סחוטה נפשית ופיזית

שלום לילוש,
שמחה לשמוע שהעצות שלנו תרמו לך בהתכתבות הקודמת שלנו- תוכלי להזכיר לי במה היה מדובר שאוכל לקשר בין הדברים?

ועכשיו לעניינך....
תנסי לראות מהם הדברים שכה מלחיצים אותך בבית ומרגיעים אותך בעבודה.
לפי מה שאני מבינה עניין הריצות והמאמץ היחידי שלך (ללא עזרת בן זוגך) אל מול ביתך הוא שמביא אותך להיות עצבנית הן בבוקר והן בערב.
עניין נוסף הוא שאת מבלה את מירב שעותייך בעבודה כך שלפני העבודה ולאחריה נתפסים העניינים כעבודה מספר 2 כך שזה מאוד קשה להתמודדות.

ספרי לי למה הכוונה "אני מדברת על זה עם בעלי אבל חוץ מדיבורים זה לא מגיע לשום מקום"?
ונסי לחשוב מעבר לדברים שאני העלתי מהם הדברים שמלחיצים אותך

איילת לחמי

כתבתי אליכן בזמן שהייתי בחופשת לידה (ילד שני) ודיברתי על רגשות האשם כאמא ועל הניסיון לתמרן בין כל העולמות שלי (עבודה, אמא, אישה של...).
בעלי עסוק בזמן העבודה (כמובן) אז מלבד לצלצל אליו ולספר לו שקשה לי אין באפשרותנו להרחיב בנושא. אחרי שהילדים הולכים לישון גם הוא כבר נרדם ושוב לא קיימת האופציה של לדבר על זה.
בעבודה יש לי הרבה מעצמי, זה ההבדל העיקרי.
יש לי כל כך הרבה מטלות להספיק לעשות בבית , ואני עושה אותם לבד. אני גם יקית מטבעי אז הכל חייב להעשות כמו שאני רוצה ובזמן שאני מחליטה.
אני מנסה לשנות את זה ולהוריד לחץ. למשל את עבודות הניקיון שהיו ביום שישי החלטתי לעשות אחרי שהקטנים הולכים לישון וככה יום שישי פנוי לעצמי ולבעלי (כמעט, כי הקטנציק איתנו. במשך כל השבוע הוא עם מטפלת).

כרגע לא עולה לי שום דבר אחר לראש.

לילוש יקרה,
אני זוכרת גם זוכרת לאחר שנתת על עצמך פרטים, את פניותייך הקודמות לפורום. בעיקר אני זוכרת את הרגש והאהבה שהייתה חלק בלתי נפרד מהתגובות שלך וכמובן אני שמחה לשמוע ממך שוב.

כרגע אני רואה שני דברים שעולים מהפנייה הנוכחית:
הראשון הוא התחושה של הלבד שאותה את גם מדגישה בכותרת ההודעה. את מתארת מצב בו אין לך את התמיכה של בן הזוג ואין את התחושה של הזוגיות.

השני הוא הנורמות שאת יוצרת בבית-
האם את מרוצה מהנורמות ההתנהגותיות שיצרת בביתך?
האם את מרוצה מחלוקת התפקידים?

השאלה המורכבת העולה מכול זה הוא מדוע זה מה שנוצר?
מדוע בן זוגך לא מרגיש שהוא צריך ואף מחוייב לקחת חלק ממה שקורה בבית? בנקיונות ובילדים של שניכם.
מתוך המצב שאת מתארת לא פלא שאת בלחץ.
המצב בו יש לנו יותר דברים לעשות מאשר זמן אנחנו נמצאות כל הזמן ב- mode של להספיק.
לכן כל בקשה של בתך נתפשת כגוזלת זמן עבורך מכיוון שהיא באה על חשבון דברים אחרים שאת צריכה עוד להספיק.

כעת אני וזרת לנושא הראשון של תחושת הלבד-
את מתארת מצב של בן זוג שלא לוקח אחריות וגם לא מעורב מהבחינה הרגשית בקשיים שלך
מדוע את חושבת שכך? מדוע הוא לא מעורב?

יחד עם תשובתך אני חייבת לומר שהוא צריך להיות מעורב מכיוון שאתם יחד בספינה הזו וקשיים שלך הם קשייו שלו. נסי לחשוב מדוע הוא לא מעורב ויחד ננסה לראות כיצד אפשר לגרום לו למעורבות ומחוייבות למה שקורה בביתו

בהצלחה,
איילת לחמי

אני לא רוצה לקפוץ גבוה מדי (אולי), אבל את חושבת שכדאי ללכת ליעוץ זוגי?
בעלי חוזר מהעבודה בדיוק לזמן המקלחות, ארוחת הערב וההשכבה.
הוא עוזר כמה שהוא יכול כי הוא עייף כמובן (ואני לא אומרת את זה מתוך כעס).
אני כל הזמן אומרת לו שאני לא בתחרות איתו מי עושה יותר ומי יותר עייף, אני פשוט מבקשת שיעזור לי כמה שהוא יכול.
אבל יכול להיות שזה לא מספיק בשביל להוריד את העומס ממני.
הוא טיפוס שמדחיק דברים ולכן השיחות בינינו לא מתפתחות כמו שצריך.

אני מאוד לך שאת תמיד גורמת לי לראות את הדברים באור שונה, כי לבד זה קצת קשה להגיע לזה.

לילוש יקרה

אני חושבת שיעוץ זוגי טוב יכול להיות לך לעזר רב מכמה סיבות:
1. זו לא הפעם הראשונה שאת עומדת בפני התחושות האלה של הלבד
2. גם לאחר נסיונות רבים את מרגישה שבן הזוג שלך לא נפתח בפנייך ואולי צריך מישהו שיעזור לו להביא אותו למצב של מודעות ופתיחות
3. את לא צריכה להתמודד עם הדברים לבד- אתם זוג

ייעוץ זוגי יכול מאוד לעזור לך לפרוק את כל התחושות שלך מולו ולו על מנת לפרוק את התחושות שלו מולך- יהיה מישהו מקצועי שיכווין אתכם. בזמן הייעוץ גם את וגם הוא יכולים לפנות לעצמכם את הזמן ולהקדיש אותו אך ורק לזה

מה את חושבת?
איילת לחמי

אני אעלה את זה בפניו. אני חושבת שזה באמת יכול להועיל לנו. מה גם שאני באמת מאמינה שתקשורת זה המפתח בחיי זוגיות.

שוב המון תודה לך על העזרה. לא סתם אומרים מה שרואים משם לא רואים מכאן.

תודה על התודה

אני חושבת שאת אישה אמיצה ומלאת יכולות
מאחלת לך הרבה הצלחה ומזמינה אותך שאם את נתקלת בקשיים להביא את בן זוגך לייעוץ פני אלינו ונעלה יחד זוויות פעולה נוספות

בהצלחה,
איילת לחמי