אבי. אבי אף פעם לא דאג לשמור איתנו על קשר. גדלנו בבית קר וקודר שאמא הייתה חונקת מאהבה ולימדה אותי בילדות לא לבטוח באף חברה ו"שחברה היא עברה", אלא רק לספר לה את כל סודותי, אימי לא לימדה אותנו בנותיה מהן מיומנויות חברתיות כלל. הינו רוב שנות ילדותינו ילדות מאוד בודדות מבחינה חברתית. לא היינו מזמינות חברות ולא היינו מוזמנות. אני זוכרת בילדות שתמיד הרגשתי מעין חלל ריק ותמיד קינאתי באלה שיש להן חברה טובה אחת לפחות ולי זה תמיד היה חסר, רק שבילדות לא ידעתי לבוא ולומר זאת לעצמי הרי שהרגשתי שאימי היא כל עולמי ושהיא החברה שלי בנוסף להיותה אימי. אחותי התחתנה בגיל מאוד צעיר כך שנותרתי לגור יחד עם הורי עוד כ8 שנים בבית שלא הרגשתי בו בית ושייכות. לא הסכימו לי בילדות לצבוע את החדר כשביקשתי לעשות זאת, אימי הייתה קונה לי בגדים בגיל הנעורים שהיו נראים כבגדי פיג'מה, יום אחד בכיתה אחד הילדים שאל אותי מהיכן אני קונה את בגדי אז עניתי שאימי קונה את בגדי מהסופר ואז כיתה שלמה צחקה עלי. אימי בנוסף לא הייתה מדברת איתי ועם אחותי כלל על מיניות בבית . הייתה קונה לנו בגדים לא אופנתיים ובכל מסתירה את גופינו. תמיד הרגשתי בושה מגופי, מנשיותי. אפילו שביום כיפור בתקופת הנעורים קניתי לי שמלה צנועה לראשונה ולא יקרה כלל וחיבקתי את אבי באופן נדיר,כי לא היינו מתחברים כלל אף פעם, בכדי לומר לו סליחה על על השנה כמסורת לסליחות יום כיפורים לפני צאתו לבית הכנסת, ואימי לאחר שאבי יצא לבית הכנסת הזהירה אותי אמרה לי שזה לא מכבד לחבק ככה את אבא, ואמרה זאת ליד אחותי ונשארתי פעורת פה ומבויישת. אני ממש לא הבנתי אותה לא עשיתי משהו לא צנועה או לא מכבד, אפילו אף פעם בילדות לא הרגשתי מזה חיבוק של אבא שלא לדבר על דמות אב כלל.השנים חלפו ושמתי לב שאימי לאט לאט נכנסת לזוגיות שלי ושל בעלי בכך שהיא " מנסה לעזור לי", נכנסת לי לבית עם מפתח שבדיעבד הבאתי לה על מנת שתיקח את ילדי מהצהרון עד שהייתי חוזרת הביתה, היא מנקה לי את הבית מזיזה לי רהיטים, יודעת איפה נמצא כל כף ומזלג בבית, יודעת עלי הכלל, יום אחד בעלי הגיע הביתה וראה שהיא לא הולכת אלא ממשיכה להישאר ודבר זה מאוד הכעיס אותו עד כדי כך
שזרק לי הערה" אולי נארגן לאימך כאן שק שינה" כמובן שזה היה בצחוק אבל מאז ירד לי האסימון שאימי שולטת בי ומנהלת אותי לא מספיק כל זה היא גם אומרת לבני הבכור לבוא לישון אצלה שישבת על מנת שנתחייב להגיע אליה לארוחה גם בשישי וגם בשבת. ולא תמיד זה מתאים לנו. אני מרגישה שהעצמאות שלי נבלעת, עכשיו אני בקשר עם אימי של on and of, כרגע כבר 3 שבועות לא משוחחות.ודה כבר פעם שניה שקורה לנו, לפני מס'חודשים לא דיברנו חודשיים, זה קורה בגלל שזורקת לי הערות על גידול הילדים ועל התנהגות של כל ילד בנפרד. מעבירה עלי ביקורת תמידית,שולחת לבעלי הודעות על הילדים ומזהירה אותו למשל שהילד שלי אוהב לשחק עם אקדח צעצוע והוא ילד בגיל גן, טוענת שזה יכול להוביל לדברים אלימים בעתיד. אימי אוהבת לרכל ולספר חדש

שלום הילד שלנו בן 20 שבעבר היה מאוד מאוד חברותי,לפני כ 3-4 שנים החיל להסתגר ולהתבודד בחדרו.
השתחרר מהצבא על רקע נפשי.
היום אינו נפגש עם חברים כלל,מסוגר בחדר יוצא רק מעט,שעות הפעילות הפוכות משחק במחשב ורואה טלביזיה,כל הנסיונות שלנו להניע אותו לטיפול נענות בשלילה,
הוא גם מסרב לדבר איתנו על כל הענין.או על תחושותיו.
מבקש לדעת איך אנו יכולים להניע אתו לטיפול והאם יש מסגרות תומכות . שיכולות לעזור ,אנו פשוט מתוסכלים מכך וכמובן שהוא סובל.-תודה

שלום רב, בן כמעט 50. זה יותר משנה אני חווה קשיי נשימה הבאים לידי ביטוי בצורך לשאוף שאיפות עמוקות מידי פעם, או לפהק כדי "להכניס אוויר" לגוף. לעתים אני מרגיש שהפיהוק "תקוע". הדבר מפריע לי בעיקר בלילות ואני מתקשה לישון כראוי. בדיקות שערכו לי רופאי ריאות (בעבר הרחוק סבלתי מאסתמה), לב ונוירולוגיה (בעבר חוויתי קשיים בשינה וטופלתי בהצלחה בעזרת אלטרול) לא גילו ממצאים מחשידים. אני בריא, עוסק בספורט, בעל משפחה וקריירה. מידי פעם חווה לחצים (כמו כל אדם..) בבית או בעבודה. נרמז לי שיתכן והבעיה נובעת מלחץ/חרדה. האם התופעה ידועה? אודה מאוד לתשובה....

שלום, ביתי הבכורה (יש 2 נוספים בת בגיל 24 ובן 20)בת 26 גרה עם בן זוגה הם מגיעים אלינו פעם בחודש/חודש וחצי, יש איתה תקשורת מצוינת יום יומית בטלפון. כשהם מגיעים אלינו לסופש. 1- הם מגיעים בשעה 18.00 בערב ואחרי חצי שעה הולכים לנוח וקמים כשיושבים לאכול א. ערב.
2. ביתי מדברת אלי לפעמים בצורה לא מכבדת מול בן זוגה-הפעם ממש גרמה לי לבכות
3. היא מתנהגת כמו אורחת בבית, כשכולם מסדרים שולחן/ או מפנים עד שלא מבקשים ממנה היא לא קמה. אני ובעלי מרגישים שהיא ובן זוגה ממש מבדלים את עצמם מהמשפחה בעוד ששני הילדים עם בני זוגם יושבים איתנו, צוחקים, מתקשרים וכו'....אני חייבת לציין כי בן זוגה של ביתי מרגיש בנוח והיא זו ש"לוקחת" אותו הצידה כל הזמן


מה עלי לעשות? אשמח לתשובתכם

שלום דוקטור .. לפני שנתיים במקרה לגמרי התגלה אצלי גידול דרגה 1 במוח שנקרא גליומה עברתי ניתוח והוציאו את זה אם עושים לזה כריתה מלאה אז יש סיכוי שלא יהיה חזרה של התהליך .. היום אני בגיל 35 ונשוי ומאז הניתוח אני כל יום בוכה על מה יהיה אם יחזור יש לי ילדות קטנות שלידם אני עושה כאילו הכל טוב ואיך שהם הולכות לישון ישר מתחיל לבכות לא רוצה לראות אנשים ותמיד מרגיש שעולה הבכי ... לוקח ציפרלקס שלא ממש עוזר אני תמיד חושב על זה אפילו שאני אוכל או עובד וישר מתחיל לבכות מרגיש שזה גדול ממני .. אין לי יותר שמחת חיים כל יום הולך לישון מקודם מאוד ... ומרגיש שאף אחד לא מבין אותי באמת

אין לי עניין ואני מתביישת מלהתלבש יפה ולהתאפר שאחרים יראו כמו לשים משקפי שמש לדוגמא
לא יוצרת קשרים חברתיים חוץ מלומר שלום מה נשמע
נהמת מאוכל ומוזיקה הדברים שמשמחים אותי …מה להגיד לפסיכולוגית כדי שתעזור לי ?

שלום
אני בת 26 וב-9 השנים האחרונות סבלתי מבעיה בריאותית כרונית שגרמה לי לכאב פיזי רב.
ככל שעבר הזמן הפכתי להיות אדם חרדתי מאוד ומפוחדת מאוד, פחד מכאב שמע יצוץ משום מקום גם אם יש משהו קטן, הפכתי לאדם שלילי מאוד, פסימית מאוד, חרדה בריאותית עצומה, מכל דבר, עקירת שן או כאב ראש.. מפחדת מהכול ורואה את הנורא מכול ולא מצליחה להסתכל מעבר.
לצורך העניין עברתי עקירה כירורגית שכאבה וההחלמה הייתה 3 שבועות וההרגשה הייתה נצחית, זה הרגיש שאני לא אחלים לנצח ושהכאב יישאר שם לתמיד ושאולי יש לי סיבוכים ובגלל זה לוקח זמן החלמה..
כל אלו נוצרו ב-9 השנים האחרונות עקב אותה בעיה בריאותית קשה שהפכה אותי לבלתי נסבלת על עצמי..
הבעיה הבריאותית עדיין קיימת אך לא כבעבר.
מה עליי לעשות על מנת להשתחרר מהכאבים הטראומתיים שחוויתי, משגרת חיי שנהרסה (הייתי כ-9 שנים בבית ללא קשרים חברתיים עקב המוגבלות הפיזית וגם הנפשית שנוצרה).
אני מרגישה כלואה.. ולמרות שהגוף נמצא במצב טוב בהרבה, החשיבה והנפש נמצאים במצב גרוע בהרבה אפילו ממקודם.
איך להשתחרר??
תודה על ההקשבה!

שלום,
שלחתי את בני לטיפול פסיכולוגי בשל קושי והרגשת תקיעות ורצון להבין דברים (לאחר השחרור מהצבא ולאחר הטיול הגדול).
מדובר בבן 24, שלפני הטיפול היו לו רוב הזמן יחסים טובים עם בני המשפחה, למעט ויכוחים פה ושם, התנהג באופן רגיל, אהב את עצמו, היה עם ביטחון עצמי, והרבה הומור.
לאחר מס טיפולים שמתי לב שחל בו שינוי לרעה. כשדובבתי אותו הסביר, שהפסיכולוג אומר שכל מה שהוא חווה זה בגלל הוריו, שלא היינו הורים מספיק טובים.
כשבני סיפר לפסיכולוג על אירועים מסוימים עם אחיו, הפסיכולוג דאג לחזק אותו ולהוציא את אחיו כאשמים.(זאת לפי דבריו). וכל זאת רק מדברים שהוא סיפר מנקודת מבטו הסובייקטיבית.
לאחר מספר חודשים של טיפול, שמנו לב שהביטחון שלו ירד, פחות סומך על עצמו, מאשים את הוריו ואחיו במה שעובר עליו, מתלהם, עונה בבוטות, כעוס רוב הזמן ואומר שהוא שונא אותנו.
בהיותו ילד הוחרם ע"י מס מועט של ילדים, אך אף פעם לא היה בודד, תמיד היה מוקף בחברים רבים שרצו בקרבתו, ולכן הדבר הפריע לו באופן מועט בלבד (לדעתו אפילו לא הפריע כלל). בטיפול נאמר לו שילד מוחרם תמיד ירגיש מוחרם. ולמרות שהבהיר שהוא לא הרגיש כך ולא מרגיש כך, הפסיכולוג התעקש על כך, וכיום הוא מאמין בזה.
כששלחתי אותו לפסיכולוג חשבתי שמטרת הטיפול היא העצמה, נתינת כלים להתמודדות עם אנשים ומצבים, חיזוק האגו, ונתינת כלים לראות את העולם כמקום שטוב ונעים לחיות בו, תוך שימת מראה מול הפנים, על מנת שיוכל להבין את טעויותיו, ילמד ויפיק לקחים לעתיד.- דבר מכל זה לא נעשה. על כל פנים לא נראה שנעשה.
השאלה: האם נבירה בעבר ומציאת אשמים, תוך סכסוך עם בני המשפחה, זה הטיפול המקובל? האם לא משתמשים היום בפסיכולוגיה חיובית והעצמה? האם יש מטפלים שונים עם סוגי טיפול שונים? והשאלה העיקרית: האם בכלל כדאי להמשיך בטיפול הזה, שנראה שגורם לו יותר נזק מתועלת?
בתודה

אני בן 34 ואמא שלי קבעה לי כמה חוקים שרציתי לדעת מה אתם חושבים עליהם :
1. אסור לי לגעת בטלוויזיה של הסלון ובטח לא להקליט בה תוכניות או סרטים בממיר למרות שברור שאח שלי מקליט לי את התוכניות ואחר כך כשאני מריץ את ההקלטה אני גם עושה את הכל בנוכחותו. אמא שלי מפחדת שהממיר , שהאמת גם ככה קצת מקולקל , יתקלקל עוד יותר ובממירים האחרים בבית אין אפשרות להקליט.
2. אסור לי לגעת במחשבון בסלון.
3. אסור לי ולאח שלי להוריד לי ווצאפ למחשב שבחדר שלי , אני רוצה לתת לפלאפון שלי יותר מנוחה במשך היום ולשלוח הודעות ולקרוא הודעות בווצאפ גם דרך המחשב. אמא לא רוצה שגם יהיה ווצאפ במחשב הנייד בסלון ובמחשב בחדר של אח שלי כי אז אני עלול לשבת גם בלילה בווצאפ ולא ללכת לישון. היא גם אמרה לי שהיא מתפללת שהבוס שלי לא יוריד ווצאפ למחשב במשרד כדי שלא אתפתה להיות בווצאפ בזמן העבודה. דרך אגב כמה שעות ביום אתה ממליץ לי להיות בווצאפ ? אחות או רופאה של בית חולים פסיכיאטרי אחד בארץ הציעה לי לא לעבור 10 שעות ביום, אמא שלי לא רוצה שאהייה יותר מ - 4 שעות ולי לא מפריע להיות מהרגע שאני קם מהשינה עד הרגע שאני הולך לישון, אבל כמובן לא בזמן הארוחות, הרחצה, קנייה בבתי עסק ועשיית צרכים...
4. אסור לשלוח הודעות בווצאפ בשבתות לאנשים שלא ברור אם הם שומרים שבת או לא או לכאלה שיש להם ילדים כדי שהם יהיו עם המשפחה שלהם בשבת, וזאת למרות שאני יודע שאסור בארץ להרעיש בין הימים ראשון עד חמישי + שבת בין השעות 14:00 - 16:00 ו- 23:00 - 07:00 וביום שישי אפשר להרעיש גם בין השעות 23:00 עד חצות של יום שבת ואומרים שאם יש מישהו שמטריד מישהו אחר בווצאפ המשטרה מייעצת לו בס"ך הכל לחסום אותו וגם הסנקציה על הפרת השקט היא קנס בלבד ולא מעצר.
5. אסור לצרף אנשים לקבוצות שלי בווצאפ שלא בהסכמתם אלא לשלוח להם הזמנות לקבוצות בלבד.
6. אסור לבגוד בחברה שלי או אם אני אהייה נשוי באשתי.
7. אסור להעלות שאלות לייעוץ באתר הזה ובפורומים אחרים באינטרנט מפחד שיידעו עליי דברים ( בכל זאת, הרי לפעמים חייבים לצרף כתובת מייל לשאלה שעולה בחלק מהאתרים ודרכה ניתן לדעת את שמי, גם אם אני מעלה שאלה בשם בדוי ).
8. עכשיו מתוך שלושת הרמקולים שבמחשב שלי רמקול אחד שלי בלבד פועל והיא אומרת שמספיק שיהיה לי רק רמקול אחד.
9. לא מניחים את הפלאפון על מיטה או ספה כי יכולים בטעות לשבת עליו ולא לשים לב כשהוא איננו למרות שפלאפון יכול להיאבד גם בין מסמכים על השולחן או בכל מקום אחר.
10. בגלל שצלצולי ההתראות בפלאפון משגעים את נהג האוטובוס ויכולות לגרום לתאונה צריך לשבת בסוף האוטובוס או בכלל לסגור את הפלאפון לפחות עם אותו נהג ספציפי.
11. אותו נהג ספציפי מסעיף 2' לא רוצה להסיע אותי בגלל שאני לא יכול ללבוש מסיכה נגד הקורונה ולא מספיק לו אישור מרופא שאני יכול לוותר על המסיכה אלא הוא דורש גם אישור ממשרד הבריאות , לכן מומלץ לי לעלות על אוטובוס בשעה אחרת, בשעה שהוא לא מסיע את האוטובוס, למרות שמדובר בשעת היציאה שלי לעבודה.
12. טוענים את הפלאפון שלי בלילה בחדר השינה של אמא שלי ולא בחדר שלי ולא אחרי השעה 22:00 כי צלצולי ההתראות מהפלאפון או השיחות הקוליות עלולים להעיר את אמא שלי מהשינה וזאת למרות שאני יודע להשתיק התראות ולהניח את הפלאפון במצב שקט.
13. אסור לי לחלק עצות לאנשים באינטרנט יותר מחצי שעה ביום גם אם זה פעם ביום. אמא שלי קוראת לתחביב הזה שלי " שטויות ".
רק לסבר את האוזן, היא בת 62 ויש לה קשיים בחיים, אבל לא קשיים חברתיים, אין לי אבא בתמונה והיא לא בזוגיות כבר

כי אני מסוגל להיות בו כמעט כל היום, מתפתה להיות בו בזמן העבודה, מתכתב בו עם אנשים לא טובים שגם חלקם חוסמים אותי לדעתי לא בגלל דברים רעים שעשיתי , עוסק בו בניהול קבוצות בהתנדבות ובחינם ( שבהם אני קבעתי כללים ונצמד אליהם ומסיר אנשים שלא נוהגים על פיהם תוך נתינת זמן של למשל 10-11 דקות לאנשים שהעלו לקבוצות שלי תמונה או סרטון בנושא אסור אבל גם עוסק בשיווק ופרסום הקבוצות ורודף אפילו אחרי אנשים שאני הסרתי כדי שיחזרו לקבוצות עם או בלי התנצלות כי אני רוצה שהקבוצות שלי יהיו מלאות כי אני רוצה שהרבה אנשים ייהנו מהשירות הזה שלי ) ובהעלאת תמונות וסרטונים ב- 3 נושאים עיקריים : פורנו, בחורות בבגד ים ושירים ( הקישורים שאני מביא מהאינטרנט שאני מעלה לא ניראים בצורה גדולה ולפעמים גם לא עובדים ולכן אני מצלם מהאינטרנט במחשב במצלמה של הפלאפון ומעלה אותם לקבוצה בתור קבצי וידאו ). כמו כן מנהל קבוצות אחרות לפעמים מסירים אותי בגלל " שטויות " שלהם. הפלאפון שלי דרך אגב ישן ויש בו לפעמים בעיות טכניות, הנה לאחרונה הפלאפון שלי נוטה להתחמם לעיתים קרובות והמצלמה בו לעיתים לא פועלת למרות שיתיקיית הקבצים שלי, גלריית התמונות וסל המיחזור של הגלרייה נקיים.

אני בן 34, איבדתי את הבתולין בגיל 28, בין גיל 29 ל-33 לא עשיתי בכלל סקס וכך יצא שעשיתי 16 פעמים בס"ך הכל בחיי סקס - כאשר רק פעם אחת הייתה בלי קונדום ובפעם אחרת לא הספקתי לקיים חדירה כי זיקפת האיבר נפלה כתוצאה ממין אוראלי. לאור כל הנתונים האלה אנשים מייעצים לי לעשות כל יום 3 פעמים ביום סקס כדי להגיע למספר המשגלים שחווה עד כה בן אדם בגילי ואני חושב שהם צודקים - כי זה מאוד דל ומבייש לבן אדם בגילי שהוא שכב רק 16 פעם וההגיון אומר שבן אדם בגילי קיים כבר בערך 6000 התעלסויות. אם על מנת לגשר על הפער אשכב כל יום 3 פעמים זו עדיין לאור הנסיבות תיחשב להתמכרות-אובססיה?

היי שלום שמי אילה מהדרום בת 22 יש לי שאלה ממש מביכה ניסתי לפנות למספר פורמים ולא הצלחתי לקבל מענה אשמח שתעזרו לי בהקדם יש לי קושי ממש משמעותי וזה גורם לי סבל רב בחיי היום יום אני לא מצליחה לעשות קקי בשירותים אני מתאפקת ימים שלמים ולבסוף עושה רק באמבטיה עם זרם מים חזק לטוסיק...עם דלתות נעולות ושאף אחד לא נמצא בבית... כמובן שזה גורם לי כאב ופצעים באזור אבל זה לא עוזר לי לשחרר כרגיל אני סובלת מזה מספר שנים וזה הולך ובאה הסבל הרב שנגרם לי הוא גם סביב חיי הזוגיות שזה מקשה עלי ממש...
קצת רקע גדלתי בבית עם מערכת יחסים מורכבת המוןןןן אלימות פיזית מילולית נפשית ולצערי גם מינית....
קראתי חומר בנושא רק סביב ילדים ובכלל לא מבוגרים אשמח לשמוע האם התופעה קימת גם אצל מבוגרים מה זה אומר לגבי ומה הטיפול לכך?? תודה

1. אני ביקשתי מהאנשים בקבוצות הווצאפ שבהם כמות ההודעות גבוהה מאוד במשך היממה שיפנו אליי בפרטי ויידעו אותי מי קילל אותי או בכלל אם מישהו הזכיר אותי בפרהסייה כי אני לא מצליח לעקוב אחרי כל ההודעות ובטח לא אחרי ההקלטות.
2. יש קבוצות שמתנות את החברות בהן על ידי העלאת תמונות ופרטים כמו גיל, סטטוס, תחביבים, מקום מגורים ועוד... על זה אני בדרך כלל שומר ולו רק מהחשש שיסירו אותי מהקבוצות.
3. יש קבוצות שמאוד חשוב להן שגם יגיעו למפגשים שהם מקיימים במציאות.

מה דעתכם על ההתנהלות שלי בנקודות 1-2 ? והאם אתם לא תגיעו למפגשים ותסתכנו בהסרה מהווצאפ ?

מתי עונים תשובות לשאלות בדרך כלל והאם זה מוצג בפורום או שעונים בפרטי תודה

שלום
אני סובל מהפרעת חרדה מוכללת ואני מרגיש רווחים משניים כלומר כשאני מרגיש שאולי בא לי שהחרדה כן תישאר אולי כי זה אזור הנוחותת שלי וכי אני מקבל אמפתיה מה לעשות נגד זה? תודה רבה