אנרג'י טייקרס

קראתי את מה שכתבת וראיתי את עצמי...

אם כן את בחורה איכפתית, חברותית ורגישה. גם אני מצאתי את עצמי מקשיבה לכל החברות/בני משפחה בזמן שהם בכלל לא שואלים מה עובר עליי...

החלטתי להפסיק עם ההרגל הזה ולהתחיל להשמיע את עצמי קצת יותר ולהפחית ממידת ההקשבה. מצטערת גם לי יש צרכים.
אני לא כותל ולא עובדת סוציאלית. הכוחות שלי חשובים לי.

אני לא מציעה לך לעשות כך אני רק רושמת איך שאני נהגתי.
ונחשי מה? אני מרגישה בהרבה הרבה יותר מלאת אנרגיות.

הי אורי

את מפליאה לתאר ולשים את האצבע בצורה מאוד מדויקת על המצב בו בהרבה מקרים, גם מבלי לרצות או לכוון לכך, נשים רבות נמצאות בעמדת הקשבה ומתן עזרה. מאחר ואנחנו מחוברתות להיות העוזרות האמפטיות והקשובות אנשים רואים בנו דמות מטפלת מעין האמא הגדולה.

אני מניחה שאצל כל אישה המצב שונה ויש גם משהו מחמיא בכך שפונים אליי- מספרים וחושפים אך כפי שאת מתארת יש בכך משהו גם מאוד מתיש וסוחט אנרגטית.

ולשאלתי אלייך- מה יהיו התגובות אלייך אם מלחתחילה לא תתני לזה מקום. כלומר, אם תהיה קשובה אבל לא תנסי לתת עצה פשוט תקשיבי אבל מתוך היותך חברה ולא מתוך היותך מטפלת.

במצב כזה את תמשיכי להיות חברה אבל גם תשארי רק חברה ולא יותר מזה. כך אנשים יוכלו לבקש ממך הקשבה ואמפטיה אבל לא עצה וטיפול. יש משהו מאוד מתיש בלפתור בעיות של אחרים ובמיוחד שזה חוזר על עצמו ומגיע מכל כך הרבה מוקדים במקביל

מה את אומרת?
איילת לחמי

אורי יקרה
מצטרפת למה שכתבה לך איילת לחמי, בנושא נטייתנו כנשים, לתת מעצמנו.
נטייה זו באה פעמים רבות גם על חשבונינו.

ולכן מציעה לך לקחת משפט אחד כשומר אישי;
"אהבה נותנים מהעודפים"

זה בסדר לתת לחברים וקרובי משפחה מעצמך, אבל להקפיד שזה בא מעודפי אנרגיות שיש לך, ולא על חשבון האנרגיות שלך לעצמך.
אם תכלי את הכוחות שלך, לא תוכלי לעזור לא לך ולא לאחרים.

איך זה נשמע לך?