שלום רב, חברה מאוד קרובה בעלת דיכאון עמיד לתרופות התחילה לקבל עכשיו טיפולים מסודרים בקטמין דרך תרסיס אף.
היא לקחה המון תרופות ועדיין לוקחת, שלא עוזרות לה בשום צורה כבר עשור. תרופות מאוד חזקות שלדעתי אין בהם בכלל צורך, היא רוצה גם לדבר עם פסיכיאטר שיוריד אותה מהן וישאיר אותה רק עם הקטמין, אבל על התקשורת ביניהם ארחיב בהמשך.
לפני בערך שנתיים יצא שנהתנסתה בקטמין "רחוב" עם חברים והיא הגיבה לזה לא כמו אף אחד שם, היא חוותה אושר אמיתי ורצון לעשות ולחיות. ומאז ממש השתנו לה החיים וזה היה סם שצרכה על בסיס יומי במינונים נמוכים וככה הצליחה לתפקד ולקבל אפילו הנאה. צרכה את הסם בבית, לא במצבים חברתיים, בשביל להיות מסוגלת לתפקד, כתרופה ראשונה שבאמת עבדה.
כרגע מסורה לטיפול ולא קונה יותר, משתפת פעולה עם הטיפול, אפילו שמאוד קשה לה כי המינון נמוך.
היא מפחדת מאוד להגיד שכבר גילתה את הסם, שהיא יודעת שזה הדבר שמציל אותה, ולכן הטיפול הקלאסי שהיא מקבלת שמיועד לאנשים בלי עבר בסם עוזר, אבל בשיעור מאוד נמוך בינתיים. (היא בטיפול החמישי בערך)
היא עדיין חוזרת להרגיש את הדיכאון כמה שעות או אולי ביממה הספציפית לאחר מתן הטיפול, המינון ההתחלתי לא מספיק לה. היא מקבלת 2 מנות בשבוע.
היא מפחדת לדבר על זה עם הפסכיאטר כי היא חרדה שיפסיקו לה את הטיפול אם תגיד את האמת כי יחשבו שהיא "נרקומנית" שמנסה להשיג סמים מהמדינה (הסם היחיד שצרכה ורכשה זה כאמור קטמין, אחרי שגילתה שהיא יכולה להנות ולעשות דברים רק כשהיא בהשפעתו. מידי פעם גם קנאביס שעוזר ברמה נמוכה) אך מצד שני היא מקבלת מינון שהוא נמוך עבורה ולא עושה את ההשפעה שיכל לעשות וגם עלול לגרום לאבחנה לא נכונה וסיום טיפול. מה היית מציע לה לעשות במצב כזה?
וגם - אני אמרתי לה שמס טיפולים רפואיים משנה משהו במוח לנצח וזה לא יהיה טיפול קבוע, שהמפגשים יספיקו ואחכ השפעת התרופה תשאר והדיכאון יחלוף, ככה הבנתי ממקורות אחרים שקראתי באינטרנט אבל כאן כתוב שזה מיועד לטיפול לכל החיים. מה זה אומר? היא מתה מפחד שיפסיקו לה את הטיפול, שמה שאני אומרת לא נכון.
אם היא תאלץ להשתמש בתרופה דרך המרפאה באופן קבוע ניתן לעשות זאת לתקופה ארוכה יותר ממספר הטיפולים הנקבע מראש, או אפילו על בסיס קבוע שנים? היא מצידה גם אומרת את האמת כשהאחים שואלים אותה על ההשפעה, היא עוזרת אבל נמוכה או לשעות בודדות בלבד, ובגלל שלא יודעים במרפאה את העבר שלה והניסיון ב"סם" אני מפחדת שיחשבו שזאת לא התרופה שמתאימה לה ויפסיקו לה את הטיפול.
אני חושבת שהיא מאוד צריכה לדבר עם הפסיכיאטר ולספר לו הכל, כדי שתוכל גם להתייעץ ולדבר בחופשיות על העניין. היא גם עישנה תקופה ארוכה קנאביס, לכן החרדה הגדולה שתתפס כאחת שרק רוצה סמים, וזה לא המקרה. היא נראית מוזנחת, תסמין של דיכאון, מאוד רזה אבל המראה הכללי נראה "פריקי", בגדים קרועים שיער צבעוני, ועלול ליצור סטיגמה ולחזק את התאוריה. פה הדילמה שנוצרה, זאת ברכה עבורה שקיבלה אישור למשהו רפואי ומפוקח וקבוע, והיא מאוד מפחדת שזה יופסק. לו הטיפול יופסק, היא תחזור בוודאות לקנות את הסם בצורה לא חוקית ולא בטוחה מבחינה כימיקלית, כי אין לה דרך לחיות בלי זה.
אני גרה איתה ורואה את ההבדלים ביום של טיפול בקטמין ובימים שלא וההבדלים עצומים, לא ייאמן! (גם כשקנתה בצורה לא חוקית לפני האישור בטיפול) מלשכב במיטה ימים שלמים בדיכאון, חוסר אכילה, לא מסוגלת להתקלח שלא לדבר על לנהל את החיים בעצמה, נעזרת בהוריה ביטוח לאומי וסל שיקום ובוכה המון. ואז אחרי טיפול להיות יכולה לצאת מהב
ד"ר אסנת רזיאל
