חושבים

מה זה להיות באר שבעית?

להיות באר שבעית זה לחיות בבועה, אין כאן תרבות, הצגות, מוזיאונים תערוכות, אני מרגישה שאני מפסידה המון. רציתי להרשם לקורס לתקשורת בין אישית, או להתפתחות אישית ואין כאן דבר כזה!!

כולם מכירים את כולם, אני רואה את אותם אנשים כל הזמן. כלומר, גם אם רציתי להניח את תקופת התיכון מאחורי, את התקופה, את האנשים, אני לא יכולה, כי אני רואה את אותם אנשים שאיתם הייתי, כל הזמן. אני מרגישה כמו אוגר בכלוב שמסתובב סביב עצמו בגלגל מפלסטיק.

מה זה אומר עלי?

היותי בארשבעית אומר שאומנם אני אנטילגנטית אבל אני חושבת שהייתי יכולה להתפתח הרבה יותר מבחינת תחומי עניין רק אם הייתה לי את האופציה.
אם הייתי מכירה אנשים מעניינים יותר, אם הייתי חשופה לתחומי עניין נרחבים יותר, כמו אמנות, מוסיקה, טיולים. אנשים מעניינים.
יצאתי עם סטודנט שהכרתי, סטודנט זר הוא סיפר לי שיחה שהייתה לו עלי עם חבר שלו שאמר שאני בחורה ממוצעת, בתגובה לחברו אמר שאני יותר חכמה מרוב הבנות שהוא מכיר פשוט אני חיה במקום שלא נתן לי הזדמנות להתפתח.

איזו בת זוג אני עם עצמי?

זו אחת השאלות הקשות.

אני לא יודעת איך להיות רגועה.

אני חרדתית.

לא טוב לי עם העובדה שאני לבד.

למרות שאני עושה המון לבד. אני יוצאת לקולנוע, לטיולים בחו"ל, למסיבות, לפאבים, ואני עושה את זה לבד, אני נהנית לצאת לקולנוע לבד. אבל לצאת לכל השאר לבד זה קצת פחות חביב עלי. למשל לצאת לטיול לחו"ל לבד.. זה לא הכי כיף אבל אני עושה את זה בכל זאת.

מה אני רוצה להעניק לבן זוגי?

אני רוצה להעניק לו אהבה. אני רוצה שיהיה לו כיף ומעניין.

וואו- לא ידעתי שיהיה לי קשה לענות על זה, אני לא רגילה לחשוב על זה....

אני מניחה שאני רוצה לתמוך בו. קשה לי להגיד את זה.

לתת זה אומר לקחת את הסיכון להפגע, נכון? זה אומר לבטוח במשהו?...

אני צריכה שיראה לי קודם שהוא אוהב ורק אח"כ אני אוכל לתת.



מה אני רוצה לקבל?

אני רוצה לקבל אהבה, תמיכה, אני רוצה לצחוק איתו, להנות איתו, לצאת המון לטיולים, לצמוח ולהתפתח ביחד, חשוב שיהיה בחור שרוצה להתפתח וללמוד שרוצה לצמוח ושישאף תמיד למעלה.
שיהיה ערכי.

מה זה אומר שאני לא סטודנטית?
מבחינתי זה מאוד עצוב.
לדוגמה. אני יוצאת לאותו פאב סטודנטיאלי כבר 4-5 שנים. לאחרונה אני פשוט לא מכירה אף אחד בפאב, וזאת שבעבר הייתי מכירה כמעט את כולם. מה שעצוב בזה הוא שאותם אנשים אותם הכרתי לא שם כי הם סיימו את התואר ועזבו את באר שבע. והעצוב הוא שאני עדיין תקועה במקום.

אמנם היו לי דברים איתם התמודדתי במהלך הזמן, רובם קשורים לעניין חברתי, חרדה חברתית, היותי לבד, הערכה עצמית.

עדיין לא הגעתי לפתרון. אבל אני יכולה להגיד שההערכה העצמית השתפרה אם כי לא לגמרי.