צבא= פרידה?

היי מותק, אני ממש מזדהה איתך.
גם לי יש חבר קרבי (אני כבר משוחררת חצי שנה) אז אני יודעת מה זה המרחק והתסכול שאת מדברת עליהם.
תשמעי, אני חושבת שבסופו של דבר, אם אתם ממש אוהבים אחד את השנייה ומערכת היחסים שלכם חזקה, אתם תצליחו לשרוד את זה.
אני הכרתי את חבר שלי כשנשאר לו יותר משנה לשרת והיו הרבה תקופות שהוא היה מדוכא והרגיש שהוא לא מגשים את עצמו. גם לי היה קשה להוציא אותו מזה אבל ברגע שממש התקרבנו אחד אל השנייה הוא בסופו של דבר אמר לי שאני הסיבה שבגללה הוא מצליח לשרוד ובאמת שזאת הרגשה הכי מדהימה בעולם. מהתמונה שאת מציירת אני יכולה להבין שאתם זוג מאוד אוהב ויכול מאוד להיות שאת עוזרת לו הרבה יותר ממה שאת חושבת.
אני לא רוצה להישמע פסימיסטית אבל אם הוא רק התגייס אז צפויות לו עוד הרבה שבתות לפניו (לאיזו יחידה הוא התגייס דרך אגב?) ואם זה מה שמפריע לך אז זאת בעיה מאוד גדולה. אני חושבת שבזמן הזה את צריכה ליהנות מהקשרים עם החברות כי ברגע שתתגייסי מי יודע מה יהיה עם הקשרים האלה ואלה קשרים לא פחות חשובים. ידוע שזה קשה לשמור על קשר כזה בזמן שחבר שלך בצבא ואת בלימודים כי את עוד לא יודעת מה זה להיות בצבא, אבל תחשבי כך- אם תצליחו להתגבר על כל המכשולים בשלוש השנים האלו, שמתוך השנתיים תהיי גם את בצבא, אז זה רק יחזק לך את האמונה בקשר שלך ויראה עד כמה הוא יציב וטוב.

בסופו של דבר, אני מאמינה שהקשר נשפט ע"י המכשולים שמצליחים להתגבר עליהם ופחות ע"י התקופות השמחות והמהנות.

המון בהצלחה!! :)

קודם כל תודה רבה על ההתייחסות! חייבת להודות שגרמת לי לראות את הדברים באור אחר... במיוחד מהמשפט האחרון. אולי ההרגשה שלי לא תסתיים בקרוב אך אני יודעת שהוא כן שווה שאני אלחם עליו. ואני חייבת להגיד שחבר שלי אומר לי בדיוק את מה שאמרת שחבר שלך אמר לך! ואת צודקת, זה באמת עושה הרגשה מדהימה כמה שזה מייאש שאנו לא יכולות באמת לעזור להם אבל בכל זאת כשני שומעת שהוא אומר לי שאני הסיבה שגורמת לו להמשיך להיות שם ולשרוד את הכל אני מבינה אותו. אחד הדברים שגם מפחידים אותי הוא שאני עוד מעט מתגייסת ואני רוצה להתגייס לבסיס סגור, והוא מפחד שזאת תהיה בעיה גדולה אבל זה לא דבר שאני אהיה מוכנה לוותר עליו בשביל הקשר כי זה דבר שאני חולמת עליו כבר הרבה זמן, כמובן שזה תלוי איזה תפקיד אקבל אבל אכן אעדיף בסיס סגור.
ד"א- כמה זמן את וחבר שלך ביחד? ואם אוכל לשאול, אתם הסתדרתם גם כשאת היית בצבא?
אה ולשאלתך- הוא משרת בגולני :)

שלום לך,
נשמע מדברייך שאת מאוד מרוכזת במה שעובר עליך, באופן טבעי. אני שמחה לשמוע כי לפחות כאשר הוא בבית אתם נהנים ויודעים לנצל את הזמן בצורה חיובית.
עם זאת, אני רוצה שתזכרי כי את עדיין בבית, נמצאת בתוך מערכת תמיכה רחבה ויציבה, וניתן לומר כי החיים שלך לא ממש השתנו. לעומת זאת, חייו של בן זוגך התהפכו לחלוטין, סביר שירגיש עייף, בודד ואולי אף עצוב לעיתים. במיוחד לאור העובדה שהוא חייל בודד.
אני חושבת שאת צריכה לשמוח ולהיות גאה שהוא בוחר להראות לך גם צדדים יותר רגשיים שלו ומשברים. זה מראה כי הקשר ביניכם מתחזק. הוא בחר בך להיות אוזנו הקשבת והציפייה שלך ממנו להיות תמיד מאושר כפי שהוא בבית אינה ראלית. עובדים עליו דברים לא פשוטים.
אני ממליצה לך להיות יותר אמפטית למצבו הרגיש. אם אינך יכולה, כנראה שמקומכם אינו יחד.
נ.ב.- תחילת השרות זאת תקופה קשה במיוחד, אולי בעוד מספר חודשים הוא יתאושש מהשינוי שעבר עליו ויחזור להיות יותר עליז...

בהצלחה!
מורן