לא יודעת מה לעשות!?

שלום, אני לומדת בכיתה י"א ויש לי עוד חודשיים 17.
יש לי מספר בעיות שמציקות לי כבר זמן רב.
קודם כל, אני ילדה מנומסת, ויכול להיות שמכן נובעות כמה בעיות.
אני לא שקטה, אני אוהבת "להתפרע", לצחוק, ולהיות מעורבת בשיחות עם אנשים, אך בגלל היותי בישנית מאוד בעבר הדבר הפריעה לי ליצור קשרים עם אנשים, וגם כאשר הייתי נמצאת בחברת אנשים לא העזתי לדבר כלל.
כאשר אני מוקפת בחברת אנשים שאני מכירה בין אם אלו חברים קרובים או בני משפחה אני יכולה להיות הכי פתוחה וזורמת, אבל כאשר העיניין מגעה לאנשים שאני לא מכירה אני פשוט שותקת!
אני מצטיירת בתור מישהי ביישנית מאוד, שקטנה וכו', והדבר מפריעה לי, כי אני לא כזו. יש אנשים מסויימים שאני לא מכירה והם משדרים עלי מין נוחות כזו, פתיחות ואני נפתחת ישר והכל זורם, אך רוב האנשים אינם כך.
עברתי תהליך ארך על מנת "להפטר" מהביישנות הזו, ולהגביר את הביטחון העצמי, וכן עכשיו יש לי הרבה יותר ביטחון עצמי ואני הרבה פחות ביישנית, אבל עדיין.
דבר אינו מתבטא רק בחברת בנות אלא בנים.
לדוג', אתמול הלכתי לבקר חברה קרובה שלי שהיא בעלת אופי מאוד סוער, היא לא מספיקה לדבר חח תמיד יש לה מה לומר,היא תמיד מפגינה המון ביטחון עצמי ונוחחות.
ואני מרגישה שאני נעלמת בתוך אותה חברה. אני לא יכולה להשמיע את קולי אם אפשר לומר. חחחח
הדבר בקשר לאותה חברה אינו מציק, כייף לי דווקא שיש לי חברה כזו, אבל הסיטואציות שנגרמות עקב כך, הן אלו שמציקות לי.
אתמול הלכנו לבקר כמה הידידים שלה מהעבודה, ולשבת איתם, כשהגענו לא הפגנתי ממש בישנות או משהו אבל גם לא זרמתי. פשוט הרוב שתקתי.עניתי להם על מה שהם שאלו אותי, והרגשתי שיש לי מה לומר להם, שיש לי נושאים לשתף אותם, אבל משהו פשוט עצר אותי מביפנים, ולא נתן לי להוציא הגה מהפה. לאחר 5 דקות בלבד הם ישר אמרו כזה בצחוק, איזה הבדל יש ביני לבין חברה שלי, היא לא שותקת ואני בכלל לא מדברת,. והדבר הפריעה לי, הרגשתי בחוץ. הם "זרמו" עםחברה שלי, ואלי התיחסו פה ושם. הרגשתי לא שייכת וחסרת אונים. וזאת רק דוג' לסיטואציה אחת שקרתה לי.
איך אני יכולה לשנות את זה? איך להעז לדבר פשוט?
אני רוצה שאנשים יקירו את האופי האמיתי שלי, וזה קורה רק עם אנשים שאני נמצאת איתם במסגרת ממושכת, ושעם הזמן הם מגלים עלי דברים שונים לחלוטין מאיך שאני מצטיירת בהתחלה.