חבל על הזמן שלי

הי שרונה
אני מבינה שאת עייפה מהמצב ומהבוס שלך.
את מכירה את המשפט, שלפעמים כשמשחררים - אז מגיעים הפתרונות?
מה את הולכת לעשות בנידון?

מה שלומך?
שמחה שחזרת היית דיי חסרה
אין לי שום כוונות להמשיך להילחם כי מיותר כבר ולא רלוונטי
דיי התייאשתי מכך כי לא בהכרח שמי שצודק מקבל
ולא כל מה שרוצים יהיה כך מסתבר
הלוואי כפי שציינת שברגע שיורדים מזה אז הכל יסתדר אבל אני סקפטית לגבי זה
אני בהחלט בתחושה שהוא תקע לי סכין בגב אבל מאמינה שכל אדם עושה מעשה רע בסוף משלם את עונשו באיזו שהיא צורה
אותי חינכו לעזור לאחרים ולהיות קשובה לכל צרה או בעיה של האחר כנראה שלא כולם חושבים בדרך הזו
ממש חבל
ההזדמנות לעבור חדר הסתיימה עבורי ועוד יחלפו שנים אם בכלל יתפנה חדר עם חלון
חורה לי רק דבר אחד שאותה עובדת קיבלה את החדר לא בגלל מצב בריאותי אלא כדי שתוכל לעשן לבד ובשקט
צורם מרגיז ופסול בעיניי

הי שרונה,
מה שלומך?
אני רוצה להתייחס לשתי נקודות משמעותיות
1. שמחה שהחלטת. את כותבת שהחלטת להפסיק להילחם, ואכן אף אחד עוד לא ניצח בשום מלחמה. עם זאת, האנרגיות שלך עדיין שם. ולכן אם את לא יכולה באמת לשחרר, להניח לנושא ולהאמין שהצדק יעשה, כפי שאת כותבת, אז עדיף להתמודד עם הנושא ישירות. זה גורם לחץ שכל עוד הוא משפיע עליך, עדיף להתמודד עמו אקטיבית ולא פאסיבית (זה פוגע בבריאות ובנפש).
לפיכך המלצתי אליך - אם את באמת רוצה לוותר, אז תשחררי. תנקמי בהם בכך שפשוט תחיי את חייך בצורה הטובה ביותר, ללא כל קשר אליהם. אם את לא מצליחה, אז נמשיך לתכנן את ההתמודדות האקטיבית שלך - כי אחרת הכעס יתבצר בתוכך, ואת משלמת את המחיר העיקרי.

2. משהו לגבי התמודדות עם שינויים. בשלב זה אתייחס לשינוי שחווית כאן איתנו, ובהמשך אולי נקשר אותו לשינוי שחווית בנושא החדר בעבודה. אני נעדרתי מהאתר למספר ימים, וקרן מילאה את מקומי עבורך. בפתיחה היא העבירה לך מסר בשמי, סיפרה שקראה בעיון את התכתובות הקודמות בינינו והציעה לך זוויות הסתכלות נוספות. אני מבינה שהשינוי היה קשה לך, אם יבוא לך לשתף אותנו קצת בקושי זה ובדרך שבה בחרת להתמודד עמו, נוכל אולי לקבל כלים נוספים ליעוץ.

מחזקת אותך,
ומאחלת לך שבוע שקט ורגוע.