רוצים שאנשא

דתיה יקרה,
את מתארת מצב לא פשוט כלל. מצב בו מצד אחד את רוצה לחיות את חייך בקרב האנשים היקרים לך אך מצד שני אינך רוצה לחיות בשקר. זהו מעין מילכוד כי לכאורה בכול צד שתבחרי תפסידי משהו. השאלה היא עד כמה תפסידי ומה יהיו ההשלכות של כל מהלך.

האם "יציאה" שלך מהארון התורני בכול מצב יבעיר את חמתם של הורייך?
האם יש דרך לדעתך לשתף את משפחתך הקרובה ביותר שיתמכו בך בצעדייך?

אני בכול מקרה ממליצה לחיות בתוך האמת ולא בתוך השקר. גם את בעצמך מתארת תחושה בה את לא רוצה "להמשיך לחיות בשקר כל חייך". אבל לא לעשות את זה בצורה של לשבור את הכלים אלא במתינות אך בדרך נחושה.

בינתיים אני יכולהלהפנות אותך לעמותה שנקראת הלל. יש להם קו חם ואתר אינטרנט עם שאלות ותשובות ואת יכולה לבדוק איתם על אנשים שהיו במצבך.
כתובת המייל שלהם היא http://www.hillel.org.il/
הטלפון הוא 1-700-70-70-73
מעולם לא נעזרתי בקו אז אני לא יודעת מה רמת העזרה שהוא מעניק א ממה שקראתי האינטרנט אני מתרשמת שהם מקצועיים.

אני מאחלת לך בהצלחה בכול דרך שתבחרי ובמידה ותרצי להתייעץ עוד על דרכים בהם ניתן לפנות להורים ולשוחח עימם או רק אם תרצי אוזן קשבת- אנחנו כאן

בהצלחה,
איילת לחמי

המורכבת מאנשים שמכל מיני סיבות עזבו את העולם הדתי . ולכן התמיכה שלהם היא כלל לא נייטרלית, חשוב לדעת!

לדעתי הטוב ביותר הוא לפנות לרבנית או לרב שההורים מקשיבים לדעתם ולהסביר להם את הבעיה, אני בטוח שאם הבעיה תוסבר כמו שצריך-יגלו הבנה ואיכפתיות!
לעומת זה אם תפנו לעמותת הלל-וזה ייודע להורים-זה ייצור קרע במשפחה.
חג שמח.

רוב המתנדבים בהלל הם חילוניים, וגם מתוך אלה שיצאו בשאלה - רובם לא יצאו מהעולם החרדי אלא מהכיפות הסרוגות.

אף אחד שם לא מנסה לשכנע את הפונים לפנות או לצאת, ורק עוזרים בביצוע למי שכבר החליט לצאת בשאלה על דעת עצמו ושלם עם הבחירה האישית שלו.

חבל שאת מכפישה סתם בלי לדעת, ומפיצה שקרים בוטים על גבול הדיבה.

כל טוב

שלום לך לא משנה מי

ודווקא כן משנה מי את כי התגובה שלך הינה מאוד מגמתית-
את כותבת על העמותה שזה מצויין את נותת עוד פרספקטיבה מעניינת ונכונה לגבי העמותה.

אבל-
את נוקטת צד לגבי מה "דתיה" צריכה לעשות אבל העמדה שלך מאיר רק צד מסוים בלי לקחת בחשבון מה יכולות להיות הבעיות שבכך-
אם "דתיה" לא מוצאת את עצמה בתוך הקהילה הדתית או עם ההורים שלה לא יגלו הבנה ואכפתיות?

כאשר נותנים עצה חייבים לחשוב מה יכולות להיות התוצאות של העצה הזו ולהציע אותה אך לא לחייב בה.

שיהיה חג של מחשבה,
איילת לחמי