מרגישה סחוטה,עייפה ומותשת

אני יודעת שאולי הכותרת מרמזת על מישהי מבוגרת שמאסה בדבר כלשהו בחייה אבל אני בסה"כ בת 25. אני מרגישה כך כי לאורך השנים, משנותיי המוקדמות בתיכון ועד השנים של אחרי הצבא (כלומר עד עכשיו) ספגתי ביקורות מעליבות ופוגעות בקשר למראה החיצוני שלי. אני חושבת שאין מישהי בעולם שחוותה כ"כ הרבה הערות פוגעות ועוקצניות כמוני. ותבינו שאינני בחורה מלאה או שמנה ואף פעם לא הייתי,אלא פשוט לא יפה וזה כל חטאי. יכול להיות שאם מסביבי חברותיי היו ממוצעות לא הייתי עושה מזה עניין אבל אני מרגישה שכולן עם השנים התייפו ונעשו נשים כאלה חזקות ובעלות בטחון ואני נשארתי באותו מקום,במקום של המכוערת,הכנועה,חסרת הבטחון ובעיקר האומללה. יש לי חברה שהיתה כ"כ חסרת בטחון שהיא בקושי היתה מוציאה מילה מהפה והיום היא דעתנית ובטוחה בעצמה כמו שאף פעם לא היתה וקשה לי להודות בזה אבל אני מקנאה בה נורא.

אני יודעת שזה נשמע שאני מרחמת על עצמי אבל תאמינו שעברתי את השלב הזה,אני פשוט עייפתי. עייפתי מכל המלחמה הזאת כדי להראות כמו שהחברה מצפה מאיתנו להראות. נמאס לי מהגברים שחושבים שללעוג לאישה זה מצחיק או לחילופין נשים שדורכות על חברותיהן כי זה הדבר היחיד שמעלה להן את הביטחון. העפתי לכל הרוחות את ה"חברות" האלה מחיי ועדיין אני מרגישה שהנזק כבר נעשה, שאי אפשר לעלות מפה. אני לא עובדת כבר שנה ואני פוחדת מדיבור עם כל בן אדם,אפילו אם מדובר בשליח של פיצה או בלענות לטלפון, אני כבר לא בטוחה בעצמי עד כדי כך שאני לא מצליחה להתנהל מול אנשים בטבעיות.אפילו אנשים שאני מכירה.
תמיד חוששת שהמחשבה הבאה שתעלה להם זה כמה שאני מכוערת. אני רוצה להיות אישה חזקה,אחת כזאת שלא פוחדת להגיד מה שיש לה גם אם הסביבה חושבת אחרת. אני רוצה להיות עצמאית, שתהיה לי אפשרות לעזור לאחרים, אני רוצה לעבוד,להרוויח כסף שיהיה שלי ורק שלי,מבלי לבקש עזרה מאחיי הגדולים,שאני אדע שהרווחתי אותו בעצמי. אני רוצה לבנות לעצמי חיים טובים ואולי אפילו להכיר בחור חמוד. אני רוצה שההורים שלי יהיו מאושרים ובעיקר שלווים ולא מודאגים ממני. אני רוצה להוות דוגמא לאחים שלי,שיהיו גאים בי. אני רוצה את כל הדברים האלה אבל לצערי אני לא מצליחה לראות את זה קורה.ועוד חמש שנים אני אהיה בת 30 והזמן יעבור ויעבור מהר.אני לא רוצה להתחיל להתעורר אז.אני רוצה עכשיו אבל איך עושים את זה? איך אני אוספת כוחות ויוצאת החוצה לעולם הלא כ"כ ורוד שיש בחוץ? איך אני גורמת לעצמי להיות חסינה לאותם אנשים חסרי טאקט? אני מצטערת שזה כ"כ ארוך אבל ממש חייבת עידוד...