שינויי התנהגות

שלום לך,
את נוגעת בדילמה רחבה מאוד הקשורה בזהות עצמית, בשאלה היכן הגבולות שלי, על מה אני מוכנה לוותר ועל מה לא... בעיני המוקד בדילמה זו הוא כיצד את מרגישה בסוף היום, ואיזו חשיבות את מייחסת לויתורים שלך.
האם את שלמה עם ההתנהלות הזו או לא? ואם לא, האם ישנה דרך לא לוותר על עצמך ועדיין לשמור על האיזון העדין במערכת היחסים? האם ההבטחה שהבטחת לעצמך כאשר היית רווקה פמיניסטית, דעתנית ובטוחה עדיין רלוונטית כאשר צריך לחיות בשניים? האם לדעתך יש דרך אחרת לחיות בזוג- האם מישהו מהצדדים תמיד חייב לוותר? אולי בעצם אפשר ששני הצדדים יהיו מרוצים?
בעיני כדאי לך קודם לענות לעצמך: מה זה אומר עבורך לוותר? מה זה אומר עבורך לחיות בזוג? וכל השאלות ששאלתי למעלה...

בהצלחה!
מורן

אם אני אכתוב שזה בסדר , יהייה לך קל יותר? אם את זקוקה לאישור ,אז כן זה בסדר לשנות את דעתך ולוותר לפעמים . המעבר לזוגיות דורש הרבה וויתורים ופשרות וכשתהפכו לשלושה , הוויתורים והפשרות רק יגדלו. השאלה היא במינון הוויתורים, עלמה את מוותרת? עד כמה את מוותרת ? כמה זה מפריע לך? האם אלו וויתורים משמעותים אשר משני את מי שאת ?או שמדובר בדברים קטנים שאת מסוגלת לספוג? האם בעוד 10 שנים כאשר תתבונני בחייך , האם תאהבי את מה שאת רואה? חישבי על שאלות אלו ואשמח לענות לך על שאלות נוספות.