שאלה למנהלים

שיר,

צר לי לאכזב אותך.
אין לי אף סיפור מעניין לספר לך.
למדתי קארטה במהלך 4 שנותי בתיכון אצל מורה מדהים שאסור לי לפרסם את שמו.
האיש הזה היום בן 70 !!! ועדיין פעיל !!!. ידוע לי שהוא פעמיים היה מועמד לפרס ישראל על מפעל חיים וטרם זכה.

גם לפני התיכון לא השתתפתי בקרבות אמיתיים למעט "קרבות ידידות" עם חברים.
אני תמיד ידעתי להתרחק מצרות, אך מעולם לא ברחתי ולא שידרתי פחד כשהיתה סכנה.

פעם אחת, כשהייתי בן 18, היה מצב בו צעיר חמום מוח איים על חבר שלי כשהלכנו בלילה בת"א.
הצלחתי לשכנע את הצעיר, שתפס לחבר את חולצתו,להרפות ולעזוב את המקום וכך "פיספסתי" הזדמנות להראות את כישורי....

באותה תקופה גם היה מקרה שצעיר בן גילי שמע ממני במקרה שלמדתי קארטה והוא ניסה לסגור אותנו במחסן כדי שיוכל לראות "מי יותר חזק".
התנגדתי בכל תוקף להילחם מחוץ למזרון האימונים כשזה לא מקרה של הגנה עצמית.
הבחור ויתר ועזב.
חודשיים אח"כ, כאשר ההייתי סטודנט בירושלים (ולא התאמנתי) שמעתי במקרה מחבר שמתקיימת איזה אליפות קארטה בפ"ת.
נסעתי לפ"ת כדי להשתתף באופן ספונטני.
ומי עלה מולי לקרב?
אותו בחור מהמחסן....!!!
ניצחתי אותו.

אחד הדברים הידועים במחקרים שנעשו בקרב אנסים היה שהם בחרו בחורה שמשדרת חוסר בטחון (צורת ההליכה, המבטים וכו').
אז אני לא משדר פחד. ותמיד קר רוח במצבי חרום.
אולי בגלל זה אין לי מה לספר לך....