איבדתי את עצמי

שלום לך,
חסר לי מידע לגביך- כמה זמן הייתם יחד, האם הוא החבר הראשון שלך, בת כמה את, מה את עושה בחיים וכו
באופן כללי, התמודדות עם פרידה מבן זוג שהיה דמות משמעותית בחייך היא כמו כל התמודדות עם אובדן, זה לא קורה ביום, זהו תהליך מתמשך, שלחלקנו יקח יותר זמן ולחלקנו פחות. מה שאת מתארת נשמע מאוד מותאם לסיטואציה.
באופן ספציפי, הדבר שהייתי הכי ממליצה לך, לא משנה מה מצבך בחיים, הוא לעבוד כעת "קשה" על מנת למלא את חייך בדברים שישארו קבועים, שיהיו רק שלך, ללא קשר לבן זוג הבא שתכירי. (אני ממש מתכוונת שתקחי על עצמך פרוייקט). אני מתכוונת לחברות חדשות, תחומי עניין, פעילויות בשעות הפנאי. זה גם יעזור לך להתגבר על האובדן וגם אם וכאשר תאלצי להתמודד שוב עם משבר כזה, לא תהיי כ"כ בודדה.
אולי את שואלת עכשיו מאיפה הכוח? חשבי על חייך, על משברים שהתמודדת, מה עזר לך? מי עזר לך? מאיפה את שואבת את הכוח, את המוטיבציה לפעולה? ואל תשכחי לחזק את האופטימיות שבך, זהו כלי חשוב ומקדם.

מאחלת לך הרבה הצלחה, ואל תתייאשי!!!

מורן

אני בת 22 הוא היה החבר הראשון שלי והינו ביחד חצי שנה. אני כרגע עובדת בחנות (לא עבודה משהו) ומנסה להתפתח בתחום של הדרכת ספורט שעשיתי לו קורס. בקשר לבדידות החברתית אני מרגישה ממש תקועה כי זה נושא שניסתי הרבה זמן לשנות ולא הצלחתי.... כאילו נכנסתי למעגל כזה (למרות שלא נראה לי שאני בן אדם לא חברתי)

היי,
אולי אני טועה... אבל אני מרגישה שאת תקועה בעוד חלקים מחייך. נשמע כאילו את זקוקה לעבודה עצמית מקיפה שתתמקד לא רק בבדידות החברתית אלא גם בתחום התעסוקה ואולי בעוד תחומים. את נשמעת קצת חסרת ביטחון ואני מרגישה מאוד את הבדידות שאת חייה בה, עצב גדול.
אני ממליצה לך לפנות לתהליך אימון או טיפול. את מאוד צעירה ואני חושבת שזה זמן טוב עבורך להתחיל.

בהצלחה
מורן