רציתי לשתף אתכם

אני יקרה
אני שמחה לשמוע את הבשורות המשמחות שכפי שאת מתארת הינן מרגשות מאוד

אני לא יודעת אם יצא לך לקרוא בפורום אבל נשים רבות שאלו על השילוב של עבודה וילדים
האם תוכלי לשתף אותנו מניסיונך- מה גרם לך להצליח לשלב בין השניים ומה הביא אותך להתגבר על כל החששות ולעשות את זה?

מחכה לתגובותייך

איילת לחמי

אז ככה , כמו שכבר כתבתי , ישבתי בבית זמן לא מבוטל.
לי זה לא מאוד הפריע בהתחלה, כי היתי מוצאת מה לעשות, ותמיד היתה איזה חברה אחרי לידה .

אבל הסביבה תמיד העירה שאני אולי קצת משועממת וזה היה די נכון, לא היה לי מה לספר לחברות שלי, לא היה מה לחדש , בעלי לא אהב את העניין. זה גם משהו שעיצבן אותי (מה אכפת לו?) בכל אופן כבר נגעלתי מעצמי, אבל לא ממש חיפשתי עבודה. בתחום שלי מאוד קשה למצוא עבודה בבוקר.
אז בסוף בעלי מצא לי ואני טילפני וזהו אני כבר עובדת חודש.

אתמול דיברתי עם חברה שהעידה על השינוי שחל בי , אני לפני ואני אחרי ...

אני עסוקה וזה נחמד, הילדים במסגרות..
אני מתלבשת בבוקר , יוצאת בכייף אני פוגשת אנשים..
הבית יחכה, הכביסה תמיד נערמת...

אני יותר מענינית את עצמי וכנראה גם את הסביבה....

את....
אני מאוד שמחה לשמוע את הסיפור שלך בעניין זה של העבודה וביעקר התחושות החיוביות שלך מהיציאה מהבית.
בעקבות הסיפור שלך, הייתי רוצה גם להעלות שוב את הנקודה שעלתה בפורום מספר פעמים. כשאני עושה מה שטוב עבורי אבל באמת מה שטוב עבורי. כאשר השיקול המרכזי שלי הוא אני ורק אחר כך הסביבה והילדים וכו' וכו'. הדבר הזה נעשה טוב לכולם. אותו טוב מקרין החוצה ממני אל עבר אלו הסובבים אותי- משפחה, ילדים חברים וחברות.
ממה שאני מבינה- היצאה לעבודה עשתה לך טוב במובנים מסויימים ואותם דברים יקרינו על משפחתך וחברייך בכול אותם דברים שציינת.

האם תוכלי לספר מה בדיוק ביציאה לעבודה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך? (נסי להתמקד בך...)

מה שתורם לי ובאמת רק לי זה שוב העניין של היציאה מהבית, להתלבש, להתארגן, קניתי בגדים חדשים, הסתפרתי, בבקרים שאני עובדת בעלי לוקח את הילדים לגן ולבי"ס. אף פעם הוא לא עזר כל כך.. יש לי יותר סבלנות לילדים כי אני לא רואה אותם עד 16:00 (אם זה עדיין קשה לי )
יש לי משכורת , ככה שבריבים מסויימים בעלי היה "זורק " לי את לא עושה כלום כל היום... עכשיו הוא לא יכול להגיד כלום... אניכן עושה ואני כן "מביאה" משכורת. ואני גם שבעת רצון לגבי השכר.
אולי חבל שיצאתי מהבית מתוך סוג של לחץ חברתי כלשהו, כי זה לא ממש בא ממני.
חברה אמרה לי אתמול שאני יותר מעניינת , ואת זה גם אני מרגישה , כי כשאני דיברתי עם חברה כשלא עבדתי מה כבר יכולתי לספר לה? על הבישולים , בית וכו'.. כל יום אותו דבר!!
היום יש חידושים, יש שינוי , כולם חושבים ככה..

נשמע מדהים. זה באמת כייף להרגיש מושכת ומטופחת להחליף חוויות ולהיות באינטראקציה עם אנשים אחרים. אני גם מרגישה שהעלית את הדימוי העצמי שלך בעיני עצמך רק משום שיצאת מהבית לעבודה.

הייתי רוצה להתייחס לסיפא של הדברים שלך בעניין הדימוי העצמי החברתי שיצרת
לתחושתי, היית ונשארת מועילה וחיונית ובית שלך. בין אם נשארת בו ובין אם יצאת ממנו לעבודה. גם בבית עבדת וגם בבית תרמת מחלקך לכלכלתו. המשכורת שלך לא התבטאה אמנם בכסף נוסף לחשבון הבנק אך היא התבטאה בכסף שלא יצא ממנו.
- עבודות הבית לוקחות זמן ןמישהו צריך לעשות אותן וזמן בחברה שלנו היא כסף.
- הטיפול בילדים לוקח זמן ותשומת לב והרבה מאוד אנרגיה והוא חשוב ומישהו צריך לעשות אותו. העריכי את עצמך עבור מי שאת ועבור ההחלטות שאת עושה. בין אם החלטת במשך שנים להישאר בבית ולהשקיע בפנים אחרים של האישיות שלך ובכל הדברים האחרים שהזכרתי ובין אם החלטת לצאת לעבוד מחוץ לבית ולהשקיע את מרצך שם.

ויש עוד שני דברים שהייתי רוצה להתייחס אליהם בתגובתך:
במידה ולא היה לחץ חברתי עלייך לצאת לעבוד מה היית בוחרת לעשות?
האם את מרגישה להיות יותר מעניינת כפי שחברותייך מציינות ?

מחכה לתשובתך
איילת לחמי

לא היתי יוצאת לעבודה ללא היה לחץ חברתי, של בעלי , של משפחה (מדי פעם היו מציעים לשלוח לי קורות חיים וכו' ) מי בכלל חיפש? בואי נגיד שאם היתי עכשיו זוכה בסכום כסף לא היתי יוצאת לעבודה.
אני שמחה רק כי הרגעתי כמה אנשים. בימים שאני עובדת , אז אני מאוד בלחץ אח"כ . מצד אחד כיף לי בעבודה ומצד שני אני מחכה ללכת הביתה.

תודה רבה על השיתוף- הנכונות וההתמדה שלך הם נפלאים (:

עברתי על כל התכתובת בינינו: מהבשורות המשמחות בהן שיתפת אותנו ועד להודעת "הלחץ החברתי" עליו את מספרת.
לא סתם- הלחץ החברתי הוא מרכיב המפתח במצב שלך והייתי רוצה שנבחן אותו יחד.

מצד אחד, עקב הלחץ החברתי את מרגישה לא תמיד שלמה עם ההחלטה ומתנדנדת בין הרצון להיות בבית לבין הרצון להתמיד בעבודה.
מצד שני, בזכות הלחץ החברתי הזה את היום קוצרת פירות! - יצאת לעבודה אליה התקבלת ובה את מתמידה. שנית יש לך איוורור מענייני הבית והילדים דבר שנותן לך אורך רוח רב יותר. הדימוי העצמי החברתי שלך השתפר והועלה ואת מתארת תחושות של שמחה. את כל אלו השגת בעצמך.

לצאת לעבודה לאחר זמן רב של יציאה משוק העבודה זהו מעבר לא קל. גם מבחינה חברתית וגם מבחינה אישית. תחושת השמחה היא השלב הראשוני "שלב ההתאהבות". אך הנפילה והתהיות הבאות לאחריה הן טיבעיות. כרגע את חווה את שלב ההסתגלות שמאופיין כפי שאת מציינת בעליות ובמורדות- השקיעי והתמידי בו כמה חודשים.
לאחריו תוכלי להחליט- מתאים לי או לא.
במידה ותחליטי שכן- את תמצאי את עצמך במקום מאוד טוב מבחינת התחושות שלך לגבי עצמך. מכיוון שהכול יהיה שלך...

מה את אומרת?

אני מאוד עייפה, ממש אין לי כוח. עבדתי היום, סיימתי רצתי הביתה, להעביר סמרטוט (אני לא מסוגלת לוותר על זה), רצתילהביא את הילדה מהקיטנה, ישר ביחד איתה לסופר, חזרנו עם הדברים, סדרתי במקום רצתי להביא את הקטן מהגן. באנו הביתה קילחתי את שניהם, התקלחתי, התחלתי להכין לאכול. שטפתי כלים, והנה הופ ארוחת ערב , אכלו ושטפתי את הכלים. בסוף התיישבתי קראתי קצת עיתון, והבן שלי העיף אגרטל, קמתי לנקות את הכל , צרחתי על הילדים ועפו למיטה.
לא יפה לסיים ככה את היום , הילדה במיוחד לא עשתה כלום, אבל איןלי כוח.. בעלי יבואאח"כ , יאכל ושוב כלים... או לפחות לפנות מהשולחן, גם הוא עייף כל היום עובד .
העיקר הבת שלי רצתה להזמין חברה, איפה יכולתי?????????????
בקיצור עוד יום עבודה
העיקר סופשבוע נוסעים לצימר בעלי ואני ל ב ד !!!!! הילדים אצל הסבתא...

הבוסית שלי שאלה אותי אם אני רוצה להוסיף עוד יומיים עבודה. אחד בוקר ואחד אח"צ. עניתי שכן , אני אני כבר לא בטוחה..
זה בנות ,

אהלן

אני מקווה שסופהשבוע היה נעים ורגוע
ואל תשכחי לקחת נשימה ארוכה ארוכה, כי תחילת השבוע מגיע ואיתו המרוץ והמשך ההתחלה

בהצלחה

רק בעלי ואני , הילדים נשארו אצל סבתא שלהם..
היה מאוד כייף להתנתק מהם , ומאוד שלוו ומרגיע.

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, מצד אחד כייף בעבודה וכייף לצאת , אבל
מפחיד אותי המרתון שיש לי. כמו כולם, אני לא מבינה אלה החיים?????
לרוץ אחרי הזנב של עצמך? עד עכשיו היתי רגועה ולא רצתי לשום מקום!!
לא יודעת טוב, אני עובדת היום אז שיהיה יום טוב לכולן!!

שלום לך אני יקרה
איך עבר השבוע השני של העבודה?