פמיניזם מזויף

את מתארת מצב עגום של חלק מהנשים והגברים בישראל ובעולם ומביעה את תסכולך הרב מהמצב. אכן מצב אי השוויון בשוק הוא מצב מתסכל. נשים עדיין תופשות חלק קטן משוק העבודה, בהשוואה לגודלנו באוכלוסייה, משכורתנו נמוכה באופן יחסי לאלו של גברים, יש לנו קושי להתברג לעמדות מפתח בקלות ואיננו חלק אינטגרלי מניהול המדינה (ראי את אחוז ההצבעה לקולט אביטל...). יותר מכך, במציאות של היום עדיין מעריכים יותר את העבודה הציבורית כלומר היציאה לפרנס מאשר את העבודה בתחום הפרטי- כלומר את גידול הילדים טיפוח הבית והזוגיות ועוד.

דינה יקרה, קריאת המצב שלך נכונה ולכן יש הרבה מאוד עבודה לפנינו כנשים עצמאיות, משכילות, קרייריסטיות, אמהות ובנות זוג. הפמיניזם היא תנועה החותרת לשוויון הזדמנויות בין המינים. זוהי תנועה שמאמינה כי לכול מין איכויות שונות שאינן שונות אלו מאלו באופן היררכי. את צודקת כי לכול אחת מאיתנו הבחירה שלה לחיות את החיים ושבחירותיהן של הנשים הללו איננה בחירתך. הדבר לא מעיד על כשלון הפמיניזם או על כשלון חברתי, אלא על בחירה אחרת.

לפני סיום הייתי רוצה לאשר את שורתך הראשונה "פתיחת הדלתות"- על אף כל מה שכתבתי, יש שינוי שאין להתעלם ממנו. הפמיניזם עדיין בחיתוליו ומי שימשיך להתניע את התנועה היא אנחנו. נוכל לעשות זאת בכעס ובמחאה ונוכל לעשות זאת דרך נתינת דוגמא אישית למי שאנחנו. לאמונה שלנו בעצמנו, דרך עשייה חברתית ואישית. בדרך נשית, בלי לפקפק לרגע שהאיכויות הנשיות עומדות בעינן ושוות ערך לאלו של הגברים.

לסיום הייתי רוצה להפנות אלייך שאלה, דינה- ממה נובע תסכולך למצב? נסי לתאר יותר את המצב שלך ביחס למה שתיארת, בכדי לנסות ולהפיג את התסכול ולהשאירך במחנה המאמין...

אני ברשותכן, אתבונן דווקא על חצי הכוס המלאה....
דינה היקרה- ציינת (בפתח דברייך, באופן לא מפתיע) את העובדה כי הפמיניזם ה"מזוייף" לתחושתך, פתח עבורנו - הנשים- דלתות...
רציתי להעמיק בנושא- כי מהמקום ממנו אני משקיפה על העולם - נפתחו עבורי , ועבור נשים רבות- שערים ולא רק דלתות.
השער שלי נפתח עוד לפני 15 שנה- כשהוריי (שעבדו קשה מאוד כל החיים- שניהם) הצליחו לשכנע אותי ללכת ללמוד באוניברסיטה - אני ממש התנגדתי, ובסוף נכנעתי ללחצים. בפרספקטיבה של שני עשורים כמעט- אני מבינה שזה היה השער שלי להגשמת חלקית של "פמיניזם".
אני יכולה להתפאר היום בקריירה לא רעה בכלל, ילד מקסים ובעל שמאפשר לי לממש את עצמי ולקח על עצמו את המטלות ה"אמהיות" וה"אבהיות" כאחד (ואם תשאלי אותו- הוא ממש לא פמיניסט!).
ולמרות הקריירה, וההצלחה העסקית שלי- אני לא קוראת לעצמי פמיניסטית.
אני לא בעד שיוויון זכויות. אני לא רוצה לדעת איך לפתוח מכסה מנוע ולתקן את הקרבורטור....אני לא רוצה לשפץ את הבית במו ידיי...מה אני כן רוצה? את הלגיטימציה להצליח ולשאת עיניים בגאון אל החזון שלי. להגשים את עצמי. הבחירה שלי היתה בבן זוג שישתף פעולה באהבה ופרגון ל"גחמות הפמיניסטיות" שלי אבל לא ידרוש ממני במקביל לא להוריד שפם....
מה שלמעשה אני רוצה להגיד זה, שבחלק לא קטן מהמקרים- הבחירה בידינו.
ואם כל אחת מאיתנו תילחם על החלק שמתאים לה להילחם עליו, החלק בו היא רוצה, מתוך המכלול שאנשים קוראים לו "פמיניזם"-העולם יהיה הרבה יותר שיוויוני.
ברור לי שלא לכל הנשים בגלובוס הזה, וגם לא בישאל הקטנה- יש את היכולת לבחור מה שהן רוצות- אבל לצערי- נשים רבות שפגשתי- פשוט בוחרות לא להילחם.
כי הזכות להילחם היא הזכות הגדולה ביותר שעניק לנו הפמיניזם- ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.... וכמו שאת נכנסת למסעדה ובוחרת את המנה האהובה עלייך, מבלי להזמין את כל התפריט- מזמינה אותך ונשים אחרות- לבחור את החלק המועדף עליך בתפריט- ולהזמין.