צחוק הגורל

זו הייתה הודעתי כאן לפני שנתיים
קשה לי לכתוב ולתאר את מה שאני מרגישה. אני פשוט מתביישת במחשבות שלי ובחוסר העשייה שלי ובדכאונות שלי שקמים כל פעם מחדש. לרגע אני מרגישה חזקה ופורצת דרך ולרגע אני מרגישה שהכל אבוד ומגעיל.
קשה לי מאוד עם העובדה שביום הולדת הבא אחגוג 40 מרגיש לי נורא ואיום- קמטוטים שמתחילים, לא ירצו אותי בעבודה, אהיה אמא מבוגרת לילדים שלי.
כל מה שכתבתי נשמע כמו בכי אחד גדול אבל לא זו לא המטרה. אני רוצה לקום על הרגליים ולסדר את החיים שלי וקשה לי קשה לי מאוד.
תודה על ההקשבה!


היום לקראת יום הולדת 42 לא השגתי כלום ונשארתי עם אותם מחשבות מטופשות ואף גרוע יותר. כולם התקדמו מסביב ואני נשארתי מאחורי. כנראה שתכלית חיי היא רק לבכות ולא לעשות וככה מתמצים החיים ואני צופה בהם. אף פעם לא ראיתי את עצמי כותבת דברים טובים לגבי העתיד. זו אני שרציתי להיות גננת או לחזור להיות מורה. בסוף הבת שלי הלכה לבית ספר והביאה עליי דברים לא טובים.