שאלה פתוחה

הי גילית,
את נוהגת לערוך צעדות והבחור "שלך" יושב על הברזלים, לא לצורכי מחקר אלא סתם בכדי להעביר את הזמן.,הוא ודאי צופה בהמון נערות ובחורות עוברות ושבות ובכל זאת זכר אותך, פנה אלייך, די מחמיא. לא שוחחתם שיחה מעמיקה,ההכרות היא שטחית ולא בהכרח מובילה לשלב הבא,מדוע את חשה כקורבן? נהפוכו הרשמת אותו,הוא זכר את פנייך וזה בעצם כל מה שהיה,אולי פגישות נוספות יגרמו לכם לרצות להדק את הקשר ואולי תמשיכו רק לומר שלום ולחייך,וגם זה נחמד.

הי גלית,
אני ממש מבינה את תחושת הקורבן וההשפלה כאשר את כבר מחכה לגבר והוא לא מגיע או לא מתקשר או נסוג ולא ברור לך מדוע. זה אכן נשמע כאילו "משחקים" איתך.
את מאוד רוצה ומצפה וכל פעם מתאכזבת.
אני מרגישה שיש פה משהו שכדאי להבין כי כנראה זה לא קורה לך סתם, זה נשמע מגמתי... את לא חייבת לענות אבל אם כן אשמח לנסות לעזור:

האם את יכולה להסביר מדוע זה קורה לך?
מורן

היי,
תודה על התגובה.

אכן יש מגמתיות באינטרקציה שלי עם גברים.
אני מאמינה שב- 99 אחוזים מן המקרים אנחנו אלה שעושות את הצעד הראשון כלפי גברים באמצעות שפת הגוף שלנו (בעיקר קשר עין), הם קוראים את הסימן וניגשים אלינו. בררגע שיצרתי קשר עין במודע או שלא במודע( אני כבר לא יודעת )עם אותו בחור. הוא דיבר איתי. כלומר, אני בחרתי אותו ואת שאר הגברים בחיי שנהגו בי כך.
אני אדם שקול ובורר מילים. לעולם לא אקבע פגישה עם מישהו במקום לא ידוע ובזמן לא מוגדר ובטח כשאני חושבת שהוא אינו מתאים לי, כפי שעשה אותו בחור(לא מצליחה לקרוא את המעשים האלה של גברים).
יכול להיות שזו השתקפות לא ברורה של עצמי או של משהו שחוויתי בעבר הרחוק ואני לא זוכרת.
אינני יודעת איזה אלמנט אני צריכה לשנות אצלי(והיכן להתחיל) כדי להפסיק את תחושת הההשפלה והקורבנות ובעצם חוסר ההגיון בכך שמישהו ניגש אליי ומנסה ל"צוד" אותי. אני מביעה הסכמה ונכונות, והוא נעלם.משאיר אותי המומה.

הי,
אני חושבת שיתכן שיש כאן שני תהליכים שאולי קשורים אחד לשני ואולי הם אותו תהליך בעצם, אך יש צורך לבדוק אותם.
הראשון: התחושה שלך של קורבן מושפל שהיא, אני מאמינה, קשורה לחוויה פנימית עמוקה ואני משערת (ואם אני טועה אז אני מתנצלת) שאת חשה כך לא רק בסיטואציות מול גברים אלא אולי בעוד מצבים ומערכות יחסים, האם אני צודקת?
השני: המגמה, שאת זיהית, באינטראקציה מול גברים, אשר לפיה את נוטה לחוש אכזבה, תסכול, הלם, אולי בעקבות "נבואה המגשימה את עצמה". וכנראה שבעקבות תחושות אלו, עולה גם תחושת הקורבן וההשפלה.
אני לא בטוחה שאת צודקת בכך שאת טוענת כי את ממלאת את התפקיד המרכזי "במשיכת" אותם גברים. אני נוטה להאמין שזו דינמיקה שנוצרת בין שניים ולא רק האחריות שלך, גם אם היא לא מודעת.

מורן

גילית יקרה,

אם תחושת הקורבנות והפסיביות אינה דבר המאפיין את חייך,נראה שאת מעניקה חשיבות רבה לאירוע או כמה אירועים בודדים אשר אינם מרמזים על הכלל.

זה נעים שגבר "מתחיל" עמך ומאכזב כאשר מסתבר שהוא לא התכוון להמשיך, מדוע זה קורה?מסיבות רבות שאינן קשורות אלייך ואכן זה מאכזב לגלות שהבחור אינו ממשיך את הקשר, באם את מעוניינת בו ואפילו אםלאו. הדבר מעורר מגוון תחושות לא נעימות והדבר הוא בהחלט נורמלי ,טבעי ואירע לכל אחת מאתנו, אם זה המקרה, לא הייתי מסיקה מכך מסקנות גורפות לגבי אשיותך ואופן התנהלותך עם גברים.
מקווה שעזרתי.
אביטל ברוב שטרית