סיפור אישי-אשמח לתגובות של כולכן

שלום לכל הנשים היקרות,
אינני יודעת אם הגעתי לפורום הנכון, אבל אני מתחבטת בסוגייה כבר כחודשיים והחלטתי לחפש פורום באינטרנט, להעלות את הסיפור והכאב שלי, ולהזמין את כל מי שמרגישה לנכון- לקרא ולהגיב. סיפור שהיה כך היה (אני מסתירה פרטים מסויימים על מנת למנוע זיהוי):
בשלוש השנים האחרונות אני משתייכת לקבוצה מקצועית-חברתית מסויימת, יחד עם בן זוגי. החומר האנושי, גברים ונשים כאחד, מורכב מאנשים חמים, נפלאים, מצחיקים, אכפתיים, חכמים בראשם ובנפשם כאחד, ולמעשה, כל מה שאדם זקוק לו בחברים כדי להרגיש נפלא.
בשנה האחרונה לקחה קבוצתנו על עצמה פרוייקט כבד משקל בפריסה ארצית, השקענו חשיבה מעמיקה, מאמצים אדירים ובעיקר עבדנו בשיתוף פעולה נדיר. אני גאה לומר שקצרנו הצלחה מרשימה הרבה מעבר למצופה. הצלחה שכוללת פוש רציני לשם שלנו כקבוצה, למקצועיות שלנו, לגיבוש החברתי, וכמובן- לכניסתם של תורמים וספונסרים שונים שיתמכו בנו כלכלית בשנים הבאות. הפכנו ל מ ו ת ג חברתי !!!
ו.. אתן יודעות איך זה..יש אנשים שכשהם רואים הצלחה הם ממהרים לרכב עליה מבלי לתרום מעצמם למאמץ הקבוצתי ,להמשיך ולשמר את מה שהשגנו.כן, לאחרונה הצטרפה לקבוצתנו מישהי שהיתה שייכת לקבוצה בעברה הרחוק (כשהקבוצה היתה דלה באנשים וחלשה ב"שוק"..), ופרשה ממנה עקב בעיות ביחסים האישיים עם החברים. היא עזבה והצטרפה לקבוצה אחרת, שהתה שם כשנתיים, ולאחר שבקבוצה האחרת מאסו בה, היא חזרה לקבוצתנו, כי לדבריה: "היא מתגעגעת לאנשים שלנו".
בן זוגי ואני עשינו קצת עבודת שטח , יצרנו קשר עם אנשים מעברה, על מנת לשמוע איך ההתנהלות שלה בקבוצה, והמסר שקיבלנו, למעשה פה אחד, היה: לבחורה יש בעיות ביחסים הבין-אישיים, היא תככנית, רכלנית, קולנית, וולגרית בהתנהלותה, נצלנית,תוקפנית ושחצנית (ללא כל הצדקה..), ראוי לציין כי כניסתה לקבוצתנו לא היתה על מי מנוחות, אבל טיבם של אנשים שאינם רוצים ללכלך את ידיהם ולומר לה זאת מפורשות, והיא ניצלה זאת. כיום היא חברה בלהקה. נוכחותה איננה נעימה כלפי מספר חברים, האחרים מעדיפים להתעלם. אותי זה מקומם. קשה לי עם נצלנות של אנשים רעים (אינני מאמינה שיש אנשים רעים-אבל היא פשוט ר ע ה !!), ובעיקר, היא ניסתה לטרפד את כניסתי לקבוצה לפני כשלוש שנים תוך הפצת שקרים ורפש עליי בהנהלה !!
ראוי לציין כי מאז הצלחתנו נכנסו עוד מספר אנשים קטן, אך אותם אנשים נפלאים תורמים ממרצם וכשרונם, והם רצויים ואהובים!!
איך לגרום לה לעזוב??- זו שאלה שעוברת בראשי. חברים בקבוצה אומרים לי "תתעלמי ממנה,תחשבי שהיא אוויר"..אבל אני עם העוצמות, הפגיעה והרגישות שלי לא מסוגלת להשאר אדישה...היא מעוררת בי גועל ואת כל החלקים הרעים שרק אפשר להעלות על הדעת..
מה עושים?? דעתכן??