האם בדיקות עם קרינה באמת גורמות סרטן?

לאחרונה התפרסמו בכלי תקשורת שונים כתבות שהזהירו מפני כמות הקרינה שנפלטת בעת בדיקות רפואיות שגרתיות - קרינה שגורמת להתפתחות מחלת הסרטן. אצל הנבדקים

הפרסומים התבססו על נייר עמדה שהפיץ ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות, ד"ר חזי לוי, בקרב כל רופאי בתי החולים וקופות החולים.

נייר העמדה גרס כי על רופאים לשקול היטב אם לשלוח מטופלים לבדיקות שכרוכות בפליטת קרינה מיננת, מאחר וקרינה זו עשויה לגרום להתפתחות גידולי סרטן.

בעקבות פרסום המסמך, שחובר במועצה הלאומית למניעת מחלות לב וכלי דם, מפרסם היום (ב') האיגוד הקרדיולוגי מסמך הבהרה, במטרה להעמיד את הדברים על דיוקם, לאחר שלטענתו "הדברים נכתבו בכלי התקשורת בצורה גורפת ולעתים לא מדוייקת".

חשיפה לקרינה מייננת. החשיפה לקרינה מייננת אינה נובעת רק מבדיקות רפואיות, כפי שניתן היה להניח מהכתבות בעיתונות.

יש לדעת שקיימת ביקום קרינת רקע מייננת שכולנו חשופים אליה המוערכת ברמה של כ-mSv 3 לשנה (בבדיקת ממוגרפיה, לשם השוואה, מדובר ב-mSv 0.13).

שעור הקרינה עולה פי 2-5 עם עליה בגובה מעל פני הים. כך למשל, החשיפה לקרינה במהלך טיסה לארה"ב שווה לזו המתקבלת משני צילומי רנטגן. אף על פי כן, לא הוכחה מעולם עליה בשכיחות הסרטן כתוצאה משיעורי קרינה אלו.

למידע נוסף על מחלות לב, היכנסו לפורומים:
פורום קרדיולוגיה - רפואת לב
פורום סרטן
פורום שיקום לב
פורום שומנים בדם, מחלות לב
פורום צינתור, צינתור לב, צינתורים
פורום בדיקות רפואיות

לסיכון בהיארעות סרטן קיימות סיבות רבות מלבד קרינה מייננת כגון עישון, תרופות הורמונליות, קרינת שמש, חומרים מזהמים במים ובאוויר, רדיקלים חופשיים במזון ועוד.

בדיקות רפואיות רבות, בכל תחומי הרפואה, כרוכות ברמות שונות של קרינה, כולל בדיקות רדיולוגיות (צילומי רנטגן, CT, שיקוף, צינתור) ובדיקות גרעיניות (מיפוי תוך שימוש בחומרים רדיואקטיביים).

בדיקות אלו מבוצעות עשרות בשנים, ועד כה לא דווחו מעולם נתונים באשר לעליה בשכיחות הסרטן הקשורה בבדיקות רפואיות אלה.

ההשוואה שפורסמה בעיתונות לגבי כמות הקרינה בין הבדיקות השונות איננה מדוייקת, מפני שקשה להשוות בצורה טובה בין חשיפה לקרינה תוך גופית (כמו לאחר הזרקת חומר רדיואקטיבי לגוף) לבין קרינה ממקור חוץ גופי (כמו בצנתור או ב-CT).

חשוב להדגיש כי הנתונים שהוצגו בכתבות בעיתונות אודות הסיכון לפתח גידולים ממאירים במהלך החיים הינם השערה בלבד ואינם מבוססים על מעקב בפועל אחר נבדקים שעברו בדיקות הכרוכות בקרינה.

כמובן, אין להמעיט בחשיבות של מיזעור סך כמות הקרינה שאדם מקבל בחייו מבדיקות שונות, ולכן יש חשיבות רבה לביצוע הבדיקות על פי ההנחיות המקובלות ועל פי שיקולים של סיכון תועלת, כפי שמקובל בכל פרוצדורה ברפואה.

בשום מקרה ברפואה לא קיימת הנחיה של הימנעות מביצוע בדיקת הדמייה רק בגלל שהיא כרוכה בקרינה. לא ידועה גם רמת סף שמעליה קיים סיכון ללקות בסרטן.

הכלל המנחה במתן קרינה הוא ALARA (כלומר As Low As Readily Achievble) - הכוונה היא שיש להפחית את החשיפה לקרינה למינימום המאפשר את ביצוע הבדיקה ,וקבלת תוצאות משמעותיות. יש לשים לב גם לסך כמות הבדיקות המבוצעות בחולה נתון, תוך התחשבות במין וגיל של הנבדק.

בשנים האחרונות התפתחו טכנולוגיות נוספות כמו CT קרדיאלי ו-PET CT, שלכל אחת מהן חשיבות ניכרת באיבחון וטיפול.

הבדיקות הקרדיולוגיות הכרוכות בקרינה, כמו צינתור ומיפוי לב עשויות להציל חיי אדם. לכן, השאלה שיש לדון בה איננה כמות הקרינה, אלא היחס בין הסיכון והתועלת שבכל בדיקה.

במילים אחרות, יש לקחת בחשבון האם אי ביצוע בדיקה אבחנתית קרדיולוגית לא מסכן יותר את הנבדק מאשר ביצועה, רק בגלל תוספת קרינה.

עוד על מחלות לב:
אלכוהול לנשים - יותר מדי זה מסוכן ללב
פרפור בלב, הפרעות קצב לב - שאלות ותשובות
וידאו: מה לעשות בעת התקף לב
בדיקת מאמץ - למנוע מחלות לב
אי ספיקת לב - מה צופן לנו העתיד?

מיפויי לב וקרינה. מיפויי זרימת הדם של שריר הלב, בשילוב עם בדיקות מאמץ לאיבחון אי ספיקה כלילית, מבוצעת ע"י תליום (חומר הדומה לאשלגן) מזה 30 שנה וע"י חומרים מסומני טכנציום מזה כ-15 שנה. לכל אחד מהחומרים יש יתרונות וחסרונות ייחודיים לו.

למיפויי הלב חשיבות מכרעת באיבחון, טיפול והערכת במחלה כלילית או חשד למחלה כזו. בדיקות אלו הביאו ומביאות להצלת חיים ומניעת אוטם שריר הלב ואף תמותה קרדיאלית, כפי שהוכח בעבודות מחקר רבות.

למרות שבחלק מהחולים ניתן לבצע בדיקות תחליפיות למיפוי הלב (מבחן מאמץ, אקו במאמץ) הרי שבדיקות אלה אינן מתאימות לכל חולה ולא תמיד מספקות את המידע אותו ניתן לקבל במיפוי. מרבית החולים העוברים מיפויי לב הינם מבוגרים.

ראוי לציין שנשים צעירות מתחת לגיל 40 וילדים (שהיא האוכלוסייה הרגישה לקרינה) הם מחוץ לתחום מיפיי לב במאמץ, למעט מקרים בודדים ובהתוויות מיוחדות.

כמות הקרינה שמקבל החולה ממיפוי תליום הוא כפול מטכנציום, אך היות ולכל אחד מהחומרים יש ייחודיות משלו, הבחירה בין מיפוי עם תליום לבין מיפוי עם חומרים מסומני טכנציום צריכה להיות מותאמת לנבדק.

בדרך כלל, יש העדפה לשימוש בתליום באוכלוסיה המבוגרת, המאפשר קיצור משמעותי בזמן ההמתנה בין שלב המאמץ למיפוי, וכן במקרים של הערכת חיות שריר הלב. השימוש עם חומרים מסומני טכנציום עדיף לאנשים בעלי עודף משקל ניכר.

בסיכום: אין כוונתנו בנאמר לעיל להמעיט בחשיבות השימוש בקרינה בבדיקות רפואיות. הדברים נאמרו על מנת לשים בפרופורציות נכונות את כל מה שניכתב בנושא הקרינה.

בדיקות הקרינה בקרדיולוגיה, כמו גם בתחומי רפואה רבים אחרים, הן בדיקות חיוניות למניעת סבל ואף תמותה ומעולם לא הוכח במישרין שהן גורמות לסרטן.

ביצוע בדיקות אלה בצורה מושכלת תוך התחשבות פרטנית ביחס של סיכון תועלת היא הדרך הטובה ביותר לקבל את המידע החשוב המושג מבדיקות אלה תוך שמירה על בטיחות החולה.

המידע באדיבות האיגוד הקרידולוגי

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר