סיפור חיי....

נולדתי בשכונה דיי עניה... הייתי ילדה מאוד חזקה והיו לי הרבה חברים בשכונה הזאת... לא פחדתי מכלום, לא מהכלבים החולים שהיסתובבו שם, לא מהנרקומנים, והלכתי בחוץ בלי נעליים בלי לחשוב אפילו שיכנס לי קוץ לרגל. הייתי מאושרת! בלי בעיות!.. עבר זמן והייתה לנו אפשרות לגור בשכונה יותר עשירה... ושם התחילו כל הבעיות. כולם פיתאום כאלו תרבותיים.. לאף אחד לא היה זמן לצאת אחוצה לשחק איתי... ואז הגעתי לכיתה ו' ושם חיי הפכו לגיהנום (אני לא אפרט מה בדיוק קרה) לא סיפרתי לאף אחד... חשבתי שזה יעבור עם הזמן.. אבל כל דקה ןדקה הייתה אצלי יותר קשה.. כש עליתי לכיתה ז' כולם הכירו אותי בתוך מישהי חלשה ודיכאונים ולא ידעתי מה לעשות בישביל להוכיח להם שאני לא כזאת. עד שעברו כבר 3 שנים בשלוש שנים האלו הייתי שונה לגמרי ממה שהייתי פעם פחדתי מכל דבר בכיתי כל הזמן בקיצור הייתי ההפך ממה שהייתי קודם., והחלטטי שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים.. סיפרתי לאמא שלי שאני לא יכולה יותר ליחיות בגיהנום הזה. אני כבר חצי שנה בטיפול פסיכולוגי ותרופתי.. ילד אחד מהכיתה שלי (אני אכנה אותו "פיש") . פיש שמע אותי אומרת לחברתי שאני רוצה להיתאבד. הוא התחיל לישאול אותי מה עובר עלי, וכל הזמן שאל מה שלומי ודאג לזה שאני לא יעשה עם עצמי כלום. פיש מצא חן בעיני... יש לי שני חברים שהם החברים הכי טובים שלי( זה בן ובת והם זוג) אנחנו כל הזמן מיסתובבים בשלישיה וכולם חושבים שאנחנו שלישיה למרות שזה לא ככה. החברים שלי עשו הכל בישביל לקרב אותי ואת פיש.. אבל הוא אמר להם שהוא לא רוצה חברה עכשיו. אז הלב שלי נישבר. החברים שלי מחפשים לי חבר בישביל שאני אשכח מפיש ואפסיק ליבכות ביגללו. אני ופיש דיברנו הרבה בנושא כי אני אדם פתוח ואין לי בעיה לומר מה אני מרגישה. אני הרגשתי בהתחלה שהחברים שלי מחפשים לי חבר בשביל שאני יעזוב אותה והם יהיו ביחד כזור (בישביחל שאני לא אפריע להם) יום אחד החלטטי שאני אתן להם פרטיות כי לא נעים לי ואני מרגישה שאני מפריע להם. אחרי שעזבתי אותה הם לא דיברו איתי כמה ימים. ואז שאלתי למה הם לא מדברים איתי, והם אמרו לי שאם אני עוד פעם יעזוב אותם הם יותר בחיים לא ידברו איתי, ושהם מחפשים לי חבר רק ביגלל שהם רוצים שאני אהיה מאושרת. יש בחור שהם מצאו לי ויהיה לנו בליינדייט. אני עדיין אוהבת את פיש אבל אני רוצה שהוא יכנה. אני מתחילה לחזור לעצמי, עכשיו אני מאוד חזקה, אני לא פוחדת מכלום, אני מגנה על עצמי, אני מאוד קשוחה וזהירה עם בנים, אני פריקית, ואף פעם לא מיתרגשת מכאבים פיזיים... כניראה שהטיפול עזר לי. התחלתי לטפל בעצמי והיתנתי לטובה התחילו לומר לי הרבה פעמים שאני יפה ומיוחדת למרות שאני לא תמיד חושבת ככה.... הבעיה שלי היא... האם אני צריכה להיות עם הבחור שאני לא אוהבת בישביל שפיש יכנה??? האם בנים אוהבים בנות חזקות ולא תמימות כמוני??