ספורט ספורט ספורט- הידעתם?

אורי, ערב טוב. כל הכבוד!!! נהנתי מכל שורה ושורה. ראשית, הרוח הטובה שאתה משרה בכתיבתך, רוגע, שלווה, אמונה, וחוסן פנימי. שנית, אין ספק שפעילות גופנית היא מתכון בטוח להגנת המפרקים ולפיתוח שרירים מגינים מסביב. ככל שידוע לי הרופאים במרפאה ממליצים בחום על פעילות גופנית מבוקרת. פרופ' אורי מרטינוביץ התגאה שנים רבות בבחור המופילי שהיה אלוף ישראל בקרטה או משהו דומה. (הפרטים המדוייקים פרחו מזכרוני כרגע). בקיצור, כל הכבוד דרך אגב, עוד עצה קטנה ומועילה. תפילה תפילה פנימית מהלב, בקשה פרטית במילים שלך, פנייה ישירה לאלוקים כאבא אוהב, פשוט מרגיעה, מפיגה חששות, נותנת תקווה. נסה ותהנה לילה טוב דוב

שמחתי מאוד לקרוא בבוקר זה את מילותיך.. בקשר לבקשות מלמעלה- קלעת בול. אני מחשיב עצמי כסמי-מאמין ומעריך את שעושה ומודה רבות. המשך יום נעים, אורי

אורי, ישר כח. אני אמא למיכאל בן 4 וחצי עם severe hemo A. מיכאל ילד מאוד אקטיבי ושמח. אנחנו חיים בארה"ב והמרכז שלנו מאוד מעודד פעילות גופנית מבוקרת. עניין אותי לדעת האם אתה בטיפול מונע סדיר או מקבל פקטור רק בזמן דימום? מיכאל בטיפול מונע סדיר ואנחנו מקווים שזה ימנע את הפגיעה בפרקים. הוא בטפול מונע מגיל 18 חודש (אחרי הדימים הספונטני הראשון ולעת עתה האחרון שהיה לו). מיכאל כבר שאל אותי מספר פעמים מתי הוא יוכל לשחק הוקי... - ממש לא ממולץ!!! מקווה ששחיה, רכיבה על אופניים ואפילו כדור סל או כדור בסיס יספקו את הבחור. נחיה ונראה! כל הכבוד לך על היוזמה ואני בהחלט מאמינה שהחולה עצמו (או המטפל בגיל צעיר) צריכים להיות חלק חשוב אפילו מכריע בטיפול! כל טוב עטרה

שמחתי מאוד לקרוא את תגובתך. כל הכבוד על הדרך בה את מגדלת את בנך, את פירות הפעילות הגופנית בגיל צעיר הוא יקטוף בגיל מבוגר כאשר פרקיו יהיו בריאים וחזקים. לשאלתך, בחרתי שלא לקבל טיפול מונע, אלא רק בעת הצורך. פשוט בגלל הנוחות (לטעמי). תודה ושבת שלום, אורי

ערב טוב עטרה אמנם אני לא רופא, ומן הסתם הם ידעו להשיב לך תשובות יותר מוסמכות, ובכל זאת מנסיוני האישי, אין כמו פעילות גופנית מבוקרת כדי לשמר את המפרקים של הילד. לדעתי, טיפול מונע וסדיר עדיף על טיפול רק בשעת דימום, וזאת משום שכפי הידוע לי כל דימום ודימום פוגע ברמה מסוימת במפרק זה או אחר, גם אחרי הזרקת הפקטור ועצירת הדימום נשאר אותו נזק. לכן לדעתי כל זמן שהילד לא מתנגד לטיפול מונע, כדאי בהחלט להמשיך בטיפול זה. אכן גם לטעמי, מטעמי נוחות יותר קל להזריק רק בשעת דימום (כך זה אף אצלי), אבל אם אתם מצליחים להתמיד בטיפול מונע, אין ספק שזו הדרך הבטוחה יותר. לסיום, אני מקנא בכם, על כך שאתם הורים מסורים כ"כ לילדכם החמוד, לא מחפשים קיצורי דרך, לא מנסים להתחמק בדרך הקלה, אלא בחרתם בדרך שהיא אולי לעת עתה יותר ארוכה, קשה, ומסורבלת, אך בסופו של יום זו היא הדרך הקצרה, הבטוחה, והנוחה, משום שאתם מונעים מבינכם את הריסת המפרקים, ואת אי הנוחות הכרוכה בכך. אשריכם!!! ואשרי הילד שאתם הוריו!!! יהי רצון שתזכו להמשיך לגדל את ילדכם היקר מתוך בריאות, רוגע ושלווה, אושר ושמחה, ונחת יהודית. גאה בכם דוב

זה נכון שגם במרכז המליצו תמיד על ספורט, זכור לי שבגיל הטיפשעשרה המליצו לי בחום על שחיה ועל אופניים... שתי פעילויות שבעיקבותיהן עלו מספר הדימומים בברכיים בצורה ניכרת. לטעמי אופניים לא מומלץ, פעילות רבה מידי של המפרק. לגבי שחיה חשוב להבחין בין סגנונות, חזה מהווה תנועה לא טיבעית של מפרקי הרגליים, ברכיים וירכיים, חתירה פועל יותר בכיוון המפרקים האלו. אני ממליץ אל פעילות איטית ומדודה, ניסית טאי-צ'י? קאטות של אומנויות לחימה שונות?

אהלן, שמחתי לראות שמתפתח דיון בנושא. כמובן שלא כל פעילות מתאימה וטובה לנו. אופניים לא ניסיתי. אני חסיד גדול של שחייה ומאז הפעם האחרונה שכתבתי חל שיפור גדול והתקצר מאוד פרק הזמן (שאתם לבטח מכירים) הדרוש ל"התמתחות" שלאחר ישיבה. אני מקפיד על חתירה, גב, ומעט חזה. כמובן שמדובר בתנועות שאינן מקשות על המפרקים, הכל תלוי באיך מרגישים ובכמה המפרקים מורגלים לפעילות. באשר לטאי-צ'י....ניסיתי. הפסקתי לאחר 4 שיעורים- לא עמדתי בשיעמום. כזה אני. יום טוב, אורי