למורן

הי,
אולי את לא מרגישה חזקה כעת מפני שאת עסוקה בהרס, אבל וקושי, אך מי שחווה רגשות כ"כ חזקים ולא מתפרק מבפנים חייב להיות אדם חזק עם יסודות יציבים.
אני רואה את החוזק שלך בכך שגם כשאת נופלת את חושבת על איך לצאת והמשאלה שלך היא לעלות מעל זה ולקדם את עצמך.
אני רואה את החוזק שלך גם ביוזמה שלך. מי שחלש לא פונה לעזרה, לא יוצר הזדמנויות לקבל תמיכה.
העובדה שאנשים נוספים אומרים לך שאת חזקה ממש לא מפתיעה אותי. אני בטוחה שעם הזמן את תצליחי לעשות את השינוי המיוחל!

מורן

תודה על המילים החמות והמעצימות שלך. אני מעריכה זאת מאוד!
אבל עדיין בתוכי אני כן מרגישה אדם מפורק, אדם שסוחב איתו מסע כבד מאוד ביחסים עם ההורים ובייחוד עם אמא שלי, עם מערכות וארגוני עבודה. כואב לי שבעלי מגיע לפריחתו ואני מגיע לנבילה עם עצמי. הוא תומך ומבין אבל רוצה שיראה משהו אחר בי שאני אתעלה מעליו.

אני רוצה אחרי החגים לשים את הקטן שלי בפעוטון ולהתחיל לטפל בעצמי בספורט, הרזיה, חיפוש מקורות פרנסה והעלאת הבטחון העצמי שלי. חשבתי ללכת ללמוד בסמינר הסבה לגננות. אבל זה כרוך בהרבה כסף . הרצון להיות גננת מחלחל בי חזק. שם המקום עם האופטימיות והשמחה והיצירה. אבל אני כל כך מפחדת שמשרד החינוך יסגור בפני את הדלת ואני לא אצליח ואז למה ללמוד בכלל. וגם גיל 40 כבר בפתח. אני מפחדת ממנו.

מאחלת לך ולשותפתך בפורום חתימה טובה שתמשיכו ותעצימו נשים ותראו להן שיש אור בקצה המנהרה.
אוהבת אותכן

כשאני קוראת את ההודעה האחרונה שכתבתי אני מבינה שאני מעייפת אותכם בפסימיות שלי וגם את עצמי. אני צריכה לטפל בנפש שלי, להחזיר לעצמי את הכוחות והאמונה שאני יכולה ועם זה לחפש את הדרך להצלחה.
תודה על ההקשבה בכל אופן!
גמר חתימה טובה לכולן

שלום לך,
את לא מעייפת אותנו... את כנראה הגעת לזמן שאת מוכנה לפעול. מזל טוב, הגעת לשלב העשייה. כמו שכתבתי בעבר- שלב אחרי שלב כאשר כל שלב ייתן את הכוחות לשלב הבא.
אגב, כ"כ הרבה אנשים עושים הסבה מקצועית בגילאים מתקדמים, מדוע לא בעצם? האם משרד החינוך היא המסגרת היחידה? עם אהבה כזו גדולה לתחום אני בטוחה שתצליחי מאוד גם בתחום הפרטי!!!

בהצלחה! שנה טובה עם התחלות טובות ונקיות.

מורן

ראשית, אני חייבת לציין שאת כזו מקסימה ומעצימה מורן יקרה. תודה!!!
מאז שכתבתי כאן לאחרונה היו לי שיחות עם מס' אנשים שגרמו לי לחשוב על חזרה להוראה בבית ספר מה שעד עכשיו לא היה בא בחשבון מבחינתי. הרי לשם יש לי תעודה וניסיון. מאז שעזבתי את המערכת חלו שינויים רבים חלקם לטובת המורים. ובי יש את הרצון לעשות תיקון לעוול שנעשה לי.
עם זאת הרצון להיות גננת מבטא בי את הרצון לעשות שינוי, לפתח את עצמי לעוד כיוונים ולהפגש עם עולם אחר רך ומרגש.
להצליח בפרטי למה את מתכוונת יש כמה אפשרויות-
1. לעבוד כגננת שכירה בגן פרטי עם משכורת ותנאים לא נאותים אלא אם כן אפול על יחידי סגולה.
2. לפתוח גן פרטי- נשמע כמו חלום. הדרך ארוכה ורצופה בהשקעת כספים ומשאבים נפשיים שאין לי אותם כרגע.
3. לעבוד בגנים של משרד החינוך- לקבל תנאים וקביעות עם הזמן זה מה שאני רוצה. אבל מפחדת שזה לא יעבוד.

זה מה שהיה לי שעזבתי את עבודתי כמורה בבית הספר. גיליתי על דרך חדשה לעבוד באופן פרטי. הקמתי לי מרכז לחוגים ושעורים פרטיים בביתי שדי הצליח אבל מאז ההריון הראשון זה התחיל אט אט להתפרק עד שנותרתי ללא פרנסה בכלל. בדרך הזו גיליתי כמה כיף להיות עצמאית וכמה אפשר להרוויח. אך גם כמה זה מתיש לעשות הכל לבד ללא גיבוי וללא השתייכות למסגרת. לצערי, במסגרת כזו הפרנסה לא קבועה ותלוי ברצונם של האנשים לבוא ובזמינות שלך לקבל אותם.כיום מאוד קשה לי לבנות את זה מחדש מאחר ורוב העבודה מתבצעת אחר הצהריים ואני רוצה בשעות האילו להיות עם הילדים שלי שחוזרים מהמסגרות של הבוקר. באותה תקופה שהתחלתי בפרויקט הזה צללתי גם לעולם טיפולי הפריון שגזל ממני כוחות וזמן.

לפי דעתי, ישנם משתנים רבים שמשפיעים עליי בבחירת הכיוון והאמונה שאפשר להצליח-
1. זה היחסים עם אמא שלי.
2. זו הבדידות שאני חוות יומיום שעה שעה.
3. חוויות העבר.
4. התמודדות עם משקל יתר ורצון להרזות.
5. הבאת ילדים בגיל מאוחר יותר וכל ההשלכות שיש לזה.
6. דילמות בזוגיות.

לגבי הגיל, כתבת שהרבה אנשים עושים שינויים בגיל מאוחר אז למה לא-
אני מאמינה שרוב האנשים בשנות הארבעים ויותר לחייהם שעושים שינוי לא מתמודדים בגיל הזה עם גידול ילדים קטנים ורצון לעוד היריון. מה שמקשה עוד יותר. בנוסף, ישנם מקומות עבודה שסוגרים את הדלת לאנשים בגיל ארבעים פלוס.

אני כל כך מבולבלת, עייפה נפשית ופיזית. רוצה לעשות שינוי אך הוא לא פשוט עבורי. הוצע לי הרבה פעמים לעבור תהליך של אימון או טיפול ונראה לי שהיום אני מאוד זקוקה לו. אך גם פה לא קלה הדרך. אחרי החגים תהיה אזכרה של חודש לאבי ותתחיל תקופה חדשה ורבעון אחרון לקראת גיל ארבעים זה הזמן שלי להתחיל בשינוי אבל קודם כל לתת לעצמי זמן לקלוט את כל הדברים שעברתי.
השתפכתי כאן המון. תודה על ההקשבה, התמיכה והייעוץ.
מקווה לבוא לפה לאחר תקופת מה בשנות הארבעים ולספר כמה הם יפים וכמה אני פורחת וכמה אפשרי לעשות שינויים ולצמוח.

שלום לך, אני מודה לך על המילים החמות!!!
באמת עברת הרבה, כשאני מסתכלת בין דבריך אני מרגישה שאולי את מחפשת יציבות-יותר מהכל.
קשה מאוד לייעץ ולתת כיוון דרך הפורום.
אני רוצה לציין בפנייך (אצל חלק מהאנשים- ואולי גם אצלך) שהמשפחה שלנו הקטנה (והילדים בפרט) היא זו שנותנת לנו את המנוע החזק שנקרא הנעה. מתוכה אנחנו צומחים, מקבלים כוחות וחיזוקים ובשבילה אנחנו רוצים להתקדם. אני מרגישה מדבריך, ובאינטואיציה שלי (פחות ממשהו מוגדר שכתבת) שאולי זה הזמן שלך להשקיע במקום הזה- בזוגיות, בתינוק, בהריון הבא. שאולי זה הזמן עבורך להתייצב בתחום התעסוקה. שיהיה תחום אחד יציב שגם יתן לך סיפוק, חברה ותחושה שאת תורמת. שיהיה לך סיבה נוספת לקום בבוקר.
ואני רוצה לציין עוד כי גם בגיל חמישים ושישים תוכלי לפתוח עסק פרטי משגשג. אל תשימי משקל כה רב על הגיל.

בהצלחה!
תמשיכי להיות בקשר
מורן