שאלה

שלום לך,
אני מבינה מדבריך שאת מאוד בודדה, מיואשת ועצובה.
בעיני, כל מה שכתבת שמעסיק אותך אלו סוגיות הקשורות לאופן בו את מתנהלת במסגרת של קבוצה. איך אני ביחס לשאר? האם יקבלו אותי כפי שאני? מה יש לי להציע לקבוצה? איזו התנהגות מקדמת אותי? וכו'.
התחושות שאת חווה והסוגיות שהעלת מעסיקים את רוב בני האדם בכל הגילאים, עם זאת, בגיל שלך, כנראה שהעוצמות הן חזקות יותר. ראשית, אני ממליצה לך לא להשתמש במילים שמתארות מחלה או בעיה (כמו חרדה חברתית) אלא מתארות מצב (יש לי קושי ב...) כך, גם אם את חווה קושי זה עדיין לא מצב פתלוגי (חולני) ולא נוצרת הגדרת "בעיה".
שנית, עליך להבין כי זה לא מצב שמאפיין את כל החיים, אנשים משתנים ומפתחים את ביטחונם העצמי, את זהותם, כמו כן, יתכן מאוד כי במסגרת אחרת, חדשה, תוכלי "למצוא את עצמך" בקלות יותר, ולהביא לידי ביטוי איכויות שיש בך באופן שמתאים לך.
שלישית, אם את רואה שהנושא מעסיק אותך ומטריד אותך עד כדי הפרעה בתפקוד ובשמחת החיים- פני לעזרה או ייעוץ. (מההתרשמות שלי, כדאי לך לפנות).
רביעית (ואחרונה), השתדלי לא להסיק מסקנות מהמצב שלך ולהשליך זאת על כל חייך, החברה והעולם. זה ממש לא נכון שבחורה "רעשנית" תשיג כל בן זוג שתרצה והעולם בהחלט לא שייך ל"רעשנים".

הרבה הצלחה
מורן