קשר בלתי אפשרי...

שלום!
פניתי לפורום זה בעבר עם אותו סיפור.
אני בת 16, עוד מעט 17, והיה לי "קטע" עם בחור מבוגר, בן 28.
כאשר פניתי לפורום זה "היחסים" היו ממש בתחילת דרכם כלומר היו רק מבטים, מילים יפות וסתם שיחות קטנות.
עצתכם הייתה רציונלית והגיונית מאוד.
למרות שהיה לי קשה להמשיך לדבר עם אותו בחור החלטתי להפסיק, אך הבעיה הינה שאנחנו גרים באותה השכונה והוא עובד קרוב לבית שלי.
פעם אחת הוא עצר אותי ואמר לי שהוא לא יודע מה לעשות איתי. שאני משגעת אותו ושהוא לא מפסיק לחשוב עלי, אבל יחד עם זאת הוא מודע לעובדה שאני ילדה, וגם אני.
אך מאז נראה לרגע כי לקשר יש תפנית כולשהי, ומספר ימים לאחר מכן הוא בא עלי הביתה.
הוא דיבר איתי ואמר לי שזה לא יכול להיות, שהקשר לא יאבו ושחבל להתחיל משהו שאין לו עתיד. שאני צעירה ממנו בהרבה, והשאיפות והרצונות שלנו בחיים שונים זה מזו.
ואני הסכמתי איתו- ועדיין מסיכמה.
שאני חושבת על זה מבחינה הגוינית אני מבינה שזה לא יאבוד, לא יחזיק מעמד. הוא עובד עד מאוחר, עייף, מתי נבלה, אני עוד צעירה ארצה לראותו כל יום, הוא בכלל רוצה לגור חיי שותפות, להתחתן בעוד מס' שנים, ואני, עוד לא התגייסתי, אני צריכה ללמוד, יש לי עוד זמן לכל זה.
ב"פגישה" שלנו התנשקנו והתמזמזנו, וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי.
נפרדנו והחלטנו שניהיה ידידים(העלק), וכל אחד פנה לדרכו.
אבל מאז אני מרגישה שמשהו חסר לי, אני מתגעגעת עליו בצורה שאני לא יכולה להסביר, אני לא מפסיקה לחשוב עליו. אני כל הזמן רק רוצה לראות אותו.
לאחר חודש בערך שלא דברנו ולא ראיתי אותו, פתאום הוא ראה אותי ברחוב, ועצר אותי. שמחנו לראות אחד את השיניה, דיברנו הרבה זמן, על כל מיני דברים, הדבר הראשון שהוא שאל אותי זה אם יש לי חבר,(כה מפתיעה), ואמרתי שלא, וזה נכון, אני לא יכולה לחשבו על אף אחד אחר במקומו. חברות שלי אורמות לי, תצאי תבלי, תכירי בנים בגיליך, חתיכים, צעירים, ואני פשוט לא רוצה! אני חושבת רק עליו.
עבר מאז יותר מחודשים, ואני עדיין חושבת עליו.
כשהוא ראה אותי, ביקשתי חיבוק, ואז הוא רצה נשיקה בפה ולא הסכמתי. נתתי לו רק נשיקה בלחי.
אחר כך באותו יום ראיתי אותו מרחוק, והוא נופף לי לשלום.
יומיים לאחר מכן שוב ראיתי אותו באופק, ואז עברתי לייד המכולת שבה הוא עובד, והוא ראה אותי, ופשוט לא אמר לי כלום, כאילו התעלם בכוונה, ואני יודעת שראה אותי. אני לא מבינה אותו.
פעם הוא בא ומדבר איתי רכ\גיל פעם מתעלם, מה הוא רוצה ממני? למה הוא פשוט לא מניח לי! הוא שיקח סיכויי?, או שיעזוב אותי!!!!
מה אני יכולה לעשות? אני כבר משתגעת! אני לא רוצה להמשיך לחשוב עליו, אני רוצה להנות.!!! אני ניזכרת בו כל יום, משחזרת מידי פעם מה שהיה, מילים שנאמרו,. למרות שההיגיון אומר משהו נכון, הלב פשוט לר רוצה להבין.
תודה מראש וסליחה על החפירה:)