העצמה מתוך הקושי

שלום הילה,
נשמע שאהבתך והקשר שאת יוצרת עם בני זוג סיפק עד היום צורך של "מילוי הספל" ועל כן את בונה את עולמך סביבם, כאשר לבסוף את ריקה מתוכן ובני הזוג חווים אותך תלותית וחלשה, וגם את.
אני רוצה לחזק אותך על ההחלטה הנפלאה שקיבלת. אכן, ללא קשר לבן הזוג שלך עליך לשאוף כל העת "למלא את הספל שלך בתוכן". כאשר תסיימי את התהליך את תחושי מועצמת ומלאה ללא קשר לאנשים הסובבים אותך מפני שה"עצמי" שלך יהיה חזק ויציב.
את המסע הזה את תצטרכי לעבור בלעדיו, לא מפני שהוא אינו שותף אמיתי, אלא מפני שזהו מסע של האדם בינו לבין עצמו. מסע של גדילה מתוך התכנסות פנימה.
נשמע שהוא אוהב אותך מאוד ושיש לכם קשר חזק. כנראה שהוא זקוק לזמן, אל תתני לכך להבהיל או לשתק אותך. אני מבינה אותך, שאת זקוקה לסלע איתן, לנמל מבטחים, במיוחד לאור הנטייתך לתלותיות. תהיי רגועה, את תתחזקי בהדרגה.

בהצלחה!
מורן

היי מורן, תודה על תשומת הלב.אני עם עצמי מוכנה לעבור את המסע הזה גם לבד, אבל אין לנו כרגע רצון להיפרד.כאשר הוא אמר שהוא זקוק לזמן הוא לא דיבר על פרידה, הוא רוצה להמשיך להיות איתי למרות הבלבול שנוצר. אני לא יודעת אם זה שלב מתקדם שיוביל לפרידה אבל אני סומכת עליו שאם הוא עדיין מראה אהבה, גם אם טיפה מרוחקת ושונה, הוא רוצה להתמודד על זה.הוא קרא לזה ״המבחן שלנו״ וקצת קשה לי לא להסתכל על זה כהמבחן שלי האישי. אני לא רוצה שבזמן הקרוב הוא רק ישב ויבחן אותי בלי להתאמץ גם בעצמו. ולמרות זאת, הוא ביקש ממני לא להסיק מסקנות ואמר שהוא אוהב אותי. אני מאוד רוצה לראות את זה כאישור רישמי להיות מה שבא לי וכרגע להזיז את הזרקור מהקשר שלנו אל החלום האישי שלי.אבל בואי לא נדבר עליו. בואי לא נדבר על הקשר. בואי נדבר עליי. כבר סיפרתי כמה קשה לי להבין באמת מה החלום שלי? לא סתם פניתי לפורום הזה, העצמה נשית, כי זה בדיוק מה שחסר לי. צמיחה, ודווקא עכשיו כשנקודת התורפה שלי, המקום הכי רגיש אצלי, כל כך מעורער.בא לי שהוא יתאהב בי מחדש אבל יותר מכל, בא לי להתאהב בעצמי מחדש. למצוא בדיוק את אותם הדברים שימלאו לי את הספל כמו שהוא מילא עד היום.אני מרגישה שאני חייבת את זה ודווקא עכשיו. ממש לפרק לגורמים את כל מה שיש בו או בקשרים בכלל שגורם לי כל כך להתמסר ולנסות למצוא לזה מקבילים בצורה של עשייה, למידה, פריצת גבולות במקומות אחרים. וקשה לי. אפילו מאוד. אבל יש לי רצון שבא בגלים אחרי כל פעם שזולגות קצת דמעות על מר גורלי. אז אני לא מתייאשת.