איזה אנשים יש בעולם.

הי רינת
ניתן לקרוא, ואף לראות באופן כתיבתך, כי באמת אין לך אוויר (המילים צפופות ואף דבוקות זו לזו)

א. נושא הכבוד העצמי הוא נושא מאוד חשוב, בכל אינטראקציה עם הסביבה.
שאלתי אליך היא - האם את מכבדת את עצמך בהתקשרות איתם?
כבוד קודם כל מעניקים לעצמך ורק אחר כך דורשים אותו מהסביבה. אדם שמתקשה לכבד את עצמו, יתקשה לקבל זאת מהסובבים.
תארי לי בכמה משפטים איך את מפגינה את הכבוד שלך לעצמך באינטראקציה איתם, ותרחיבי מעט על הקושי שאת מתארת.

אני לא ממש מבינה למה כוונתך במשפט: האם יש לי כבוד בהתקשרות איתם??

תביני, אני בחורה תיקשורתית, זורמת, מתאימה את עצמי להרבה סוגי אנשים.

אני לא אומרת שאני מושלמת-אני אף רחוקה מכך. אבל אני בנאדם פתוח,שמקשיב ומוכנה להודות שטעיתי.

הם מצידם אנשים חוצפנים,מתערבים לי בחיים,מנסים לסכסך ביני ובין בעלי.
אני רוצה לפרט לך יותר. אשמח אם תוכלי לרשום לי דואר אלקטרוני

תודה ממש, רינת.

רינת -
המפתח עשוי להיות במשפט "מתאימה את עצמי להרבה סוגי אנשים"
זו תכונה נפלאה ושירותית, אך השאלה אם היא לא מנוצלת על ידם.
אשמח אם תרחיבי כאן, בכדי שגם קוראות אחרות יוכלו ללמוד מהמצב.
תודה,
איילת

הם טיפוסים יוצאים דופן בהתנהגותם , אובססיביים , מתערבים גם בפרטים הקטנים ומנסים להחליט עבורינו בנושאים אישיים, כמו למשל- הם מנסים לומר על מה תוציאו כסף ועל מה לא.

הם ממש לא תמיד מקבלים בסבר פנים יפות,גם שאנחנו באים אליהם לעיתים רחוקות עם שני ילדינו.

הם מסוגלים להתנפל עלי פתאום,להעליב ולפגוע ואח"כ לטעון שאני הפוגעת. כשמדברים איתם צריך לחשוב על כל מילה שמוצאים מליון מחשבות-כי כל משפט מצידינו מלווה בהערות מעליבות/עקיצות/התערבות

הם פשוט בילתי נסבלים ואני משתמשת במילים עדינות
הם תמיד מצליחים איכשהוא לגרום לסכסכוכים ביננו.

אני משתדלת לשתוק הרבה אבל פעם ב.. שאני מתפרצת ואומרת את אשר על ליבי ....... חבל על הזמן מה קורה.... והמבין יבין..

אם תשאלי אותי עוד שאלות יותר ספיציפיות אני אוכל לספר עוד.

רינת.

הי רינת
אני ממש מבינה לליבך - למה את צריכה לספוג את ההשפלות שאת חווה.
אני תמיד אומרת שזה בסדר להכיל "חרא" של קרוב משפחה, אך אין צורך לאכול אותו.
לכך התכוונתי באמירה שכבוד קודם כל נותנים לעצמך.

עם זאת אני גם מבינה ללב בעלך - הוא בוודאי מרגיש בין הפטיש לסדן - בין הוריו לבינך, והם לא משכילים להבין איזה חיים קשים הם בוודאי עושים לו.

וכמובן שיש גם את הילדים בסיפור - שעלולים להפסיד סבא וסבתא מכל העסק.

לכן, זה מסוג הקונפליקטים, שמומלץ לנסות ליישבם - היות וזהו קשר משפחתי. ולא פשוט לקום וללכת.

לכן , כבקשתך, מספר שאלות יותר ספציפיות, לי אליך;
1. מה הפיתרון מבחינתך? מה היית רוצה שיקרה? מה היית רוצה לעשות?
2. האם שוחחת עם בעלך לעומק על הנושא (ציינת מריבות, אך האם ניסיתם לדבר על זה בכדי לנסות למצוא פתרונות למצב) - מה דעתו? מה הוא מציע?
3. האם ניסיתם - הוא / את - לדבר בענייניות עם הוריו על הנושא, ולא רק בהתפרצויות - "חבל על הזמן" כפי שאת מציינת.. - מה יצא משיחות אלה? (תארי בפירוט - אפילו אם היה שינוי קל לזמן קצוב)
4. האם אתם תלויים בהוריו? (תלות כלכלית, רגשית, מצפונית, חברתית וכו' - פרטי)
5. האם הוא בן יחיד? אם לא מה היחס ליתר אחיו
6. האם הוריך בתמונה?
7. בני כמה הילדים שלכם? איך הקשר שלכם איתם? איך הקשר של הסב והסבתא מצידו של בעלך איתם?

מבינה לליבך,
איילת

איילת שלום,

א. כולי הערכה ותודה על האכפתיות והנכונות לעזור,אוזן קשבת זו תרופת פלא עבורי..
ב.אני מעדיפה להמנע מלהכנס לפרטי הפרטים ולענות על השאלות ששאלת עמ"נ לא להחשף. (אלא אם כן את מוכנה למסור דוא"ל).

בכל אופן-מה שאני יכולה לכתוב לך זה שמדובר באנשים שלא יודעים/רוצים/מסוגלים לשים את הקלפים על השולחן באופן בוגר ורגוע -
ואת זה אני אומרת מתוך נסיוני המר בעבר, לצערי.
קשה להם מאוד מאוד לשמוע ביקורת/שמץ של דבר שמפריע- ומה שקורה שרק מתחילה שיחה בכיוון -הם תוקפים ולא מאפשרים להתבטא-ואני רצינית לגמרא.
יש בהם סוג של אטימות רגשית
את הרי מבינה בעצמך שכמו שציינת שהם לא משכילים להבין עד כמה הם מקשים לבנם את החיים-אז כמובן שקשה לעורר בהם מודעות לעוד דברים.
הם מדברים בשפה אחרת ממני..קשה לי אפילו לתאר זאת במילים..
הם טיפוסים כ"כ שונים ממני כמושגם בעלי כ"כ שונה ממני אך לפחות איתו אני מצליחה להגיע לדיבור ותקשורת כשיש אי הבנה,וגם אם לא תמיד מגיעים לעמק השווה אז לפחות מצליחים לדבר/לשחרר/להפתח- שזה כבר דבר גדול בעיני.
קראתי מאמר שאומר שהכל תלוי בבן הזוג שאם הוא תלותי,כרוך ומנסה כל הזמן לרצות את הוריו (ומשפחתו)-אז הבעיה היא בו-והוא האינפנטיל והלא בשל ועד שהוא לא יפנים שהוריו והוא היו ישות אחת רק לפני הנישואין ועששיו יש משהו אחר,חדש ונפרד אז לא יהיו נישואין מאושרים
הבעיה שגם כשבעלי מצליח להשתחרר מכבלם לתקופות קצרות בלבד!
הם מהר מאוד כופים את עצמם +עושים לו על המצפון וחוזר חלילה...
אומרים שלא מתחתנים עם המשפחה של הבעל אבל במקרה הזה הם לא נותנים מרחב , הרי גם ככה הקשר הזוגי מורכב מספיק וזה רק מקשה ומסבך.
מה לדעתך יכול קצת לשפר את המצב-חוץ משיחות איתם שכמו שהבנת זה לא בא בחשבון..

מודה לך מקרב הלב על העידוד והאמפטיה, שבת שלום,
רינת.

רינת,
עצם זה שאת יוזמת לפעול לקבל מידע ולהתמודד עם המצב - מראה שאת בכיוון הנכון. את קוראת מאמרים ופונה לפורום.כלומר - את לוקחת את האושר שלך בידייך - ולא נכנעת למצב.

(שוב היכולת שלי לסייע לך בפורמט זה הינה רק בפורום - כערך לימודי גם ליתר הקוראות.
בקרוב נפתח בחברת היעוץ הארגוני שלנו - קבוצת אסרטיביות בתקשורת בין אישית, במידה וזה יעניין אותך אעדכן בפרטים)

פרטי לנו עוד קצת איפה בעלך. מה דעתו על העניין.
מה קורה כשהוא כן מצליח לצאת מהתלות ולמה הוא חוזר.
כמו כן צייני האם אתם תלויים בהוריו כלכלית.

היי,

בעלי, כמו שכתבת מצוי בין הפטיש לסדן..

אנחנו לא תלויים בהם כלכלית.

הוא מדבר איתם ורב איתם שוב ושוב,
גם לי בעצמי אין מושג מדוע לו לחזור לתלותיות שוב ושוב..

אני מעוניינת לקבל פרטים על הייעוץ בנושא תקשורת ואסרטיביות.

שבוע מצויין ותודה.

רינת.

הי רינת
גם את וגם בעלך צריכים להבין שזה בסדר להכיל את הקשיים / עומסים / חרא - של קרובי משפחה יקרים.
אבל לא צריך להסכים לאכול אותו.

זו בדיוק האסרטיביות - לכבד את עצמך ואת הזולת, בכל רגע נתון - ולא לאפשר הפרה של כבוד זה.

בעלך זקוק לקשר עם הוריו, וכך כנראה גם יהיו ילדיכם.
לכן נסו להקטין את החיכוכים ככל האפשר, ולשמור את הקשר על אש קטנה.
את צריכה לדעת שיש לך גב מבעלך, והוא צריך לדעת שאת לא עומדת בינו לבין הוריו.
זו מלחמה שאין בה מנצחים. לכן חשוב פשוט למזער נזקים ולשמור על פרופיל נמוך.

סדנת האסרטיביות, שתקנה לכם כלים להתמודדות בזמן אמת - מתוננת לצאת לדרך בחודש ספטמבר. פרטים נוספים לקראת המועד.