לוקחת ללב

לוקחת ללב יקרה
אריק איינשטיין כתב לכבודך, ולכבוד עוד רבים וטובים מאיתנו, את השיר הנפלא
שרוצה לצטט עבורך את מילותיו
והיום במיוחד, גם קצת עבורי.

"למה לי לקחת ללב
יש לי דברים חדשים בראש
יש לי דמין שעוזר לפעמים לשכוח.

למה לי לקחת ללב -
יש לי הרבה לאהוב מראש,
יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח.

תן לצעוק, תן ללמוד,
תן לצחוק ותן לשמוע.
תן לחיות ותן לטעות
תן לעצמך לסלוח.
פשוט לאהוב.

זה מה שרציתי לכתוב -
לך עם זה לאט,
ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה.."

את מוזמנת לכתוב לי מה המחשבות שעולות לך בראש (או בלב) כשאת קוראת שורות אלה
ונמשיך משם

לילה טוב יקרה.

זאת בדיוק הבעיה.. שבשיר הוא רוצה לטעות, לנסות, פשוט להרגיש חפשי ולזרום..
לעומת זאת
אני, מפחדת לטעות..במילה שאני מוציאה מהפה
פשוט לא זורמת ו"מנפה" את מה שצריך... אני הכל לוקחת
אני כל הזמן לא רוצה שייפגעו בי... שאחרי זה לא תשאר לי תחושת כבדות,
מועקה או איך שתקראי לזה
כמו שאמרתי קודם,לוקחת ללב!!
חושבת מה יחשבו עליי... מה ירכלו..דיייייייייי... כל כך מעיק
וזאת כולה כך אני מגדירה את זה "עבודה זמנית"
אני כל כך רוצה להיות גם חזקה כאשר צריך...


הייתי מעדיפה להמשיך להתייעץ באימייל
אם יש לך כתובת אשמח

אשמח אם בכל זאת תגיבי בפורום

תודה שאפשרת המשך דיאלוג בפורום.
היות ואת מייצגת קול של קוראות רבות שעסוקות במה חושבים עליהן, לעיתים עד כדי שיתוק.
אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות, כדי שנוכל להתקדם.
ספרי לי קצת עליך.
מי את.
מה את אוהבת.
מה חלומותיך?
בת כמה את?
מי האנשים היקרים לך בחייך?

מכל הלב
איילת

הייתי מאוד רוצה לפרט...
אבל לא בפורום...
לכן הייתי רוצה לפרט יותר באימייל

יקירה
ניתן לעדכן בפורום באופן שלא יחשוף אותך
ללא שם, ללא מיקום בארץ.
משמעות הפורום היא שעוד נשים תוכנלה ללמוד גם מההתייעצות שלך.
במידה וזה לא נוח לך
אוכל להמליץ לך על אנשי מקצוע טובים במרכז הארץ, אליהם תוכלי לפנות באופן פרטי.
בברכה,
איילת

היי, בכל זאת אפרט על עצמי

אני בת 19,יש לי משפחה מקסימה שאני אוהבת מאד שהם תומכים ומחזקים אותי
חברות מעטות מאד יש לי... לא יודעת מה הבעיה.. אבל יכול להיות שזה משיפוט האחר.. במקום להיות קלילה ולזרום.. אני משתדלת כמה שפחות להיות בחורה פסימית.. (לא במיוחד הולך לי)
יש לי חלום.. אבל מכיוון שאני צריכה להיות ריאלית, ואני חושבת שאני יכולה להגשים אותו, אני לא אעשה זאת.. התפנתי למשהו אחר.. שקשור לעסק פרטי.. אני קצת עצלנית בנוגע אליו.. ומודעת לזה שבשביל להתחיל אני צריכה לקחת את עצמי בידיים...

אני כל כך רוצה לפתור את הבעיה הזאת ולא לקחת כל-כך כבד כל דבר.. מודעת לזה שזה לא בריא הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית

אשמח לקבל ייעוץ/פתרון

שלום יקרה,

ראשית אני מברכת על כך שהחלטת בכול זאת לכתוב בפורום מכיוון שעל אך כל הפרטים שכתבת על עצמך אף אישה או איש לא יוכלו לזהות מי את אלא אם כן תחליטי לחשוף זאת וזוהי גדולתו של האמצעי הזה.

את מתארת מצב בו היית רוצה להיות קלילה וזורמת- אופטימית ובמקום זה את מרגישה כבדה, ריאלית ופסימית.
אני מאמינה כי כל שינוי הוא תהליך ולא כולם בוחרים ללכת בדרך הזו מכיוון שהתהליך הוא ארוך ודורש אנרגיה והרבה נכונות. אולם את יקירה, נשמעת כמי שכבר התחילה את התהליך ושיש לך את האנרגיה, המודעות והתמיכה הנפשית (מצד משפחתך המקסימה) להתחיל במסלול השינוי.
שינוי יכול להיות גם דבר קטן מאוד אבל מאוד משמעותי.....

יש לך נקודת פתיחה טובה- את יודעת לאן את רוצה להגיע ואת יודעת מאיפה היית רוצה להתרחק.
מעולה! עכשיו איך עושים את זה?

בואי נקח מקרה לדוגמא בכדי שבעתיד תוכלי להשליך את העבודה שאת עושה שם לשאר תחומי החיים שלך- את העבודה שלך. העלת אותה כמה פעמים כמקום בעייתי ולכן אפשר להתחיל בה אלא אם כן תבחרי אחרת:
ראשית נגדיר את הבעיה (את מוזמנת לחדד ולשנות)-
1. האחרים
2. את

כפי שאת מתארת נראה כי המצב שלך עם הקולגות בעבודה הוא מעין דו קרב- הם מתקרבים ואת מנסה להדוף "העירו לי בעבודה קולגות המון פעמים.. אני מנסה להתגונן ולא הולך לי. נורא מרשים לעצמם להעיר גם על האופי, ההתנהגות, אופן העבודה אני מרגיש\ה שאני רוצה "לתקוף" ולא יוצא כלום... ".
כפי שאת אומרת "אני לא רוצה להיות בסדר עם כולם כל היום... אלא להיות גם חזק\ה וגם אחד שתיתן הערות..." ולכן לכי על זה-

אל תהיי נחמדה כאשר משהו לא נעים לך - תהיי אסרטיבית. אם מפריע לך תגידי. את יכולה להשתמש במשפטים כגון "ההערה הזאת לא הייתה לעניין/ במקו/ נחוצה/ קשורה לעבודה". את גם יכולה לחזק את מי שהעיר כלפייך את ההערה ולבקש שתיפגשו מאוחר יותר בכדי לדבר על הדברים מחוץ לשעות העבודה. יכול להיות שההערות היו פחות פוגעות ויותר בונות אם היה לך ולהם זמן להגיב מחוץ לשעות העבודה. יכול גם שפגישות מחוץ לעבודה חקרבו בינכם ותשברי את מחסום "החברות המועטות".......

כך או כך העצה הראשונה היא שני את אופן התגובה הטבעי שלך למשהו יותר אקטיבי יוזם - הזמיני אותם לשיחה יותר פתוחה או הפסיקי אותם. אל תשארי במקום הזה שאינו נעים לך

אני אתן לך זמן לעכל את הדברים וגם לשאול את עצמך את השאלות האם זה מתאים לך האם זה נראה לך. ואם תרצי לההמשיך אנחנו פה...

המו בהצלחה
איילת לחמי

היי
היה לי מקרה לפני שבועיים
שהעירו לי בעבודה על אחד מהאופנים של איך שאני מתנהגת..
ונורא הרשו לעצמם.... ופשוט הייתי גאה בעצמי... ואמרתי, באותו רגע "שזה לא מצחיק אותי.. ואני מבקשת להפסיק עם זה"...(פשוט בהחלטיות). לפחות אמרתי למנהלת...(אני לא יודעת אם העובדת השנייה הרכלנית יותר שמעה) כי היא בכל אופן היתה בקרבה... אבל כאשר הערתי למנהלת היא פשוט הפסיקה ושינתה את ההתנהגות שלה... לפחות לאותו יום... היא היתה יותר עדינה...
ויותר הראתה לי במעשים מה היא מצפה ממני ופחות בדיבורים...


רציתי לשאול איך עלי להמשיך מכאן כאשר יעירו לי שוב
אגב, יצאתי לי לבלות עם חברות שהעירו לי בדיוק על מה שבעבודה מעירים לי (אדישות) אני פשוט מתכחשת לזה

תודה מראש

כל הכבוד לך

אני יושבת כאן ומחייכת מאוזן לאוזן- כל כך כייף לשמוע- באמת כל הכבוד

אם זה עובד לך אז תמשיכי עם זה- תמצאי את המשפטים והתגובות שנעימות לך אבל אל תשכחי להמשיך וליצור קשר עם האנשים האלה אחר כך (לפחות אלו שחשובי לך כמו המנהלת שלך). על כך שהם יישמו ולקחו לתשומת ליבם. למשל אם המנהלת שלך ממשיכה בהתנהגותה העדינה את יכולהלהגיד לה שזה משמח אותך וחשוב לך שהיא רגישה ומתחשבת בתחושות שלך- ככה הפידבק שלך יהיה לא רק מטיף- כמו לא נעים לי אלא גם חיובי כמו תודה.

לא הבנתי את המשפט האחרון שלך- אם תוכלי להסביר אותו: :"אגב, יצאתי לי לבלות עם חברות שהעירו לי בדיוק על מה שבעבודה מעירים לי (אדישות) אני פשוט מתכחשת לזה"

היי
אני חושבת שהמנהלת לא תמשיך עם העדינות הזאת... אבל מקווה לדאוג לזה
המשפט האחרון שלא הבנת זה בדיוק הנושא המרכזי.... כנראה גם איטיות כזאת.. חולמנות.. מנסה לשפר את זה...
יכול להיות שזה קשור בתזונה? או משהו אחר? לדעתי מאז ומתמיד היה לי את זה.. אבל רק לאחרונה בשנתיים האחרונות ממש מעירים לי על זה.. מה ניתן לעשות?

שלום יקרה,

ההתנהגויות שאת מתארת יכולות לנבוע מהרבה סיבות:
הן יכולות להיות כפי שכתבת תזונה או חוסר במרכיבים כמו ברזל או משהו אחר. לשם כך את צריכה ללכת לעשות בדיקות דם פשוטות ולראות אם הכול תקין.

עבר לכך יכול להיות שמה שאת מתארת הוא התנהגות שסיגלת לעצמך לנוכח ציפיות החברה- התנהגות אדישה ואיטית, כזאת שלא כל כך אכפת לה. אנחנו משמרות התנהגויות כאשר הן מניבות לנו רווח וכנראה שבצורה זו או אחרת ההתנהגות הזו עזרה לך.
אבל עכשיו שאת מרגישה שאת רוצה להתשנות ואת בתהליכי שינוי- ההתנהגות הזו כבר לא עוזרת לך ולכן את רוצה לשנותה.

כעת הכול תלוי בך- אם את חושבת שאת יכולה לעשות זאת לבד לכי על זה בשיטת האימון כמו שדנו בה. אבל אםם את מרגישה שאת צריכה עזרה לפחות בהחלה אני מאוד ממליצה על טיפול שיכול לכוון אותך ולעזור לך בתהליך השינוי הראשוני

שתהיה בהצלחה,
איילת לחמי

היי
האפשרות השנייה מאוד נראית לי.. חשבתי על זה מסתבר שזה נכון...
רק לא הבנתי למה התכוונת כשאמרת "כעת הכול תלוי בך- אם את חושבת שאת יכולה לעשות זאת לבד לכי על זה בשיטת האימון כמו שדנו בה" ז"א אם וכאשר יעירו לי?
אם תוכלי להסביר לי מה היתה כוונתך

היי,
התכוונתי לכך שאם את מרגישה שאת יכולה לפעול לבד בכוחות עצמך אז תאמני את עצמך כמו שדיברנו- אם מישהו מעיר לך משהו שלא נראה לך- תגיבי חזרה, אל תשכחי לפרגן לשינוי שהאדם עובר וכו' ולהתאמן גם על האסרטיביות שלך בפני האחרים.

אם את מרגישה שעזרה טיפולית חיצונית יכולה לעזור אז גם זה מצויין- מצאי לך מסגרת טיפולית מתאימה שתוכל לעזור לך לתת את הפוש הראשוני והמשמעותי.

מעבר לכול אלו- כפי שכתבתי כבר קודם בעוד כחודש נפרסם מידע על סדנת אסרטיביות שאנו עורכות בשנה הקרובה כך שזו גם אופציה מעניינת.

בהצלחה עם ההחלטות וכל הכבוד

איילת לחמי